למשטרת ישראל יש כנראה מחלקה מיוחדת וסודית להגשמת חלומות. השבוע היא הגשימה את חלומם של אלדד יניב ומני נפתלי, העלתה את ההפגנות בפתח תקווה לראש סדר היום והכותרות, הגבירה את ההזדהות עם המפגינים ופגעה באמון הציבור במשטרה. 


המשטרה לקחה אירוע תקשורתי מתוכנן וטיפלה בו כמו באירוע מבצעי. כחולי המדים טענו כי האירוע והמעצר של השניים היו על פי שיקול דעתו של מפקד משטרת פתח תקווה, ואם כך אכן היה - זו טעות. אני סבור שבדרגים שמעל אישרו את המעצר המיידי ואת ההבאה להמשך מעצר (שלא אושר כמובן).

באירוע הזה מישהו במשטרה שכח כי בכביש צריך להיות חכם ולא צודק. יניב ונפתלי כתבו סטטוס, הגיעו למחסום בפתח תקווה, והמשטרה יכולה הייתה פשוט לא לאפשר להם לעבור במחסום, לנהוג בהם כמו בכל יתר המפגינים שהגיעו - והאירוע היה מסתיים ללא כותרות וללא מהומות.



לילה במעצר בכלא הדרים בגין "מסוכנות לשלום הציבור" הוא חוויה בפני עצמה. על בשרי למדתי זאת. באותו בית מעצר, בגין אותו סעיף. זה לא היה הכרחי, אבל יצר כותרות ענק. המשטרה, בלי להתייעץ עם הפרקליטות, החליטה שהדין ייקוב את ההר ופעלה לדעתי בפזיזות, בחוסר רגישות ובעיקר בלי להבין את "המגרש" שעליו נערך המשחק בפתח תקווה. זה לא נעים להגיע לבית משפט, לדרוש הארכת מעצר ולהידחות. עדיף היה לשחרר את יניב ונפתלי ללא הרעש התקשורתי ולשלוח לביתם מכתב אזהרה חמור.

בראש המשטרה עומד מפכ"ל חכם ומתוחכם, לצדו מפקדי מחוזות טובים ומערך דוברות עם אנשים מנוסים ומוכשרים, אך אני בטוח (ומקווה) שיש מקום לתחקיר ולהפקת לקחים. השב"ס בינתיים כבר הודיע שהפיק לקח ולא יהיה עוד איזוק עצירים בידיים וברגליים באופן אוטומטי. הם מבינים את כללי המשחק, את הרגישות ואת הצורך להפעיל שיקול דעת.


אלדד יניב ומני נפתלי בבית המשפט. צילום: אבשלום ששוני

אני מתנגד להפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כשם שאני מתנגד להפגנות מול ביתו של הרמטכ"ל לצאת למבצע בעזה או מול ביתה של נגידת בנק ישראל להפחית ריבית וכו'. אני כן יודע שמנדלבליט איננו מתנגד להפגנות. ההפך הוא הנכון, גם מול ביתו.

אני חושב שמתנגדי נתניהו למיניהם ולסוגיהם לא יכולים למצוא ביועץ המשפטי לממשלה מזור לתשוקתם, בהיעדר אופציות יעילות ומיידיות אחרות להחלטתו. היועץ יהיה חייב להגיש כתב אישום נגד נתניהו רק אם יוכל להבטיח הרשעה עם ראיות מוצקות ועדים מתאימים. אין קיצורי דרך.

2.
קבוצת ותיקי פלמ"ח, ותיקי הארץ הטובה שלנו וקומץ בני משפחה נאספו ביום שלישי השבוע בבית העלמין הצבאי בגבעת ברנר לציון יום פטירתו ה־65 של האלוף (במיל') יצחק שדה ("הזקן"), מי שהיה מפקדו של הפלמ"ח ומראשוני האלופים בצה"ל. בשם המטה הכללי ספד לו הפרקליט הצבאי הראשי תא"ל שרון אפק (בן עין שמר).

צה"ל מקפיד לשמר את זכר מפקדיו הבכירים ועורך להם אזכרה צבאית מדי שנה, גם אם יגיע קומץ. הנאום של תא"ל אפק ריגש את הנוכחים. הוא דיבר איתם על "ניצחון הנשק" והחיבור המחויב שלו עם "ניצחון המוסר", וציטט בית משיר של אלתרמן שכתב על יצחק שדה: "ודמות חייל עברי, ידו טבעה חותם, בחניכו יום יום, דרוך ובכוח פלד. ואולי דבר פעוט הוא צלם האדם, אך הוא לניצחון אולי פותח דלת".

