תשע"ז מסתיימת עם הרבה סימני שאלה אסטרטגיים: האם נכנסנו לשלב חדש במערכה לבלימת ההתעצמות של חיזבאללה? האם נמשיך להתעלם מההצעות של חמאס להפסקת אש ממושכת בעזה? והאם חגי תשרי יבשרו שוב על עלייה במתח סביב הר הבית ואיתה על עלייה באלימות?



נפל דבר בסוריה בשבוע שעבר והוא נפל בדיוק על המפעל שבו, על פי פרסומים זרים, מייצרים טילים מדויקים. ההגדרה של טיל מדויק היא טיל שפוגע בטווח עשרות מטרים מהמטרה, כלומר טיל שניתן לכוון אותו לעבר בניין ספציפי וגם לפגוע. האיראנים כבר פיתחו יכולת כזאת, אבל היא עדיין לא קיימת בידי חיזבאללה, ולישראל יש אינטרס ברור למנוע ממנה להגיע ללבנון.



לאחרונה החלו האיראנים להקים בסוריה ובלבנון את מה שמכונה "מפעלים" לייצור טילים מדויקים כאלה. ההגדרה "מפעל" קצת גדולה על המאמץ האיראני. מדובר במעין סדנאות קטנות וחשאיות, שם מנסים לייצר קיטים - מערכות הנחיה - שניתן להתקין על ראשי טילים קיימים וכך להגביר את הדיוק שלהם.


צילומי הלוויין הישראלי של חברת אימג'סאט חשפו פגיעות מדויקות וסלקטיביות בקומפלקס המדעי־תעשייתי של אסד ליד העיירה מסייאף שבצפון־מערב סוריה. רק חלק מהמבנים במתחם נפגעו, וגם הם לא הושמדו כליל, אלא נפגעו חלקית. הצילומים חשפו עוד שבמרחק 30 ק"מ מהמתקן שנפגע בשבוע שעבר פרוסה סוללת הגנה אווירית S-400 רוסית.



התקיפה, שכלי התקשורת בסוריה ייחסו לישראל, אירעה שבועיים בדיוק אחרי פגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא הרוסי ולדימיר פוטין בסוצ'י. 


תקיפה ישראלית בדמשק, ארכיון. צילום מסך


נתניהו, כתמיד, הגיע לפגישה הזאת מצויד בהרבה חומר מודיעיני על המפעלים הממוקמים בסוריה והציג אותו לפוטין, תוך שהוא מבהיר שישראל לא תסבול את קיומם של מפעלים כאלה. למרות זאת, פוטין יצא מהפגישה בתחושה שישראל לא תתקוף את המפעלים וזה גם המסר שהוא העביר לסורים.
האם נתניהו העז לקבל החלטה (מוצדקת) בניגוד לדעתו של פוטין? הוא ידע ששבועיים אחרי הפגישה יחל תרגיל הגיס הגדול של צה"ל, שבמסגרתו עשרות אלפי חיילים יעלו צפונה - זמן שבו ישראל תהיה מוכנה להגיב מיד לכל התפתחות בזירה בצפונית וגם תקרין עוצמה מרתיעה. בעיצומו של התרגיל, בליל 6 בספטמבר, פורסם כי מטוסי 15i־F של חיל האוויר חצו את המרחב האווירי של לבנון.

בין צה"ל לבין הצבא הרוסי פועל כבר שנתיים מנגנון תיאום יעיל: אחת למספר שבועות מתקיים ביקור של קצינים בכירים, פעם אצלנו ופעם אצלם, ובבור של חיל האוויר יש קו טלפון חם אל מפקדת חיל האוויר הרוסי.

המונח "מנגנון תיאום" עשוי להטעות - ישראל כמעט לעולם לא מתאמת מראש עם גורמים זרים פעולות מאוישות של צה"ל. זה כמו להפקיד את גורל הלוחמים שלנו בידיים זרות. מדובר במנגנון למניעת חיכוך, מה שבאנגלית מכונה Deconfliction, והוא נועד בדרך כלל לעדכן את הצד השני לאחר שפעילות מסתיימת.

אם אכן תקפה ישראל, כפי שטוענים הסורים, אפשר להניח שדעתם לא ממש הייתה נוחה מהמהלך הזה. ועדיין הם שמרו על שתיקה כל השבוע. היו להם עניינים דחופים יותר: 100 אלף חיילים רוסים נפרסו מיום רביעי על הגבול המערבי של נאט"ו לתמרון הגדול ביותר מאז ימי ברה"מ. זה עדיין לא אומר שהתגובה שלהם לא תגיע.

מי שכן הגיבו הם הסורים, שהזהירו את ישראל מהשלכות התקיפה. ביום ראשון דווח שוב על מטוסי חיל האוויר בפעילות שגרתית בלבנון.
מסוריה דווח שסוללת SA-5 שיגרה טיל לעבר המטוסים. לא נראה שהטיל הזה היווה איום על חיל האוויר, לפי הדיווחים הוא בכלל נורה דרומה, לכיוון ירדן. אבל היה כאן איתות ברור של הסורים, והסורים לא יוזמים פעולות כאלה בלי אישור של מוסקבה.

