בפעם החמישית שלו בטיפול גמילה מסמים קשים במוסד סגור הוזהר חיים "אמבולנס" שזו הפעם האחרונה שנותנים לו צ'אנס. סגן מנהל בית החולים הסביר שיש תור ארוך של אנשים המתחננים להיכנס למחלקה, ואלמלא הלחץ של סגן ראש העיר לקבלו, הוא היה נכנס לסבב של התור ואולי היה מגיע למחלקה עוד שלוש שנים.

חיים אמבולנס ישב מול סגן המנהל במבט מושפל תוך שהוא משמיע לסגן המנהל את אותו הדבר שאמר בפעמים הקודמות שנכנס לטיפול: "דוקטור, באמא שלי, אני בן זונה אם אני לא מצליח הפעם לצאת מהמחלה ולהפוך לבן אדם הגון ומועיל לחברה, נקי מסמים - ואפילו בכוס ערק אני לא אגע, ואם אגע שאבא שלי ימות איך שהערק נוזל לי בגרון".

סגן המנהל השתיק אותו, הזכיר לו שאבא שלו בטיפול הגמילה השני ואמא שלו מתה כשהוא נולד, אז שיחסוך את השבועות וייקח את עצמו בידיים. בקטנה הוסיף הד"ר בקשה מחיים, שיסביר למה ראש העיר המכובד כל כך דואג לבריאותו. חיים אמבולנס שלח מבט לכיוון התקרה ונשבע לרופא שזה עניין אישי מאוד בינו לבין ראש העיר ורק אלוהים יודע מה הסיבה, וגם אם יזריקו לו ביד, ברגל, בצוואר ובמוח עשר זריקות עם הרואין טהור לפני ערבוב, הוא לא יגלה את הסיבה.





חיים שובלוב נולד בתוך אמבולנס שהוביל את אמו לכיוון בית החולים. האמבולנס עצר כדי למנוע טלטולים מיותרים כשהתברר שהיולדת הפסיקה לנשום ונוצר סיבוך ביילוד התינוק. אמבולנס נוסף שהיה באזור עם רופא בדרכו למקרה אחר עצר, והרופא ניסה להציל את חיי האם והתינוק. חיי התינוק ניצלו, האם נפטרה ומותה נקבע בבית החולים.


משה שובלוב האב המאושר למחצה, קרא לבנו חיים על פי עצת הרב השכונתי. חיים הקטן הוכנס בבריתו של אברהם אבינו בבית הכנסת בטקס עצוב שאליו הצליח הרב לגייס בקושי מניין אנשים, כי משה שובלוב, עבריין אלים ושנוא, הוחרם על ידי משפחתו ושכניו משום שהיה בריון גס רוח שאיש לא חפץ בקרבתו. לאיש לא הייתה סיבה לכבד אותו בטקס הברית, ולו רק בגלל העובדה שכל מי שהכיר את משה שובלוב האשים אותו במות אשתו, שאותה נהג להכות עד יום הלידה של בנם המשותף - שבו החזירה נשמתה לבורא.

כל בר דעת הבין שחייו של חיים הקטן יהיו קשים מנשוא, וכך היה. הילד גדל אצל סבתו, שניהלה את בית הזונות של בנה ברחוב שינקין, בסמוך לשוק הכרמל. הילד נשם מתחילת דרכו אלימות, קללות, סמים, אלכוהול, והעובדת הסוציאלית עשתה מאמצים להרחיקו מהמשפחה הנוראה הזו - ללא הצלחה.

בגיל 3 היה חיים ילד מרדן, צעקן, אלים. יום אחד כשנעלו אותו בחדר הוא ניסה לברוח מהחלון ונפל לחצר. אמבולנס של מד"א פינה אותו למיון לאחר שרגלו נשברה. בבית החולים הוא הצליח לשכנע סניטר שיוריד אותו עם כיסא גלגלים לפתח חדר המיון, לשם הגיעו האמבולנסים עם פצועים וחולים. הילד היה מוקסם מרעש הסירנות והצ'קלאקות ונהג לשבת שעות ארוכות, מתפעל מהאמבולנסים ושואל שאלות את נהגיהם - שלא הבינו מה הילד המגובס רוצה מהם.

