בשבוע שעבר שודרה באחד הערוצים כתבה על נשר פצוע משמורת טבע בגולן שהוחזר מסוריה, אחרי שנתפס והוחזק על ידי אחד ממנהיגי המיליציות שנלחמות בצבא אסד. בלי משים, מתוך סיפור מרגש על הצלת חיית בר נדירה, נחשפנו למציאות הגיאו־פוליטית המרתקת מעבר לגבול, שבה ישראל משחקת תפקיד משמעותי.
בכתבה סופר כיצד מנהיג המיליציה, שסביבתו גוועת ברעב, סיפק לנשר שתי תרנגולות ביום כדי להשביע את רצון הישראלים שדאגו לעוף המיוחס "שלהם". מה נתנה לו ישראל בתמורה, אפשר לנחש. ידוע על הגדר הרחומה שאנחנו מפעילים בצפון עבור תושבי דרום סוריה, שמקבלים טיפול מסור בבתי החולים שלנו, אבל מובן שזה לא כל הסיפור. ישראל היא שחקן רב־חשיבות בכאוס הסורי, שמהלך על חבל דק מאוד, אבל מצליח להשפיע עמוקות על המתרחש שם. אצלנו מתייחסים בקלות ראש לאקרובטיות הישראלית המופגנת בסוריה, אבל מדובר בהישג לא מובן מאליו, שמצליח מאוד.
למשל, אנחנו מתייחסים כמובן מאליו לעובדה שישראל, על פי פרסומים זרים, תוקפת באופן שיטתי את צבאות האויב שלה - בני החסות של רוסיה. הסורים, חיזבאללה והאיראנים אומנם מאיימים ועושים פוזות, אבל מקבלים את כללי המשחק, שבמסגרתם הם הפכו לניצודים הנמלטים על נפשם, בלי יכולת אמיתית להגיב. ורוסיה, מי שמספקת להם שירותי הפצצה ונשק נגד יתר האויבים שלהם, שתקה מול התקיפות הקטלניות הישראליות. ומדובר, כפי שהעריך לאחרונה מפקד חיל האוויר היוצא אמיר אשל, בעשרות רבות של תקיפות.
התרעות פיקוד העורף