MDMA, החומר הפעיל באקסטזי, הוא הלהיט העכשווי בסצינת הבילויים והמסיבות. האבקה שנמהלת במים מינרליים, בטעמים, פותחת את הלב ומסובבת את הראש, ושני המינים פוצחים במחול של אופוריה עם נתינה ואהבה ובקבוק מים תמים למראה ביד, לצלילי מוזיקה אלקטרונית - טרנס אקסטטי או דיפ האוס רך ונעים. הגברים נהנים מאהבת חינם של בחורות המתאהבות בכל מי שזז לידן עד כלות, הסם. ביום המוחרת חוזר הניכור ואיתו התשוקה למסיבה הבאה, זאת אומרת למנה הבאה, שקצת יותר מדי ממנה עשוי לעורר פסיכוזות רדומות עד כדי שיגעון, ולגרום להתייבשות עד כדי מוות.
בצד צוחקים ברשעות לאידם של סטלנים אומללים, או נתקפים בחרדה משלהם בדרך למחתרת או אל זרועות חוקרי המשטרה, סוחרי הסמים הקטנים והמפיקים בפועל של המסיבות. אלה הם רק נציגיהם של הקרטלים המקומיים הגדולים, ארגוני הפשע החדשים שמצאו דרך מקורית להפיץ סמים בכמויות ענק - אלפי כרטיסי הכניסה נמכרים במכירה מוקדמת עם אופציה ל־MDMA בטבליות או באבקת המסיבות. גם LSD נוזלי עדיין רץ חזק.
בדיוק בגלל זה התפתח לאחרונה סוג של קרטל מסיבות, מה שעשוי להוביל למלחמת ארגוני פשע חדשה. לא כל אחד רשאי לארגן מסיבה היום, וכמעט לא תמצאו במסיבות הטבע ובמועדונים המסוימים בעיר יותר מדי "פושרים" אולד סקול בפעולה, כי בעולם החדש כבר אין צורך בהם והמשטרה משתגעת, כולם מגיעים דלוקים, במסיבה רק רוקדים עם בקבוקי מים טובים, ו/או עושים אהבה.
ב־1995 לערך חזר והתגלה בניו יורק ה־MDMA כחלק מסצינת המוזיקה האלקטרונית החדשה אז - האוס וטראנס. למעשה, בעמדת התקליטן של מועדונים כמו ה"למון ליים" ו"הטאנל" בלב מנהטן שאירחו את הבוהמה היאפית הניו יורקית היו שני אלמנטים חדשים: די־ג'יי שהתחיל אז את המרוץ הפונקציונלי שלו לכיבוש הסצינה עם סשנים אלקטרוניים במקום כוכבי הרוק הדועכים, וקערה גדולה שהועמדה לצדו, אשר נראתה כמו קערת פונץ' תמימה, רק שבמקום סנגרייה חמה ומהבילה מחוזקת בקוניאק של זקנים, היה בה מיץ פטל מתוק מהול באבקת MDMA: סם חדש־ישן שרקחו לראשונה בקונצרן התרופות הגרמני מרק במלחמת העולם הראשונה לטיפול בנפגעי הלם קרב, ופסיכותרפיסטים בארה"ב אימצו בשנות ה־70 מהגרסה האמריקאית של מרק, גלולה לטיפול בזוגות שסבלו מקרירות ביחסיהם.
הפסיכותרפיסטים האמריקאים קראו לתרופת האהבה "אדם", אבל הגלולה מעוררת האמפתיה והאופוריה החלה לזלוג לרחובות בשנות ה־80 וזכתה לכינוי הברנז'אי "אקסטזי". ב־1988 פעלה הרשות האמריקאית למלחמה בסמים להכנסת ה־MDMA לרשימת תרופות המרשם, והיא די נעלמה מהרחובות, שבהם שלט הקוקאין. בשנות ה־90, כאשר מוזיקה אלקטרונית הגיעה מאמסטרדם, גם האקסטזי חזר איתה משם לניו יורק, במה שנתפס כיחסי ציבור למוזיקה האירופית המוזרה. לבוהמיינים מיליונרים אקסטרווגנטיים ובליינים ניו יורקים מנומסים נתנו אז כוסית קטנה חינם והם רקדו עד אור הבוקר, וגם אחריו, שם נולד ז'אנר ה"האוס הניו יורקי", וכך באו לעולם האפטר פארטיז הראשונות.
מעבר לתיאוריית הקונספירציה היחצנית המדליקה הזו, בלשי ה־DEA שפתחו בחקירה עקב מספר מקרי מוות בניו יורק רבתי, עלו על עקבות המפיצים הראשונים במועדוני הלילה וראו זה פלא, היו אלה שני עבריינים ישראלים זוטרים אלמוניים, ישראל חזות ומישל אלבז, שהתרברבו בפני שני סוכנים סמויים על גלולות ה־X שהם מפיצים במועדונים הכי נחשבים, ועל היכולת שלהם לספק 15 אלף כדורים בהתראה של חמישה ימים מראש - כך לפחות אמר אחד מהם לסוכן הסמוי שהתחזה לבעלים של מועדון בפיטסבורג.
המעצר של השניים לא היה עניין של מה בכך, כי ראשי ה־DEA שמו את כל יהבם אז על המאבק בהרואין ובקוקאין וסירבו להשקיע בחקירת הסם המוזיקלי. אבל כמו בסרטים, שני סוכנים נחושים עמדו על שלהם, ואחרי חמש או שש עסקאות והמון האזנות סתר עצרו את השניים, וסחפו אחריהם את כל ראשי ה־DEA בשיתוף פעולה הדוק עם משטרת ישראל, ימ"ר תל אביב ויאחב"ל אשר התגייסו בשמחה למשימה. דרך השניים הם פיצחו את שרשרת ההפצה המקומית והגיעו למעבדות זעירות בהולנד, שבהן כמה יזמים ישראלים מקוריים ייצרו אקסטזי במכונות ישנות ליצור תרופות עם סמלים מסחריים שהוטבעו על הכדורים (תפוח, ארנבת, סמיילי, טוויטי).
התרעות פיקוד העורף