1. חקירת המשטרה בפרשת הצוללות, הספינות ומתקני הגז הואצה והתרחבה השבוע. השר לשעבר מודי זנדברג נעצר לחקירה. כך גם דוד שרן, בעבר עוזרו של שר האנרגיה יובל שטייניץ, ראש לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומזכיר חברת קצא"א (קו צינור הנפט אילת־אשקלון). בין העצורים גם תא"ל (מיל') שי ברוש, בעבר מפקד שייטת 13, ראש מודיעין החיל (מד"ן) ומפקד בסיס חיל הים באשדוד. וזאת נוסף למעצרם של רמי טייב, גם הוא יועץ של שטייניץ, והיועץ האסטרטגי גדי ליבר.
קשה לי להאמין שנתניהו התערב כדי שגנור ירוויח מהעסקה ובאמצעותו יתעשר גם שמרון, גיסו של ראש הממשלה ופרקליטו, שהיה גם פרקליטו של גנור. אני סבור כי נתניהו, וגם את זה כבר כתבתי בכמה הזדמנויות, אינו מושחת במובן של מתן או קבלת שוחד. הוא "סתם" נהנתן שאוהב את החיים הטובים: סיגרים, וויסקי, בתי מלון מפוארים. יש לו רק בעיה "קטנה". כפי שהעידו כבר לא מעט אנשים, הוא קמצן. הוא אינו אוהב להכניס את ידו לכיס ומעדיף שיעשו זאת אחרים: חברים אמיתיים או סתם טייקונים שמשחרים לפתחו, בבחינת שלח לחמך על פני המים. ומיותר להכביר מילים על התנהלות רעייתו שרה.
עוד לא היה ראש ממשלה בישראל שלשכתו התנהלה באופן כה מופקר ומושחת. אפילו לא של אהוד אולמרט. עוזריו ויועציו של נתניהו חגגו והשתוללו, כמעט כאוות נפשם, לא כשבעל הבית נעדר אלא בנוכחותו, או מאחורי גבו. נתניהו טוען כי לא ידע ולא שמע. רק על כך הוא לא ראוי להיות ראש ממשלה.
גם ה־OECD בתמונה. ישראל כידוע חברה בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, והיא מחויבת לכלליו, ובראש וראשונה ביעור נגע השוחד. כשביקשה ישראל להצטרף לארגון, הדבר הראשון שהדאיג ועיכב את בקשתה היה השם הרע שיצא לה כמדינה שרשויות החוק שלה מעלימות עין מתופעות של שיחוד פקידים במדינות העולם השלישי, בעיקר לצורך קידום עסקאות נשק.
צאדק המופתע, שלא ידע דבר וחצי דבר על עסקת הנשק עם ישראל, דיווח לקהיר והתבקש לפעול לסיכול העסקה. הוא נפגש עם שר ההגנה המערב־גרמני ומסר לו כי הנשיא גמאל עבדול נאצר כועס ומאוכזב מאוד, ושהוא מבקש הבהרות. הוא הדגיש כי מצרים תגיב באופן קשה, שיוביל לקרע בין גרמניה לעולם הערבי. הלחץ המצרי, בצירוף הדלפות לתקשורת שעוררו את דעת הקהל בגרמניה, הביאו ב־1965 את ממשלת הקנצלר לודוויג ארהרד לבטל את העסקה.
התרעות פיקוד העורף