הסבבים הקודמים של העימות הגרעיני בין פיונגיאנג לוושינגטון במהלך חודשי הקיץ נערכו סביב איומיה של קוריאה הצפונית לתקוף בפצצת אטום את הטריטוריה האמריקאית גואם. הניסוי ביום ראשון, לצד הניסויים האחרונים בטילים בליסטיים בין־יבשתיים, מהווים איום ישיר על ארה"ב. כלומר, העימות הזה אינו מתייחס למעמדה של ארה"ב כמעצמת־על באסיה, לאמינות של ההרתעה האמריקאית או ליכולות הכוחות האמריקאיים באוקיינוס השקט; הוא מתייחס בראש ובראשונה ליכולת של ארה"ב לשמור על חייהם של אזרחיה בשטחה.

היות שמדובר בחייהם של אמריקאים, ארה"ב איננה יכולה להרשות לעצמה לא להגיב בתקיפות. כאשר הרודן קים ג'ונג און מאיים לתקוף בפצצות מימן, ניסיון של ממשל טראמפ לצמצם את הטיפול במצב בהטלת סנקציות חדשות - חזקות ככל שיהיו - במועצת הביטחון של האו"ם, ישגר מסר של רפיסות וחולשה הן ליריביה והן לבנות בריתה של ארה"ב.

התובנה השנייה שעולה מהניסוי היא שהערבויות הביטחוניות האמריקאיות, אשר מהוות את התשתית של העוצמה העולמית של ארה"ב ושל מערכת הבריתות שלה, עומדות למבחן קיומי. בראיון לרשת פוקס השבוע נשאל ג'ון בולטון, שגריר ארה"ב לשעבר לאו"ם, אם ארצו יכולה לפעול צבאית נגד קוריאה הצפונית, כאשר הדבר עלול להביא למהלומה רצחנית נגד העיר סאול בקוריאה הדרומית. "אשאל אותך", השיב בולטון, "איך את מתייחסת לאמריקאים מתים?". במילים אחרות, בולטון סבור כי בתנאים הקיימים נמצאת ארה"ב בפני הכרעה קשה בין סיכון חייהם של אזרחיה לבין סיכון חייהם של אזרחי בעלת בריתה, קוריאה הדרומית. בולטון הוסיף והסביר כי אם המצב אינו מטופל באופן יסודי כעת, הדילמה האמריקאית רק תחריף ואופציות הפעולה שלה רק יצטמצמו.



לאורך 25 השנים האחרונות אפשרו האמריקאים לקוריאה הצפונית לפתח נשק גרעיני, משום שהם לא רצו לסכן את סאול. זאת משום שמאז שנות ה־80 פיונגיאנג מציבה באופן קבוע ארסנל של ארטילריה לאורך קו הגבול, המסוגל להשמיד את סאול תוך דקות ספורות עם פצצות קונבנציונליות. ההעדפה של האמריקאים לפייס את הרודן במקום לעצור אותו לא הביאה ליציבות ולשלום. הימנעותם מלעצור את ההתקדמות הגרעינית של קוריאה הצפונית הביאה למצב שבו המדינה כבר מאיימת על ארה"ב באופן ישיר, וכפי שהבהיר בולטון, האיום הזה מציב סימני שאלה בנוגע להמשך קיום הברית האסטרטגית בין ארה"ב לבין קוריאה הדרומית ויפן.

הימנעותם של האמריקאים מלפעול בתקיפות נגד קוריאה הצפונית היוותה השלמה עם היותה של סיאול בת ערובה של פיונגיאנג. בכך הם הטילו בספק את הברית האסטרטגית של ארה"ב עם קוריאה הדרומית. הרי איך אפשר להתייחס לארה"ב כערבה לביטחונן של בנות בריתה, כאשר וושינגטון מוכנה להשלים עם היותה של סיאול בת ערובה, ואפילו מוכנה להשלים את תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית כדי לא לשחרר את קוריאה הדרומית משוביה?

וכאמור, כעת לא רק שלארה"ב עדיין חסרים כלים לשמור על קוריאה הדרומית ועל יפן מהתוקפנות של קוריאה הצפונית, היא מוצאת את עצמה מאוימת על ידי המשטר הזדוני, שבמשך 25 שנה היא נמנעה מלהתמודד עמו בצורה רצינית. לנוכח כל זה, ובלי קשר לדרכים שבהן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יבחר לפעול בהן, ברור כי בתום העימות הנוכחי מאזן הכוחות באזור ישתנה.



