ערב ראש השנה, הקהילה היהודית בארה"ב נמצאת במשבר, אולם הנהגת יהדות ארה"ב נמצאת במשבר עמוק הרבה יותר. לפני חמש שנים מכון הסקרים האמריקאי פיו הכניס את העולם היהודי־אמריקאי לסחרור כשפרסם סקר שהראה כי מספר היהודים באמריקה יורד כתוצאה מהתבוללות ומרמות ילודה נמוכות ביותר. בעוד מספר היהודים בארץ גדל והולך כתוצאה מילודה ומעלייה, המצב הדמוגרפי של יהודי ארה"ב בבעיה. הסקר הראה כי עבור מספר גדל והולך של יהודים־אמריקאים, המילה "יהודי" מתרוקנת מתוכן. בעוד 43% מהיהודים אמרו כי התמיכה בישראל היא מרכיב חשוב בזהותם היהודית, 42% סבורים כי להיות יהודי זה להיות בעל חוש הומור. כמו כן, 69% אמרו כי יהודי שווה מוסרי, ו־73% סבורים שלהיות יהודי זה לזכור את השואה, אולם רק 19% סבורים כי שמירת מצוות היא מרכיב חשוב בזהותם היהודית.

בתחילת החודש, יצא סקר חדש המראה שההנהגה היהודית־אמריקאית לא הצליחה לשנות את המגמה או להאט אותה. אדרבה, מגמת הנטישה של היהדות והדת גוברת, בייחוד בקרב הדור הצעיר. בשנת 2013, 32% מהיהודים מתחת לגיל 30 הגדירו את עצמם כחסרי דת. כיום המספר גדל ל־47%. שלא במפתיע, לנוכח אובדן הזהות הדתית, מספר היהודים המשתייכים לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי מצטמצם. בסקר פיו, 35% מהיהודים הזדהו כרפורמים. כיום מספרם ירד ל־28%; לפני ארבע שנים 18% מיהודי אמריקה השתייכו לתנועה הקונסרבטיבית, ואילו כיום רק 14%. בקרב הצעירים המצב בעייתי עוד יותר: רק 20% מזדהים כרפורמים ו־8% כקונסרבטיבים.



נטישת הדת על ידי יהודים־אמריקאים לא החלה בשנת 2013. בשנת 1,999 ניסו הרפורמים לצמצם את ממדי הבעיה באמצעות חיזוק האלמנטים המסורתיים של התנועה. ועד הרבנים הצביע ברוב עצום בעד הצעה שקראה לחבוש כיפות ולשמור כשרות, אך ללא הועיל; לא מתוך היעדר עניין בדת בקרב היהודים האמריקאים: על פי הסקר החדש, בעוד התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית מצטמקות, מספר האורתודוקסים גדל באופן מרשים. בין 2013 ל־2017 שיעור היהודים הצעירים המגדירים עצמם אורתודוקסים גדל מ־10% ל־15%. בעשור האחרון גדלות הקהילות של חב"ד בקצב אדיר. כיום יש בארה"ב יותר בתי חב"ד מבתי כנסת רפורמיים.

לנוכח הכישלון, ניכר כי בשנים האחרונות הנהגות הרפורמים והקונסרבטיבים אימצו שני כיווני אסטרטגיה חדשים. ראשית, מאבק סלקטיבי ופוליטי באנטישמיות. הרפורמים והקונסרבטיבים אינם מרימים את קולם לנוכח העלייה התלולה באנטישמיות במערב אירופה. הם גם לא פעילים אקטיביים במאבק בתנועות החרם נגד ישראל בקמפוסים. הנוכחות שלהם בקושי מורגשת. כשפורסמה בקליפורניה דרשה מוקלטת של אימאם הקורא להשמדת היהודים "המלוכלכים", רבנים קונסרבטיבים ורפורמים עמדו לצדו במסיבת עיתונאים שבה אמר כי הוא מתנצל אם דבריו פגעו באנשים, אך לא טען כי דבריו היו מוטעים ומרושעים.

כשבדצמבר ובינואר האחרונים קיבלו מוסדות יהודיים בארה"ב איומים טלפוניים על הטמנת פצצות, והסברה הבלתי מבוססת הייתה שמאחוריהם עומדים אנטישמים ימנים תומכי טראמפ, פרצה ההנהגה היהודית באמריקה בזעקות שבר ודרשה מהנשיא לגנות את האיומים מעל כל במה. הזעקות שככו ועמן המאבק באנטישמיות, כשנודע שמי שהשמיע את האיומים היה צעיר ישראלי מעורער בנפשו. עצם העובדה שבאותו זמן בדיוק פעילת חרם בשם לינדה סרסור הפכה לכוכבת־העל של המפלגה הדמוקרטית והתנועה הפמיניסטית בארה"ב לאחר שטענה כי ציונים לא יכולים להיות פמיניסטים, לא הפריעה להם. אותו סיפור חזר על עצמו לאחר המהומות שבהן השתתפו ניאו־נאצים ואנשי שמאל קיצונים בשרלוטסוויל בחודש שעבר.

