בעוד שקוריאה הצפונית משגרת טיל בליסטי מעל יפן, נתנה הקנצלרית הגרמנית אנגלה מרקל את ההסבר לכל המתרחש היום בעולם. "את המשבר בקוריאה לא ניתן לפתור בכוח, אלא רק בהידברות", היא הכריזה באחרונה והוסיפה שברלין לא תתמוך אוטומטית בצד האמריקאי, אם יהיה עימות מזוין עם פיונגיאנג. הדברים לא זכו משום מה לתשומת לב, אף שטמון בהם המפתח להבנת הכאוס שמכה בעולם. הם משקפים אובדן עשתונות של ציוויליזציה גוועת, שלא יודעת להבחין בין הטובים לרעים ולא מזהה שיש אויבים שאסור להידבר איתם - רק להדביר אותם.

הבלבול של מרקל לא נותר בתחומי אירופה. גישה דומה נשמעה מהנשיא האמריקאי היוצא ברק אובמה, למשל בענייני ההסכם עם איראן. הוא הסביר שדווקא משום שאיראן מתנהגת בצורה בריונית חשוב לחתום איתה על הסכם, כאילו בריונים מכבדים ניירות חתומים. זוהי תמצית העולם ההפוך שרבים במערב בנו לעצמם. אובמה, בדיוק כמו מרקל ורבים באירופה, מאמינים שהדרך להתמודד עם התנהגות רצחנית ובריונית היא באמצעות חלוקת מתנות וכניעה, ובלשונה של הקנצלרית - הידברות.

את הכשל והמבוכה הגרמניים יש מי שמסביר בטראומה של אומה שילדה את המפלצת הנאצית ומנסה עכשיו לכפר על חטאיה בבריחה מכוח. אבל הלקח מהעידן הנאצי הפוך לחלוטין. די שמרקל תעיין בספרי היסטוריה למתחילים כדי שתיזכר כיצד מדיניות ההידברות עם היטלר, שכונתה אז "פיוס", היא זו שהובילה לתוצאות ההרסניות. לו היו מדבירים את המפלגה הנאצית מיד בהתחלה ולא מדברים איתה, כל ההמשך היה נחסך.





מה שווינסטון צ'רצ'יל זעק בשנות ה־30 של המאה הקודמת נכון במיוחד היום. עם קים ג'ונג און, האייתוללות, חיזבאללה, דאעש, חמאס ויורשי יאסר ערפאת לא נכנסים ל"הידברות". מבחינת כל גורם טירוף כזה, כמו שהיה מבחינת היטלר, כשהצד השני מחפש "הידברות", זה סימן שהוא מפחד. והפחד שלו מרגיע את החששות של גורם הטירוף ורק מעודד אותו להגביר את התוקפנות, עד למיגור חובבי ההידברות. לכן הדרך היחידה להגביל ולהרתיע גורמי טירוף היא לבנות אצלם הכרה שהעולם הנאור נחוש להכות בהם, שהוא רק ממתין להזדמנות, לצעד או אמירה מצדם, כדי למוטט את שלטונם ולטאטא אותם לפח הזבל של ההיסטוריה. כך, פרדוקסלית, מי שמעוניין בסטטוס־קוו נסבל מול תוקפנים רצחניים, חייב להכות בהם ולאיים עליהם באופן שיטתי. זו צורת ההידברות היחידה שהם באמת מבינים.


עקרון ההידברות הזה נכון לגבי תוקפנים רציונליים כמו הקוריאנים והאיראנים, אבל הוא נכון עוד יותר לגבי גורמים אסלאמיים וערביים למיניהם; מי שמנצלים את החולשה והגוויעה האירופית ומתכננים לכבוש אותה.

הפיגוע החודש בברצלונה האיר את האיוולת הספרדית, שלא שונה מזו הגרמנית, השוודית או הצרפתית. על בניין עיריית מדריד התנוסס שלט ענק: "ברוכים הבאים, פליטים", שתואם את המדיניות הספרדית המכניסה מאות אלפי מהגרים מוסלמים בכל שנה - מדיניות שמתעלמת מהקהילות המתרחבות בחצי האי האיברי, שבונות ח'ליפות אסלאמית כדי לרסק את הציוויליזציה הנוכחית ולהשלים כיבוש ערבי מחודש של "אנדלוס". הצטמקות הילודה בספרד ובאירופה לממדים שלא מאפשרים לחברה לשמר את עצמה, יחד עם תסמונת "ההידברות", הן סימנים לדמדומי מוות של חברה גוועת. ציוויליזציה שהגיעה לכאורה לשיא הנאורות, אבל איבדה את יצר החיות ויכולת ההישרדות.