האם רוסיה תסכים לקבל את הקו האדום החדש ששרטטה ישראל, שלפיו לא יהיה ייצור טילים מדויקים על אדמת סוריה? נראה שהרוסים עדיין מתלבטים. יש להם אינטרס ברור להימנע מחיכוך עם ישראל, אבל הם גם לא אוהבים שתקיפות ישראליות חושפות אותם ואת המערכות שלהם לאתגרים.
מה יקרה כשהייצור הזה של טילים מדויקים יעבור גם ללבנון? שם יש משוואה אחרת, שאותה ניסח בבהירות העיתונאי איברהים אל־אמין, שופרו של נסראללה: חיזבאללה יגיב נגד ישראל על כל תקיפה אווירית בלבנון. המשמעות היא שהטיפול במפעלים שמקימה איראן בלבנון יצטרך לעבור מידי חיל האוויר גם לגורמים נוספים.

בינתיים האזהרות הישראליות מפני "איראנים על הגדרות" לא מתממשות. רוסיה לא מאפשרת כניסה של כוחות שיעיים לאזורים הסמוכים לרמת הגולן. ישראל העבירה לרוסים אזהרה שכל כוח כזה שייפרס ממערב לכביש סווידה־דמשק עלול להיות בסכנה. את המסר הזה נראה שהם הבינו, לפחות כרגע.

הצומת של חמאס

בעוד צה"ל מסכם את התרגיל הגדול בצפון, כמו כל תרגיל, בניצחון מוחץ על האויב, המיקוד שלו חוזר לשטחים, לקראת חגי תשרי. השילוב של עשרות אלפי ישראלים שיבקרו בירושלים, כולל בהר הבית, עם נאום מיליטנטי שאבו מאזן צפוי לשאת בעצרת האו"ם - עלול לעורר שוב את אווירת האלימות והפיגועים.

מחמוד עבאס איבד בחודשים האחרונים את העכבות האחרונות שעוד היו לו. הוא לא מאמין שהממשל האמריקאי הנוכחי יכול לשמש מתווך הוגן בינו לבין ישראל והוא חושש מאוד מחוק "טיילור פורס", הקרוי על שמו של הסטודנט האמריקאי שנרצח בפיגוע ביפו, שאמור להפסיק את התמיכה האמריקאית ברשות, שמסתכמת ב־500 מיליון דולר.

מאז אירועי הר הבית ביולי, התיאום הביטחוני היעיל שהתקיים בין ישראל למנגנוני הרשות הפלסטינית לא חזר לעצמו. אין יותר מפגשים ישירים של מפקדי חטיבות משני הצדדים ושל גורמי שב"כ, אלא רק תיאום מוגבל דרך משרדי הקישור, וזה מגביר עוד יותר את החשש מעימות. עבאס עצמו לא מעוניין בעימות אלים בשטחים ולכן הוא מגביר את הלחץ על עזה, בתקווה ששם יתפתח עימות שיגרום לשני יריביו - חמאס וישראל - לדמם.

עבאס כבר קיצץ כשליש מ־1.4 מיליארד הדולר שהוא מעביר לרצועה מדי שנה והוא מקווה לקצץ עוד עד סוף השנה הנוכחית. בישראל ערים למשמעויות, אבל משום מה צופים במהלכים האלה בחוסר מעש.

מי שמקשיב לחמאס יכול לשמוע שהארגון נמצא היום על פרשת דרכים. הוא מביט סביב ורואה שנותר בלי אב ואם - קטאר במשבר מול סעודיה ומצרים, הסיוע הטורקי הצטמצם ולא נעים לו להימצא בחיבוק של איראן, כאשר אנשיה הורגים את אחיו הסונים בסוריה.

מנהיג חמאס בגדה, חסן יוסף, שהרגע השתחרר מ־22 חודשים של מעצר מינהלי, מיהר לפרוס ב"ג'רוזלם פוסט" הצעה להפסקת אש ארוכת טווח. בישראל, כרגיל, לא מקשיבים. גם לפני 20 שנה, בתחילת ספטמבר 1997, לא הקשבנו. אז העביר מלך ירדן חוסיין הצעה של חמאס להודנה של 30 שנה עם ישראל, אבל אצלנו היו עסוקים בלתכנן את חיסולו הכושל של חאלד משעל.

חלפו יותר משלוש שנים מאז ירה חמאס בעזה כדור או רקטה לעבר ישראל. שלוש שנים שבהן מי שמתיימר להיות ארגון ההתנגדות המוביל של הפלסטינים - נוצר את נשקו. אם נלך בשנה הקרובה לעימות נוסף ומיותר בעזה - זה יהיה יותר בגללנו מאשר בגללם.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10