בניגוד לפירושו המילולי, הסטטוס־קוו הוא מצב גמיש ומשתנה לאורך זמן. הוא נע בהתאם לזרימה ולהשתנות החברתית. כך הלכו ונפתחו יותר ויותר חנויות בשבת בתל אביב, ויותר מוניות שירות עומדות לרשותם של המעוניינים להתנייד בשבת. מנגד, שכונת רבות בירושלים ובערים נוספות הלכו והפכו דתיות והקשו על חילונים להתגורר בהן.
שתי המגמות המנוגדות אינן עוברות בשתיקה וללא מחאות משני עברי המתרס, אבל עד כה לא הביאו לידי חקיקה מכרעת, ולא במקרה. חקיקה בהקשר ליחסי דת ומדינה כעת כמוה כנשק יום הדין. הפוליטיקאים מבינים היטב כי לא ניתן לחוקק חוק בשדה זה בלי להשיג הסכמה ציבורית רחבה, ולפיכך נמנעים מכך ככל הניתן.
הפנייה לבג”ץ על מנת שכדורגלנים לא יעבדו בשבת הנה צודקת בהיבט החוקי מתוקף תקנות שעות עבודה ומנוחה, אך מטופשת בהיבט הציבורי. הכדורגל הישראלי בשבת הוא חלק משגרת הבילוי ארוכת השנים של המוני ישראלים, ברובם אנשים שעובדים בימות חול וחיילים שיוצאים לחופשות.
זאת ועוד, ליגות הילדים והנוער מקיימות את המשחקים בשבתות לא רק משום פניוּת המגרשים, אלא גם משום שהוריהם אינם יכולים בימות השבוע להתפנות להסעות מעיר לעיר. ולבסוף, כמו בענפי הספורט האחרים, מי שרוצה להפוך לשחקן מקצועי ברמה בינלאומית יודע בבירור כי חלום זה לא יוכל להתגשם לעולם עם הקפדה על שמירת שבת.
לא מן הנמנע שלבג”ץ, בכליו המשפטיים, לא תהיה ברירה אלא לקבל את העתירה. הזעם של החילונים והמסורתיים יופנה אז אל הפוליטיקאים על מנת שיתירו את משחקי הכדורגל בחקיקה. ראש הממשלה, העומד בראש מפלגה שמרבית מצביעיה רוחשים כבוד למסורת אך בעלי גישה גמישה כלפיה, לא יוכל להיוותר אדיש.
מנגד, חברי המפלגות החרדיות, שעד כה הסכימו הסכמה שבשתיקה למשחקי הכדורגל בשבת, לא יוכלו להתיר בחקיקה חילול שבת שאינו קשור בפיקוח נפש. התוצאה עלולה להיות משבר קואליציוני, שבסיטואציה הפוליטית הנוכחית אין לאיש בקואליציה סיבה לרצותו, והחרפת השסע הדתי־חילוני.
פוליטית וציבורית יהיה זה חכם מצדו של ראש הממשלה להביא להקמת ועדת שרים שיהיה בסמכותה להתיר עבודה בשבת בענף הכדורגל. הרוח הגבית לכך כבר ניתנה בעבר על ידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בהיבט רחב יותר, רצוי שחברי הכנסת מהאופוזיציה והקואליציה יפעלו לייצר הסכמות בין דתיים לחילונים בהתאם לרוח העולה מן החברה האזרחית, ולא רק כתגובה על עתירות לבג”ץ.
התרעות פיקוד העורף