בגיל 6 הוא נעלם מהבית ונמצא בשעת לילה מאוחרת יושב על המדרגות במרכז מד"א ברחוב בזל בתל אביב. הוא ניגש לכל אמבולנס שהגיע, ליטף אותו, השמיע חיקוי של הסירנות וביקש שיכניסו אותו לאמבולנס ויאפשרו לו להפעיל את הסירנה והצ'קלאקה. בגיל 10 הוא ניסה לחקות את אביו ואת הזונות שעבדו בדירה, גנב מהזולה שקית ניילון קטנה, סידר שורות של האבקה הלבנה כפי שראה אותם עושים, ובעזרת קשית הסניף לאפו את האבקה ואיבד את ההכרה. בתוך האמבולנס שהסיע אותו תוך כדי הפעלת סירנה הוא התעורר ונראה מאושר מהמצב.

בבית הספר התייאשו מהילד שהוגדר כמופרע ואלים. מוסד מתאים לא נמצא בעבורו, ואביו משה נשלח למאסר בגין שימוש וסחר בסמים וגרימת חבלה לשתי זונות שעבדו אצלו. הסבתא הייתה עסוקה בניהול בית הזונות ובמשחקי קלפים עם חברותיה במה שהיה אמור להיות חדרו של חיים הקטן.

בגיל 12 נתפס יורש העצר לבית שובלוב על ידי שוטרי מפלג הנוער עם בוכטה של כסף, אחרי שגנב את הקופה הקטנה של נהגי האמבולנס מחדרם במרכז מד"א. מאחר שילד בן גילו אינו בר שיפוט וגם אין מוסדות מתאימים לילדים מסוגו, הוא הוחזר לבית סבתו. אט־אט הפך לאימת השכנים כי היה פורץ לדירותיהם, לאימת בעלי העסקים כי היה גונב את מרכולתם ומוכר אותה במחירי אפס לסוחרי השוק, ולמטרד בלתי נסבל לנהגי האמבולנסים במרכז מד"א ובחניון איכילוב, אחרי שנתפס על חם כמה פעמים כשניסה לגנוב אמבולנס.

אחד מדודיו של הילד המופרע ניסה להחזירו למוטב ולקח אותו לעבודה במוסך שבבעלותו. דווקא במוסך שיפר הילד את התנהגותו. הוא התעסק בכל מה שקשור ברכבים, מתיקון תקרים עד צביעת רכב. הדוד המאושר היה בטוח שהצליח להעלות את הילד על דרך המלך, עד שהילד גנב מרצדס מפוארת מהמוסך שהייתה שייכת ל"מוש הגדול", אחד מראשי כנופיות הפשע בגוש דאנס, וזה האחרון נתן אולטימטום לדוד האומלל - אם המרצדס לא חונה לו בפתח הווילה תוך 24 שעות, הוא עושה לו במוסך ל"ג בעומר, אף על פי שהחג הקרוב הוא ראש השנה.

החיפושים אחרי חיים אמבולנס לא צלחו. המרצדס לא נמצאה תוך 24 שעות, והמוסך של הדוד האומלל הפך למדורת ענק שגרמה לנזקים אדירים לעסקים שליד. הצמיגים וחביות הצבע שהיו במקום גרמו לעשן רעיל להתפשט בסביבה. כוחות מכבי אש, משטרה ואמבולנסים של מד"א הגיעו לעזור להשתתף בפעולות הכיבוי וההצלה. המהומה הייתה נוראית. בפינה מוסווית היטב ישב ועישן ג'וינט, תוך שהוא מחכך את ידיו בהנאה, חיים אמבולנס, עם כובע גרב לראשו. בשיא המהומה חמק אחד האמבולנסים מהאזור תוך השמעת צפירות מחרישות אוזניים כשליד ההגה יושב מאושר חיים אמבולנס, משמיע קריאות קרב ונוהג בסלאלומים לעבר הבלתי נודע.

