יאיר נתניהו, בנו בן ה־26 של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, הופך עם הזמן לדמות ציבורית בזכות עצמו. ההתנהלות שלו, כמו גם התגובות העזות שהוא מעורר, חושפות עובדות בעייתיות על מצב הוויכוח הציבורי בישראל כיום. יאיר מלווה אותנו מ־1996, כשנכנס עם הוריו ואחיו אבנר בן השנתיים לבית ראש הממשלה. שנים על גבי שנים לא שמענו ממנו. הרי הוא היה ילד. ואז התברר לנו לפני מספר שנים שהוא כבר לא ילד, שיש לו קול ודעות ורצון להשמיע אותם.
אם נתניהו הצעיר היה ממשיך בדרכם של נסיכים ונסיכות של הליכוד מהדור הקודם, ומשמיע דעות שנועדו לרצות את הממסד שסלד בהוריהם, ייתכן שהיה מתקבל בתרועות ובחיבוקים כפי שקרה לדן מרידור, לבני בגין, לציפי לבני ולאהוד אולמרט. אבל זה לא המצב.
מתברר שהבן של בני הזוג נתניהו, שמשמשים שק החבטות ומוקד שנאתו של מחנה השמאל, לא אוהב את הממסד ולא רוצה לרצות אותו. אדרבה, הוא סולד ממנו. בחודשים האחרונים פרסם יאיר פוסטים בפייסבוק שגרמו לסערה תקשורתית. בכל המקרים הוא יצא נגד ארגוני שמאל והמוסכמות של המחנה בצורה בומבסטית וללא מורא.
כשבועיים לאחר מכן אירעו המהומות האלימות בשרלוטסוויל, שבמהלכן התקוטטו אנשי ימין ניאו־נאצים עם אנשי שמאל אנרכיסטים מארגון אנטיפה. התקשורת הישראלית, כמו גם הפוליטיקאים לאורך הספקטרום האידיאולוגי, הצטרפו לממסד האמריקאי וגינו את הניאו־נאצים תוך התעלמות מהאלימות שהופעלה על ידי אנשי השמאל.
אפשר להתווכח עם הקביעה של יאיר לגבי היחלשות הימין האנטישמי, אבל אין ספק כי ככוח פוליטי ותרבותי, התנועות האנטישמיות השמאלניות הרבה יותר חזקות ומאיימות הרבה יותר על זכויות האזרח של יהודי אמריקה ועל העתיד של הברית האסטרטגית והידידות בין ישראל לארה"ב.
על אף, או אולי משום שיאיר צדק בגדול במתקפה נגד מולד, ובדירוג האיומים הנשקפים לעבר ישראל, הממסד השמאלני בארץ, בתמיכת הממסד היהודי האמריקאי, הגיב בזעם לדבריו.
סנגוריו של יאיר מעלים מספר טיעונים נכונים, ובראשם העובדה שג'ורג' סורוס אינו בדיוק יהודי טוב. סורוס הוא אחת הדמויות המרכזיות במערכה הבינלאומית שתכליתה להרוס את הלגיטימציה לקיומה של ישראל, ובמערכה מקבילה בקהילה היהודית בארה"ב שתכליתה לטפח עוינות לישראל ולציונות.
אז איך מסבירים את החלטתו לפרסם אותו? יכול להיות שהוא סתם פזיז. אבל גם אם כן, פזיזות לא הייתה מביאה איש צעיר בעל מודעות פוליטית והיסטורית לפרסם סתם כך איורים אנטישמיים.
אנשי ימין שמיהרו להגן על הבן של ראש הממשלה התמקדו בעניין הצביעות. כמעט מדי יום אנשי שמאל מכנים את אנשי הימין "נאצים" ו"פשיסטים". לנוכח זאת, זעקות השבר שלהם צבועות ושקריות. יש ממש בטיעון הזה. לעיתון שמכנה את שרת המשפטים איילת שקד "מוסוליני" אין אמינות בנושא פשיזם מהו ונאציזם ואנטישמיות מהם.
אבל צביעות איננה הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שבדומה למצב השורר במערב, הממסד השמאלני בארץ זורע פחד ואימה בקרב הציבור באמצעות מסעות דה־לגיטימציה נגד יריביו. כאשר פוליטיקאית כמו שקד מותקפת כגזענית משום שהיא מעזה לנסות ולערוך רפורמה חוקית לחלוטין במערכת המשפט בישראל, לא מדובר במתקפה שנועדה לנצח בוויכוח באמצעות טיעונים מהותיים. מדובר בניסיון להוציא את שקד מחוץ לתחום והמסר הוא שמי שמצדד בה הוא גם כן מחוץ לתחום. ואם זה המצב לגבי שקד, אז על אחת כמה וכמה זה המצב לגבי אמו ואביו של יאיר נתניהו.
התרעות פיקוד העורף