השבוע, לקראת ראש השנה, עשיתי סדר בניירות ובתיקים ישנים. מצאתי נייר אחד, שעליו רשמתי לעצמי ביום השני לחקירתי באזהרה ביאח"ה בפרשת הרפז (ברוך השם, התיק נגדי נסגר ולא הואשמתי בדבר). קימטתי את הנייר בדרך למקום המיועד לו, פח האשפה, אך בסוף החלטתי להשאירו למזכרת. כעת, לקראת ראש השנה וכמחווה לנחקרים, לבני משפחותיהם, עורכי דינם ויועציהם, אני מפרסם כאן את שכתבתי לעצמי ושאליו נצמדתי ככל שיכולתי במשך תקופת החקירה. וכך כתבתי:
• אני לא מרכז האירוע!
• החשש למוניטין - מכניס ללחץ.
• אסור להיות במקום של הישרדות.
• אני לא יודע כלום על החקירה ועל הנחקרים.
• אסור שדפוסי מחשבה ינהלו אותי.
• לא צריך להיערך נפשית לרע ביותר.
• צריך להיות בשליטה ולנהל את עצמי בעצמי.
• לא להגיב מתוך הישרדות.
• חשוב רק מה שאני אומר.
• עלי להתמקד בחוקר, בשאלות ובתשובות שלו.
• כרגע אין מלחמה - לא צריך להילחם!
• להיות אבי אותנטי - ללא הצגה!
עד כאן הפתק שכתבתי לעצמי. אני כמובן שומר אותו למזכרת ומקווה שלא אזדקק לו עוד לעולם.
לפני כ־20 שנה, בעקבות הנחיה של היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, כוננה ועדת איתור שמגישה המלצות לשר הביטחון. אף אחד לא התכוון לכך שבמקום שהרמטכ"ל ייתן הנחיות למפקד גלי צה"ל לגבי תכנים, יעשה זאת שר ביטחון פוליטי (ולא חשוב מאיזו מפלגה). לכן מאוד לא התחברתי להנחיות של שר הביטחון ליברמן למפקד גלי צה"ל החדש שמעון אלקבץ, כפי שפרסמה רינה מצליח בערוץ 2.
לשר הביטחון נכון וראוי לנהל דיאלוג עם מפקד גלי צה"ל, לתת סוג של דירקטיבה. גם לרמטכ"ל. הנחיות - זה לא. כבר שנים שגלי צה"ל אינה מקדמת אומנים שהשתמטו משירות צבאי. החרמה מלאה ומידור אינם אפשריים משפטית. וישנם גם משתמטים מהשירות שאינם אומנים, אלא דווקא מנהלים, ראשי רשויות ותאגידים וגם נבחרות ונבחרי ציבור. לך תחרים את בר רפאלי שהשתמטה משירות, בשעה שממשלת ישראל בוחרת בה כפרזנטורית לקידום התיירות.
בתקופת כהונתי, כמפקד גלי צה"ל, עם דחיפה מקצין חינוך ראשי דאז אלעזר שטרן (כיום ח"כ), ניהלנו מלחמת חורמה באומנים שלא שירתו בצבא. כך למשל החליט אייל גולן, שנהנה מפטור רפואי לשירות מילואים, לחזור לשירות כחייל מילואים וכך רבים אחרים. במקביל, גם צה"ל הבין את האתגר ופתח מסלול מיוחד שבו יוכלו אומנים כמו עומר אדם, רוני דלומי ואחרים לשרת בצבא וגם לא לשבש את הקריירה המוזיקלית.
גלי צה"ל איננה צריכה עוד הנחיות כדי לקלוט חיילות וחיילים מהפריפריה ומחלקי החברה הישראלית. רק השבוע, בעקבות סערת הנחיות גל"צ, שלח לי אחד מחיילי לשעבר, שממלא כיום תפקיד בכיר בערוץ טלוויזיה, הודעה: "כאילו שלא הגעתי לגלי צה"ל מכרמיאל כעולה חדש מרומניה". תפקידו העיקרי של מפקד גלי צה"ל החדש הוא לסגור את הדלת בפני הפוליטיקאים, לרתך אותה בפלדה ובמקביל להחזיר את התחנה מהכותרות אל האולפנים ואל חיקו של צה"ל. שר הביטחון ליברמן צריך להסתפק בכך שעשה תהליך מינוי ראוי ומקצועי, והעמיד בראש התחנה אדם מתאים, מקצועי ומנוסה. זו הצלחתו.
אלמלא המדיניות החברתית המחייבת, הם לא היו מתגייסים. היו שם בני 18 עם 19 תיקים במשטרה, משפחות הרוסות, הורים מסוממים, ללא השכלה, ללא שפה. אני משער שעבור רובם זהו ביקור ראשון בירושלים, בטח ב"יד ושם". אני מכיר היטב את חוות השומר ואת פרויקט קידום האוכלוסיות המיוחדות. כדובר צה"ל, הייתי נוהג לקחת לשם שרים ומעצבי דעה, שהיו פורשים הצדה ובוכים כמו ילדים. במלאכה הזו נושא חיל החינוך באמצעות סגל מפקדים, בעיקר נשים. רובן מהציונות הדתית, עם תעצומות נפש בלתי נדלות. הן מנהלות מאבק עיקש על כל נפש ונפש, ביודען כי צה"ל והן עצמן מהווים את התחנה האחרונה בדרך לאזרחות.
עמדתי והקשבתי לנאום המפקדת על ירושלים, על הכותל ו"יד ושם". אחר כך שמעתי את החיילים שרים את "התקווה". גם את מילות ההמנון הם למדו בחוות השומר. השבוע הם מסיימים טירונות. חלקם יהיו לוחמים, אחדים יגיעו גם לקצונה. עמדתי שם ברחבת הכותל ונזכרתי בעשרות הדיונים אצל שרי ביטחון ורמטכ"לים שבהם הייתי נוכח ובשאלה: האם זהו תפקידו של צה"ל בתוך מצוקת התקציב? לשמחתי התשובה תמיד הייתה "כן". מהשקל האחרון נקצה 5 אגורות לחינוך ולסיוע לחברה הישראלית. שם, ברחבת הכותל, בחודש אלול, למשמע מילות ההמנון מפיהם של החיילים המיוחדים הללו וסגל הפיקוד, האמנתי שזו סיירת מטכ"ל של החברה הישראלית. עמדתי והזלתי דמעות של התרגשות וגאווה.
התרעות פיקוד העורף