קמתי מהמיטה. הדלקתי את הטלוויזיה. הבחירה עמדה בין שידור חוזר של משחק כדורגל בליגה הגרמנית השנייה לבין צפייה בחגיגת שערים של ערן זהבי בליגה הסינית. נדמה לי שסין כולה הומצאה אך ורק כדי שהאיש הזה יוכל לעשות בוכטות. מתוסכל ממשכורתו נכנסתי לנטפליקס. הזמנו את שירותי ספק התוכן במסגרת ניסיונית של חודש ראשון בחינם. רשמתי בדיוק מתי מסתיימים 30 הימים כדי שחלילה לא אחויב, ומאז אני במרתון צפייה. מנסה להספיק כמה שיותר. בנות גילמור עלו על המסך. בתום רבע שעה של דיאלוגים שנונים ומתקתקים ברמת כאב בטן נרדמתי.
בסיום ההפוגה הרגעית המשכנו לצלם עוד שלוש שעות, שאותן עשיתי בערפול חלקי, תוך כדי שרבוב שאלות מנותקות מהמציאות. טעיתי בשמו שוב ושוב וגם התבלבלה לי הביוגרפיה שלו עם זו של אדם אחר והאשמתיו בגניבת כספי צדקה. בסופו של דבר, הטכניקה הזו עבדה לא רע. הבלבול וחוסר הקוהרנטיות הוציאו ממנו דברים חדשים, ובסיום אמר: "יא ממזר".
המשכתי לראיון נוסף שנקבע מראש. הפעם עם בכיר לשעבר בממשלה. במהלך המפגש בינינו קולי נמוג. חיפיתי על כך בעזרת מנעד נמוך ונשמעתי כשילוב של גרטה גרבו וקרמיט הצפרדע. למרואיין זה לא הפריע. האיש דיבר ברצף מופתי. כשכחכחתי או השתעלתי הסיק שהתפעלתי מדבריו והמשיך.
ניגשתי למראה. רזיתי בכמה קילו. מראה המוזלמן השתלט על גופי. בכל שעה אני נוטל כדור כזה או אחר. דבר אינו עוזר. "סייעי לי", קראתי בפני זוגתי שפקחה עיניים וראתה אותי חובט בתקרה. "מה קורה לך?", גערה. פניתי לאמבט. למרבה הצער, דוד החימום שבק חיים. הזמנו טכנאי. דקות ארוכות האיש הנדס והבריג. משסיים שחרר לאוויר את המשפט שמעורר מיד אזעקת חיים הכט: "בדרך כלל אני לוקח 900 שקל עבור עבודה כזו, בגלל שהגעתם אלי דרך... זה יוצא 600". שילמנו לו והרגשנו עקוצים. בטרם התאוששתי מההתרוששות התקשרה עורכת המשנה והזכירה שיש השלמת ראיון קצרה שצריך לעשות.
"אה, סתם שטויות. בסך הכל וירוס קל ואת לא צריכה להיות דרמטית כל כך. נסי לקחת דברים בחיים בקלות. כמוני".
התרעות פיקוד העורף