בעקבות פסיקת בג"ץ המתירה למדינה להרחיק מסתננים למדינה שלישית בהסכמה, וקובעת כי אסור להחזיקם יותר מ־60 יום במתקן חולות, ערך ראש הממשלה בשבוע שעבר סיור באזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב; חצר אחורית מוזנחת במיוחד של המדינה, שבה נמצא אחד הריכוזים הגבוהים של אוכלוסיית המסתננים מאפריקה.



זה כעשר שנים המצב בדרום תל אביב הולך ומידרדר. מפגשן של שתי קבוצות אוכלוסייה מוחלשות הנלחמות כל אחת מלחמת הישרדות משלה הוא מתכון בדוק לבעירה חברתית, הנותנת אותותיה באובדן ביטחונם האישי של התושבים, רווחתם ותנאיהם התברואתיים. אבל לראש הממשלה, שמכהן כבר כתשע שנים ברציפות, נדרש היה חשש ממשי ליציבות שלטונו כדי לרדת אל העם. כל זאת לא מנע מביקורו להפוך לספין מוצלח נוסף על חיזוק מעמדו.



בתרבות דמוקרטית בריאה היה מצופה שתושביו של אזור מגורים מוזנח ומדוכא יפנו את זעמם כלפי השלטון. אלא שמרבית תושבי דרום תל אביב התרגשו ממחוות ביקורו של ראש הממשלה וקיבלוהו בברכה. הגדילה לעשות אחת מהן ונישקה את כף ידו. תמונה זו של אזרחית המנשקת את כף ידו של ראש הממשלה הפכה ויראלית, והיא מסמלת אולי יותר מכל את העיוות שנוצר בימי שלטונו של נתניהו.



במשטר דמוקרטי תקין אזרחים אינם אמורים להיות אסירי תודה לשליט שלהם. הם אמורים לראות בו אחראי לתנאי חייהם, לדרוש ממנו קבלות על עשייה ולהיות מסוגלים למתוח ביקורת על אופן התנהלותו. כל זאת כמובן באופן מכבד וחוקי. נשיקת כף יד של מנהיג פוליטי היא פרקטיקה שמקובלת במשטרים לא דמוקרטיים שבהם השליט נתפס כמורם מעם וכל יכול. זהו לא מנהיג שניתן להטיח בו את האמת בפרצוף, אלא מי שיש להתחנף אליו. את הזעם, התסכול והאשמה טופלים על גורמים אחרים שנתפסים כאחראים למצב האזרחים.




לא ברור מה מנע מרה"מ לבצע את המשימה עד כה




מלווה בפמליה בכירה פסע ראש הממשלה ברחובות התחנה המרכזית הישנה, שצוחצחו במיוחד לקראת ביקורו. במקום להפגיש את ראשי המדינה עם המציאות האמיתית בשטח, דאג מי שדאג לייפות את הדברים, להרחיק את הזונות והנרקומנים לפינות נסתרות ולאסוף מהגינות הציבוריות את המזרקים ובקבוקי השתייה החריפה. בדברים שנשא הביע נתניהו, כמצופה, אמפתיה לכאב התושבים ולמצוקותיהם, והצהיר כי “המשימה היא להחזיר את דרום תל אביב לאזרחי ישראל”. אלא שלא ברור מה מנע ממנו עד כה לבצע את המשימה. אומנם בצדק הוא זקף לזכותו את הקמת הגדר בגבול מצרים, שהפחיתה משמעותית את זרם המסתננים, אך בפועל אין בכך מענה למצוקת התושבים הנוכחית.



רק התוויה של מדיניות מושכלת, הומנית ופרקטית יכולה לפתור את בעיית המסתננים בישראל ואת מצוקותיהם הקשות של תושבי דרום תל אביב. אלא שעד שהאחרונים לא יכירו בכוחם הפוליטי ובתפקידם האזרחי, הם ככל הנראה לא יזכו לקבל פתרון אמיתי. כל עוד יקנו את הספין שבג”ץ הוא מקור הבעיה, כף ידו של ראש הממשלה תושט להם רק כדי שינשקוה.