והיום בתוכניתנו "החשבון כלול", נביא את הסיפורים המקוממים, המעצבנים והמרגיזים. עושקים אותנו, גונבים מאיתנו ועכשיו גם - מעכבים לנו את הטיסה. נכון, שמרית?
כן, בהחלט כן, היום אני מביאה סיפור מקומם, מרגיז ומעצבן.
מה הסיפור?
אמרנו.
אז 60 דקות תמימות נאלצו הנוסעים להמתין.
ממש ככה, לחכות?
כן כן, לחכות לטיסה בנמל התעופה. הנוסעים כמובן ביקשו פיצוי. ומה אתה אומר, גדעון? קיבלו?
ברור שלא.
שלוש פעמים. ואני יכול להוסיף, גם פשוט מיותר. נושא אחר, הילדה סיון בסך הכל רצתה המבורגר בלי עגבנייה. נחשו מה היא קיבלה? שלום, אילאיל.
שלום, גדעון, אז כן, מדובר בילדה קטנה ותמימה שהזמינה בדוכן ההמבורגרים "המבורגר פה" המבורגר, ובפירוש ציינה שאינה אוכלת עגבנייה. אבל מה לעשות שלנותן השירות הישראלי לא אכפת מכלום, הוא מצפצף עלינו, הוא יורק עלינו, והוא מתעלם אפילו מהילדה החמודה הזאת. בוא נראה את הסרטון שלה בפייסבוק, כמה היא נרגשת לפני, וכמה היא מאוכזבת אחרי.
שלום, כמה עולה צלחת פירות?
מלצרית: 140 שקל.
ואת לא חושבת שזה מוגזם?
מלצרית: מה מוגזם?
המחיר. 140 שקל. זה מוגזם, זה מקומם וזה בעיקר לא צודק.
מלצרית: אז אל תקנה.
באמת נראה לך שאני לא אקנה? איזה מין סיפור זה על בנאדם שלא קנה צלחת פירות במחיר מופקע, מקומם ולא צודק? אני חייב להביא סיפור למערכת. אני אקנה, אצלם את זה במצלמה נסתרת, ואגיד שזה מקומם, מרגיז ובעיקר לא צודק.
אני יכול להוסיף מהאולפן - וגם ממש מיותר.
מלצרית: אדוני, תעשה מה שאתה רוצה. להזמין את הפירות?
כן, רק תזכירי לי כמה זה עולה.
מלצרית: 140 שקל.
וואו, אני לא מאמין שאת אומרת את המחיר ולא מוסיפה שזה מקומם, מרגיז ובעיקר לא צודק.
אם יורשה לי להוסיף מהאולפן שזה גם מיותר, פשוט מיותר.
מלצרית: תקשיב, אני בסיום משמרת, אז אני בעיקר עייפה, עצבנית ובא לי להוריד עליך את הצלחת פירות הזאת.
בדיוק כך. אני לא מכירה עוד מקצוע שפשוט לא צריך תעודה או מינימום ידע בסיסי כדי לעסוק בו.
עיתונאית אצלנו נניח?
זה נכון, אבל יש לי הכישורים הנדרשים: אני היסטרית, יוצאת מפרופורציה, מגזימה סדרתית וחוזרת על כל דבר שלוש פעמים בשלוש מילים שונות. זו מיומנות לא פשוטה, גדעון.
נכון, זה לא קל, זה די מסובך, ומיותר, פשוט מיותר.
התרעות פיקוד העורף