בבוכטה הגדולה שעשה חיים ממכירת המרצדס לסוחר רכב גנוב מהשטחים הוא שכר מוסך ישן שלא היה בשימוש באזור אבו כביר, והגיע אליו עם האמבולנס הגנוב. כמו תינוק מגודל הוא ליטף את האמבולנס כשהוא לבוש בחלוק של רופאים שמצא בו. על צדו של האמבולנס כתב בספריי "העמבולנס של חיים" והתמוגג מנחת.



הראש הקרימינלי שלו הפעיל הרבה דמיון ותושייה. לקראת יום כיפור הוא תצפת בשכונת הווילות של העשירים בשיכון צמרת, סימן כמה שמהן יצאו קשישות שנראו עמוסות טבעות יהלומים ושרשרות זהב. בבוקר יום כיפור הוא הגיע עם האמבולנס לשכונה. כשיצאו בעלי הווילות שסימן לבית הכנסת, "דפק" כמה וילות ו"ניקה" מהן רכוש רב שאותו הכניס לאמבולנס ויצא עם סירנות וצ'קלאקות למוסך - מחסן ששכר. הוא חגג את יום כיפור בהסנפות ובשתייה ואיבד את ההכרה. כשהתעורר הוא ראה שני רופאים מעליו, שמע את הסירנות והבחין באורות האמבולנס שבתוכו שכב. אף שטרם עיכל שנתפס, הוא היה מאושר בתוך האמבולנס.

חיים "אמבולנס" שובלוב נידון לשש שנות מאסר. כששוחרר, נעצר ונשפט לעוד שש שנות מאסר. בין לבין הפך לנרקומן כבד. אביו נפטר ממה שהוגדר "מנת יתר", סבתו נרצחה על ידי זונה שהתעללה בה בדקירות סכין, והוא ירש את בית הזונות המשפחתי לתפארת מדינת ישראל.

אחרי תקופת אשפוז ממושכת שבה הפך ל"נקי", זימן אותו סגן מנהל בית החולים לשיחת פרידה. אמר שהוא נשבע לא לגלות לאיש, אבל הוא חייב לדעת למה סגן ראש העיר - אדם חרדי ומכובד - עשה מאמצים גדולים כל כך שחיים יתקבל מחוץ לתור לאשפוז גמילה. חיים אמבולנס חייך, עשה חושבים ושאל את הסגן מה הדבר הכי יקר לו בעולם. "אמא שלי ושתי הבנות שלי", השיב הסגן. "תישבע בחיים שלהם שלעולם לא תגלה מה שאומר לך". הסגן נשבע.

"תשמע, סגן ראש העיר היה בא קבוע לבית הזונות שלנו. הוא היה מאוהב באחת הזונות וגם היא רחשה לו סימפתיה, כי הוא היה נחמד אליה וניסה לשכנע אותה לעזוב את הזנות. לזונה הבת זונה הייתה מחשבה קרימינלית והיא עשתה לו תרגיל, ובזמן המתאים הזדיינה איתו בלי הגנה, נכנסה להריון ועשתה לו ילד. מאז הוא נותן לה חודשית ומחזיק אותה בדירה שכורה עם הילד, ואני מקבל ממנו פיצוי חודשי על זה שאיבדתי עובדת. וחוץ מזה, אני מחזיק אותו בביצים, וכל מה שאני מבקש ממנו הוא עושה, ויש לי מזה אחושרמוטה של פרוטקשן, ועד שהוא ימות אני לא צריך לעבוד".

חיים אמבולנס יצא מחדרו של סגן המנהל ההמום, ירד לחניון בית החולים, הביט ימינה ושמאלה וכשראה שאיש לא רואה אותו נכנס לאמבולנס, עשה הוקוס פוקוס של גנבי רכב, התניע אותו, הפעיל את הסירנה והצ'קלאקה ויצא נקי וצוהל לפתוח דף חדש בחייו.