הנקודה הסינית

אם ארה"ב תפגע בקוריאה הצפונית באופן משמעותי, ותצליח לצמצם את היכולת של פיונגיאנג לאיים עליה או על בנות בריתה, אז האמריקאים יהיו בדרך לשיקום מערכת הבריתות שלהם באסיה ומעמדם בעולם. אחרת האמריקאים יתקשו לשמור על מעמדם כמעצמה באזור. כל עוד לפיונגיאנג תישמר היכולת לאיים על ארה"ב באופן ישיר, האמינות האסטרטגית שלה באסיה המזרחית תקרוס.   

עד כה הייתה סין המרוויחה העיקרית מהתוקפנות של קוריאה הצפונית ומאיומיה נגד ארה"ב ובעלות בריתה. כדי להבין למה, מספיק להיזכר במה שקרה בתחילת אוגוסט: סטיב באנון, יועצו האסטרטגי לשעבר של טראמפ, הכין נאום שהנשיא היה אמור לשאת באותם ימים. תוכן הנאום היה הכרזת מלחמה מסחרית על סין, לנוכח ההתנהלות האסורה שלה בכל הקשור למסחר עם חברות אמריקאיות וטכנולוגיות אמריקאיות.

כפועל יוצא מאיומי קוריאה הצפונית על גואם, התוכנית הוקפאה ובאנון פוטר. יועציו האחרים של הנשיא טענו כי האמריקאים לא יכולים להיות במלחמת סחר עם סין בזמן שהם זקוקים לסינים לרסן את קוריאה הצפונית. בלי סין אין לקוריאה הצפונית תוכנית גרעינית. למעשה בלי סין אין קוריאה הצפונית. בשנת 2016 95% מהסחר הבינלאומי של קוריאה הצפונית היה עם סין. כל הנפט שלהם מיובא מסין. ולאורך השנים הצטברו עדויות רבות לכך שסין מסייעת לקוריאה הצפונית בכל הקשור לטכנולוגיית הטילים ומתעלמת בכוונה מהפעילות הגרעינית שלה.

בתמורה לכל זה, קוריאה הצפונית מונעת מארה"ב לקדם את האינטרסים שלה מול סין. במקום לדבר על הפעולות האגרסיביות של בייג'ינג בים הסיני הדרומי, או בנוהלי סחר בלתי חוקיים הפוגעים בכלכלה האמריקאית, האמריקאים נאלצים לשים את הכל בצד ולהתחנן שהסינים יטפלו בקוריאה הצפונית כדי למנוע מלחמה.

אם עכשיו, כאשר קוריאה הצפונית מאיימת על ארה"ב באופן ישיר, האמריקאים לא יפעלו כדי לשים קץ למצב הבלתי נסבל הזה, קשה לראות כיצד הם יצליחו לפתח אסטרטגיה להתמודדות עם עליית עוצמתה הכלכלית והצבאית של סין, כיריבה אסטרטגית של ארה"ב באסיה ובכלל. זאת אומרת, הפעולות שאותן ינקטו כעת האמריקאים בתגובה לאיומים של קוריאה הצפונית על ביטחונה הלאומי, יקבעו אם לארה"ב תישמר היכולת לפתח וליישם אסטרטגיה רחבה יותר, וכן לבסס ולקיים את עוצמתה הכלכלית והצבאית באוקיינוס השקט בטווח הקצר והארוך.

הדיונים המתנהלים כיום בוושינגטון צריכים להתנהל סביב העובדה כי תוצאות העימות הנוכחי ישליכו באופן ישיר ומיידי על תפוצת הנשק הגרעיני בעולם. סביר להניח שאם האמריקאים לא יחסלו את היכולת הגרעינית של קוריאה הצפונית, הדבר יביא לשיטפון בהפצת נשק גרעיני באסיה ובמזרח התיכון. במקרה כזה, ההשלכות על ארה"ב (שלא לדבר עם ישראל) יהיו מרחיקות לכת.

וזה כבר קורה. ביום שלישי חתמה מצרים על עסקה עם רוסיה לבניית כור גרעיני במדינה. במקביל בקוריאה הדרומית וביפן התרבו הקולות שקראו לפיתוח עצמאי של נשק גרעיני ולהחזרת הצוללות הגרעיניות של ארה"ב לחופיהן, בפעם הראשונה מאז שהוצאו ב־1991. וכמו יפן, קוריאה הדרומית ומצרים, גם ערב הסעודית, ירדן ומדינות אחרות צפויות להגיב לניצחון צפון קוריאני בעימות הנוכחי במרוץ אינטנסיבי להשיג נשק גרעיני באופן כזה או אחר. משמעות הדבר היא כי אם ארה"ב לא תפעל כיום באופן אסטרטגי וחד־משמעי נגד פיונגיאנג, לא רק שהיא תפסיד את מערכת הבריתות שלה באסיה, היא גם תביא להתמוטטות מערכת הברית שלה ולמעמדה כמעצמת־על במזרח התיכון. ישראל - מן הסתם תיפגע מאוד.

tguvot@maariv.co.il