"יצחק שדה האמין שאין ניצחון צבאי בלי ניצחון מוסרי, ושגם מול הקשיים והגרועים שבאויבינו, עלינו לשמור על טוהר הנשק ולפעול כבני אדם", אמר תא"ל אפק לנוכחים. "תפיסתו את טוהר הנשק רלוונטית גם בימינו אנו והנחתה אותנו בפרשות הסוערות שמלוות אותנו בעת האחרונה. היה חשוב לנו מאוד להגן על הערך הזה, לתת לו ביטוי הלכה למעשה ולא להשאיר אותו כאות כתובה על הקיר כמסמך 'רוח צה"ל' - אלא לתת לו משמעות, גם כאשר הדבר נתון במחלוקת ציבורית והציבור מפולג בדעותיו".

בסוף דבריו גילה אפק שהרמטכ"ל רא"ל איזנקוט "חולה" על יצחק שדה וכי רק לפני שבוע העניק למאות מפקדים בכירים בצבא את ספרו של שדה "מלחמה בלתי שגרתית", עם הקדשה מיוחדת שכתב ובה המליץ להם ללמוד מהוותיקים והמייסדים. בבית הקרבות בגבעת ברנר השבוע הביטו ותיקי המפקדים בפרקליט הצבאי הראשי, ולרגע אחד הייאוש פינה אצלם מקום לתקווה. הם ראויים לכך. וגם אנחנו.

3.
במהלך תקופת הבחירות לראשות הממשלה ולכנסת בשנת 2013 נפגשתי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בביתו בירושלים. הוא רץ אז בגוש עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו. התווכחתי איתו אם צריך להבליט גם עשייה חברתית־כלכלית או רק מדינית (איראן) ויהודית (סלע קיומנו) כפי שנהג. אמרתי לו שיש לו הישגים רבים בסיעה (כחלון בסלולרי, כץ עם עשרות חוקים בוועדת הרווחה, ארדן באיכות הסביבה, כץ בתחבורה ועוד ועוד).

נתניהו הקשיב ובסוף הצביע על שתי חוברות עבות שהיו על השולחן: "זה סקר עומק שערך עבורי ארתור פינקלשטיין, וזוהי תוכנית העבודה והמסרים בעקבות הסקר. זה התנ"ך ומזה לא זזים". לא התווכחתי, נתניהו ניצח (מול יאיר לפיד ושלי יחימוביץ').

השבוע הלך לעולמו ארתור פינקלשטיין, היהודי שחי בניו יורק אך חשב ירושלים, יועץ אסטרטגי מוכשר שהמליך כאן מלכים והילך קסם על יועצי התקשורת והפוליטיקאים. יהי זכרו ברוך.


הלך לעולמו השבוע, ארתור פינקלשטיין ז"ל. צילום: פלאש 90

4. ביום רביעי השבוע קיימה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אירוע מיוחד ומרגש לציון 70 שנה ל"מבצע מייקלברג" (על שם הטייסים הזרים שנטלו בו חלק). הנאספים שהגיעו אל מחנה המעפילים בעתלית שמעו על פרשה מופלאה של מבצע ההעפלה האווירי הראשון ביישוב, שאף טמן בחובו את זרעי חיל האוויר הישראלי.

"מבצע מייקלברג" היה מבצע נועז וחשאי שנערך ב־1946 בפיקודו של יו"ר הכנסת לשעבר שלמה הלל, שהיה שליח המוסד לעלייה מבגדאד וסייע למחתרת הציונית. משם הוברחו בחשאי מעפילים בדרך האוויר לישראל בעזרת מטוס וטייסים שאיתר וגייס הלל. כעת, 70 שנה אחרי, חיפשו את המטוס או דוגמתו כדי להביאו לישראל לצורך שימור המורשת. ידידי דורון סוסליק, שהיה שנים דובר התעשייה האווירית, פעל בהתנדבות, גייס את ידידו מוטי בונס, לשעבר סמנכ"ל התעשייה האווירית ונציג החברה בארה"ב, שפעל ללא לאות עד שמצא את המטוס לפי שנה בפיירבוקס באלסקה. המטוס פורק בדרך הנדסית מיוחדת, הועמס על מכולות ו"עלה" ארצה. וכך ביום רביעי נחשפה הפרשה המופלאה הזו, ואורחי הכבוד היו שלמה הלל, העולים שנותרו וכמובן המטוס הישן.

5. השבוע, ביום א' אלול, השכמתי בביתי בקיבוץ ולפני ששטפתי פנים כתבתי בטוויטר ובפייסבוק: "בפתחו של חודש אלול, חודש הסליחות והרחמים, החודש של ההתבוננות פנימה: היו אדיבים בכבישים והצילו חיים, תנו צדקה לכל מי שפושט בפניכם את ידו, חשבו על הזולת, תנו גם לאחרים ליהנות מהכוח, העוצמה והסמכות שהגורל (או הקב"ה) הפקידו בידיכם. כבדו את הוריכם. סורו מרע ועשו טוב, בקשו שלום ורדפוהו (בין אדם לחברו, בתוך המשפחה, במקום העבודה)".

התגובות היו מעורבות. יש שחשבו שהשתגעתי ויש שבירכו. לא. לא השתגעתי, אני באמת מאמין בזה וממליץ בחום.
שבת שלום וחודש טוב.

avi@bnayahu.com