סיפור הכותל

תכלית המאבק הסלקטיבי באנטישמיות היא לגייס ולשמר נאמנים שרוצים להפגין את נאמנותם למחנה השמאל, כיהודים. לאסטרטגיה הזאת יש שתי בעיות. היא מכעיסה הרבה מאוד רפורמים וקונסרבטיבים שאינם מתנגדים לטראמפ, אך דואגים לאנטישמיות משמאל ומקרב העולם המוסלמי; והיא מעוררת את חמתם של אנשי שמאל יהודים, שהמאבק הסלקטיבי באנטישמיות לא מספק אותם.

וזה מביא אותנו לכיוון השני של האסטרטגיה: ההנהגות של הרפורמים והקונסרבטיבים מאמצות מאבק נגד ישראל סביב התפילה המעורבת בכותל. כזכור, ביוני האחרון החליטה הממשלה לא ליישם החלטה קודמת שלה בעניין התפילה המעורבת ברחבת הכותל. בהחלטה הקודמת נקבע כי ייבנה מעבר מרחבת הכותל לאזור קשת רובינזון בגן הארכיאולוגי הסמוך, שבו מתקיימת התפילה המעורבת כבר כעשור. כמו כן, סמכות הניהול של הכותל הייתה צריכה לעבור משליטה מוחלטת של רב הכותל לוועדה שתכלול גם נציגי רפורמים וקונסרבטיבים.

ביטול ההחלטה לחבר את קשת רובינזון עם רחבת הכותל נבע מחששה של רשות העתיקות שעבודות הבנייה במקום יפגעו בממצאים הארכיאולוגיים. על כן, באופן מעשי, הצעד הפעיל היחיד שנקטה הממשלה בחודש יוני היה ביטול הייצוג של הרפורמים והקונסרבטיבים בוועדה המנהלת את הכותל. התגובה הייתה היסטרית. הם יצאו למאבק בממשלה וגררו אחריהם לא מעט ארגונים יהודיים גדולים אחרים. הרפורמים, ועמם הנהלת הסוכנות היהודית הנשלטת בידי יהדות ארה"ב, ביטלו פגישות שתוכננו להם עם ראש הממשלה נתניהו. ראשיהם הודיעו פומבית שההחלטה תאלץ אותם לבחון מחדש את תמיכתם בישראל. 600 רבנים קונסרבטיבים חתמו על מכתב לנתניהו שבו טענו כי הוא וממשלתו "בגדו" ביהדות הגולה ואיימו כי ההחלטה מטילה בספק את היכולת של יהדות ארה"ב להמשיך לתמוך בישראל.

ארגונים רבים אחרים, בהם הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה ואיפא"ק, חזרו על האיומים באופנים שונים, ובהם החרמת כל ח"כ ושר שתומכים בהחלטת הממשלה.

שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, שהגיע לישראל חודש לפני הסערה, התייחס אליה בפליאה בנאומו הראשון בתפקידו, ב־27 ביוני. "שמעתי משהו שלא חשבתי שאשמע אי־פעם: שארגון יהודי גדול אומר שצריכים לשקול מחדש את התמיכה במדינת ישראל", אמר פרידמן, "זה נראה בלתי אפשרי כל חיי". התמיהה של פרידמן מובנת. הרי סיפור הוועדה אינו גדול. הוא אפילו זניח, שכן אין לוועדה הזאת יותר מדי סמכויות.

המהלך של הרפורמים והקונסרבטיבים ברור. מישהו שם החליט כי סיפור הכותל מביא קהל. דרך המאבק בישראל, הם יכולים לשמור על כוחם ואף לצרף חברים חדשים. אבל גם כאן, לא נראה כי המהלך יצלח. קשה לבנות או לשמר תנועה על בסיס חברות או אי־חברות בוועדה נידחת בירושלים.

עלייתם של לינדה סרסור ופעילים אנטי־ישראלים אחרים במפלגה הדמוקרטית מצביעה על כך שהדמוקרטים כבר לא סופרים אותם. אפילו הרפובליקנים וממשלת ישראל התחילו להבין כי הם כבר לא מה שהיו פעם.

לפני שבועיים הודיעו שתי התנועות כי ראשיהן מחרימים את שיחת הטלפון המסורתית של הנשיא עם ההנהגה היהודית לקראת ראש השנה, כמחאה על התנהלותו סביב המהומה בשרלוטסוויל. טראמפ לא התרגש, ושוחח עם מנהיגים אורתודוקסים. לפגישתו של נתניהו עם מנהיגים יהודים ביום ראשון בניו יורק, ראשי הקהילה הקונסרבטיבית והרפורמית לא הוזמנו, וראש הממשלה אף הודיע כי הממשלה לא תחזור בה מהחלטתה.

לקראת השנה החדשה, כאשר ממשלת ישראל והעם היושב בציון תוהים על עתיד יחסינו עם יהדות ארה"ב, עלינו להפנים כי אף שהקהילה עצמה שרויה במשבר זהות קשה, משבר ההנהגה קשה אף יותר. כדי לסייע בשיקום הקשר בין יהודי ארה"ב וישראל, עלינו לעקוף את ההנהגות הכושלות ולפעול ישירות מול הציבור עצמו.

tguvot@maariv.co.il