אין בדברים האלה משום המלצה להקל ראש באיראן ובשאיפותיה. אני האחרון שיזלזל בהם. היא הופכת למעצמה אזורית, עם שלוחות בכל רחבי המזרח התיכון, ושואפת להיות יותר מזה. אבל החדווה שבה התנפל נתניהו על שובו של "האיום האיראני" מטרידה. ספק אם איום תיאטרלי במלחמה ידיר שינה מעיניו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בהתפשטות של איראן צריך לטפל בנחישות באמצעים של דיפלומטיה שקטה ובמבצעים חשאיים - לא בפוסטים בפייסבוק או בראיונות לערוץ 20.
נתניהו מתריע ללא הרף על הסכנה של איראן בגולן, אבל אל תרוצו לחפש איראנים על הגדרות. הם עוד לא שם. בחודשים האחרונים לא היה שום שינוי בפריסה של כוחות איראניים או מיליציות שיעיות בגולן. הפסקת האש שהכריזו הרוסים הצליחה מעל ומעבר למצופה: כמעט בכל האזורים שבהם הוכרזה הפסקת האש נפסקה הלחימה, ובכל סוריה יש ירידה דרמטית בהיקף האלימות.
במסגרת הסכם הפסקת האש, שלא התחשב באינטרס הישראלי, נפרסו כמה מחלקות של הצבא הרוסי המכונות "משטרה צבאית", באזורי הגולן והחוראן. הכוחות השיעיים לא התקדמו מאז. הכוח האיראני הקרוב ביותר אלינו נותר בג'בע שבצפון רמת הגולן, מרחק של כ־15 ק"מ מהגבול. בקונייטרה החדשה יש נוכחות של יועצים איראנים ואנשי מודיעין של חיזבאללה, אבל גם הם לא התקדמו.
אם נראה חידוש לחימה בקרוב באזורנו, זה יהיה בדרום רמת הגולן, שם יושב הארגון המזוהה עם דאעש - ג'ייש אל־וואליד (לשעבר שוהדא אל־ירמוכ). עם קריסתה של המדינה האסלאמית, אנשי הארגון עומדים להכריז על עצמם כעל מחוז חדש שלה, בדומה לחבריהם בסיני. אסד והרוסים ירצו לפרק את הכוח המשמעותי האחרון שמאיים על הכביש בין דרעא לקונייטרה.
אחת התובנות המעניינות של צה"ל מצפייה בכוחות הלוחמים בסוריה היא שכל כוחות הציר פשוט לא יודעים להילחם: לא האיראנים, לא חיזבאללה, לא המיליציות השיעיות ולא הרוסים. כולם נלחמים כמו מיליציות פרימיטיביות, מתבססים על הפעלת אש מאסיבית ולא יעילה ולא מתפקדים כמו צבא מודרני. זה מעודד.
עוד לפני ההכרזה על הפסקת אש היה קשה לשכנע את הרוסים שאיראן היא איום. בעיניהם איראן היא גורם מייצב ושותפה חשובה בביסוס מחדש של שלטון אסד. בביקור במוסקבה החודש הבחנתי בתגובה אחידה של כל מי שניסיתי להעלות את נושא איראן בפניו: עיניים מזוגגות. "איראן??", עונים לך הרוסים, "בוא נדבר על הודו הגרעינית! היא האיום על שלום העולם".
אחרי ההצלחה של הפסקת האש זה נהיה קשה שבעתיים, גם מול הרוסים וגם מול האמריקאים. המשלחת הגדולה שיצאה בשבוע שעבר לוושינגטון, בראשות יוסי כהן ראש המוסד, התקבלה בהמון סימפתיה. מהבית הלבן הם המשיכו לארוחת ערב אינטימית בביתו של היועץ לביטחון לאומי ה.ר. מקמסטר. אבל מלבד האירוח החם ותמונה מונומנטלית בנוסח "החבר'ה הטובים", הם התקשו להניע את האמריקאים לפעולה. הממשל האמריקאי מבין היטב את הדאגה של ישראל מאיראן, אבל אין לו פנאי לסוריה ולאיראן. הוא עסוק בהגנה על הנשיא, כשחלק גדול מארה"ב לא מוכן להשלים עם היבחרותו הדמוקרטית, ובמשבר בקוריאה הצפונית.
אחרי הפניית הכתף מלאת הסימפתיה, אך הקרה, של האמריקאים מיהר נתניהו לסוצ'י. זה לא טריוויאלי שראש ממשלת ישראל מתקבל אצל הנשיא הרוסי כל אימת שהוא רוצה, גם אם זה באמצע חופשתו של פוטין. זה אחד הנכסים האסטרטגיים שנתניהו היטיב לבנות. פוטין מכבד אותו וחשוב לו שכוחותיו והכוחות השיעיים שתחת מרותו לא יגיעו לחיכוך מיותר עם ישראל. לכן ייתכן שמשהו מהמסר שהביא נתניהו נקלט. חבל שהוא קלקל את זה באיומים יומרניים על מלחמה. פוטין מגיב פחות טוב לאיומים. מה גם שהמאיים כבר איים בעבר לתקוף את מתקני הגרעין של איראן אבל ברגע האמת התקפל.
מה שבעיקר מטריד אותנו הוא הסימנים שאיראן מתכוננת להישאר הרבה זמן בסוריה: בניית שדה תעופה, נמל ימי ומפעלי נשק. את זה לא נוכל לסבול כי המשמעות תהיה שכל עימות בלבנון יתפשט מיד גם לסוריה. לא אופתע אם המאמצים האיראניים יתקלו בחבלות מסתוריות. אבל מה שלא פחות מטריד בימים האחרונים הוא הדיווחים על הסכם בין איראן לטורקיה על ריסוק הכורדים בצפון סוריה. אם אכן יש הסכם כזה, ישראל והעולם המערבי יאבדו את הכוח השפוי היחיד שלוחם בסוריה.
איראן היא מדינה שהקימה מנגנון של אלפי בני אדם שקמים מדי בוקר וצריכים לתכנן איך לפגוע בישראל. היא גם מדינה שעולה על ישראל בהרבה פרמטרים של השכלה. מדינה של 80 מיליון איש שניצבת חמישית בדירוג העולמי של מספר בוגרי אוניברסיטה במדעים, אחרי ארה"ב ורוסיה.
אם נתניהו סבור שהיא איום קיומי, הוא צריך לעשות יותר מלהעלות וידיאו בפייסבוק. הוא צריך לחזק את ההשכלה בישראל, הוא צריך להכניס שכבות נוספות למעגל העבודה, והוא צריך להפסיק להסית את הישראלים איש נגד רעהו. מי שרוצה לעצור מדינה מתקדמת שהפכה את פרויקט הגרעין לפרויקט לאומי חייב לרתום את כל המשאבים של החברה הישראלית כדי להתמודד מולה.
התרעות פיקוד העורף