מהי העמדה של ישראל כלפי העצמאות של הקטלונים? האם יש למדינת ישראל, האם יש לכוחות האינטלקטואליים שלה, הרבנים, הסופרים, המחזאים, הפילוסופים והזמרים - מדיניות מוסרית קטלונית? האם קולנוענים ישראלים מוכנים להקרין את סרטיהם בשטחים ספרדיים שמדכאים את העצמאות הקטלונית? לתדהמתי, אני לא יודע דבר על עמדתנו בשאלה הקטלונית.

בני קטלוניה עומדים להכריז על משאל עם בשאיפתם להגדרה עצמית ולעצמאות משלטון ספרד, וראש ממשלת ישראל, ואף נשיא ישראל, לא הכריזו על עמדתם בנושא. גם לא ראשי מרצ או ראשי ש”ס. תמהני מדוע. גם לא שמעתי עד רגע סגירת הגיליון על עצרת אמנים בתמיכה אנושית פשוטה למען שאיפות הקטלונים לשחרור משלטון הדיכוי הספרדי. האם יש לאמנים הישראלים תקווה לדרכון ספרדי, ומשום כך הם חוששים להרגיז את שלטונות ספרד? מי יודע? הייתי מצפה מאמנים הטוענים שהם בעלי מצפון להתעלות מעל אינטרסים כאלה ולהתייצב לצד האדם הקטלוני הקטן הנאנק כבר שנים תחת העול הספרדי.



טוב, זו השאלה המוסרית הקטנה. השאלה המוסרית הגדולה באמת היא: האם יש לעם ישראל מדיניות כורדית מספיק תקיפה? מה אנחנו עושים, כל אחד בדרכו, פרופסור או פחח רכב, כדי להביע את תמיכת העם בישראל בשאיפות הכורדים למדינה משלהם?

בימים אלה נאבקים הכורדים בעיראק לקיים משאל עם למען עצמאות במולדתם. מה אומר על כך העולם? בכל זאת, יש בתוך 24 השעות שבהן מתעסקים בזכויות הלאומיות של הפלסטינים גם כמה דקות שאותן היה אפשר להקדיש למצוקה הגדולה יותר, המתמשכת והמדממת, של העם הכורדי.


פתרון שתי המדינות נשמע רק בנושא אחד


זה כנראה לא שייך למוסר, כי אני כמעט לא שומע אנשים שהתמחו במוסר אומרים דבר מה על כך. שקט. פיהוק. אפילו כחכוח היה נחשב בעיניי לאיזו שהיא הזדהות עם הצדק הכורדי, אבל גם כחכוח רם לא תשמעו בעולם.

פתרון שתי המדינות נשמע רק בנושא אחד בעולמנו: לפתרון שתי המדינות יש תמיכה של דוברים מטעם המוסר והאנושיות רק אם אחת משתי המדינות היא פלסטינית, ושואפת לחסל את המדינה השנייה מתוך שתי המדינות.

הקטלונים רואים עצמם כעם נפרד. יש להם שפה, ונוף שבו חי העם הקטלוני דורי־דורות. הם רוצים עכשיו להעביר שאלה פשוטה במשאל עם: “האם אתה רוצה שקטלוניה תהפוך למדינה עצמאית?” השאלה הזו בלתי חוקית בעיני ממשלת ספרד, השולטת על שטחי קטלוניה ומסרבת לרעיון מדינה קטלונית עצמאית, אף שאין שום רמז שהקטלונים מתכננים לכבוש בהמשך את כל ספרד. בתחילת אוקטובר נראה מה יקרה, כי 1 באוקטובר, זאת אומרת יום ראשון הבא, הוא היום שבו מבקשים הקטלונים לבצע את משאל העם. אני מבטיח לכם שהשבוע יעבור בשקט ולא תראו באוניברסיטאות בעולם הפגנות סטודנטים רגישים לזכויות אדם, הזועקים בנחיריים רוטטים מתענוג מוסרי: “פְרִי פְרִי קטלוניה”.

כל זה הוא ממש כאין וכאפס ומתחת לאפס לעומת ההתעלמות מהזכויות הלאומיות של הכורדים. הכורדים מתכננים לערוך מחר, ב־25 בספטמבר, משאל עם על עצמאות לחבל כורדיסטן בעיראק. הכורדים הם כידוע עם לא ערבי בעל מאפיינים מובהקים של עם בפני עצמו. שפתם היא השפה המיוחדת להם, הכורדית, ההיסטוריה שלהם כעם נפרד מגיעה מאות רבות של שנים אחורה. אם יש באיזו מגירה בעולם מסמך המגדיר מהי עשיית צדק עם אומה הרוצה את חירותה, השואפת לפתח את מסורתה המיוחדת, ברור שלפני כל בעיה אחרת מסוג זה ניצבת הבעיה הכורדית. אבל דיכוי השאיפות הלאומיות של הכורדים גלוי לעין כל, חסר בושה ואכזרי, וממשיך עשרות שנים. טורקיה, איראן ומדינות נוספות ששולטות באדמות הכורדים מדכאות באלימות אפילו את לימוד השפה הכורדית, ודממה בסביבות האמנות, הרוח, הדת והמוסר בעולם. אנשי רוח יודעים לדבר בלהט ובזעם קדוש רק על זכויותיהם הלאומיות של אתם יודעים מי.

מה זה חשוב עכשיו, תאמרו. מה באת לנו עם כורדים וקטלונים? זה חשוב, כי שנים מרסקים לנו את המצפון בטענות על זכויות הפלסטינים. מצבם מבחינת מימוש זכויות לאומיות טוב משל הרבה עמים ופלגי עמים אחרים, אבל הלחץ הזה על הרגשות של הישראלי הצליח להכחיד טיעונים ישראליים על זכויות היסטוריות שלנו במולדת העם היהודי, להשתיק ישראלים שמעלים טענות ביטחוניות ובכלל להוריד את הביטחון העצמי בצדקת הציונות לדרגה שכבר אי אפשר להשמיע נימוקים כלשהם, כי מולם עומדת זוהרת קדושת ההגדרה העצמית הפלסטינית העולה על הכל.