יום אחד קם פוליטיקאי בכיר ביותר בממשלת ישראל, ומעלה באוב את משרפות אושוויץ. הקולב לא היה יום השואה או הפגנה נאצית, אפילו לא התבטאות אנטישמית של מנהיג ימין. הסיבה לדבריו של הבכיר הייתה זוועות המשטר הסורי. הסיבה האמיתית הייתה כנראה הצורך הבהול לכסות על קריסת מדיניות ממשלת ישראל בכל החזיתות של מדיניות החוץ והביטחון, בייחוד בחזית הסורית.

מדי פעם, למשל, מפציצים שם, לפי דיווחים זרים, מחסן נשק או שיירה חשודה. לא שהסורים או חיזבאללה יפסיקו להתחמש, אבל בהזדמנות הזו אפשר להסיט את תשומת הלב גם מחקירות ראש הממשלה למשל. דם ואש ותימרות עשן תמיד מיטיבים עם מי שרוצה להסיח את הדעת מהפרשיות הבעייתיות הכרוכות בהתנהלותו. 
 

לא תמיד זה עובד, ולכן לא אלמן ישראל. עדיין יש לנו את השואה. היא כל חיינו, מכל צרה תצילנו, כמאמר השיר. הכל החל ממוישלה שמועתי את מוחמד רכילותי שקלטו (אם זה היה מידע מודיעיני מוכח, ניתן היה לפרסם אותו ככזה) במאי האחרון שסוריה שורפת את גופות חללי המלחמה. כמי שראה במו עיניו בולדוזר צה”לי מערים ערימות גופות לקבר אחים אי שם במדבר, אני לא בטוח מה כאן יותר מזעזע, קבר אחים או קרמטוריום קולקטיבי. התוצאה? היו בישראל מי שהעלו את האפשרות לתקוף את ה”מתקן” של שריפת הגופות. מילא הרעיון המטופש; הסוג הזה של עודף מוטיבציה וחוסר שכל הוא נפוץ למדי ובדרך כלל מסוכל מיד. אפילו האמריקאים כנראה הבינו שכל מה שממשלת נתניהו מבקשת זו סיבה לחולל מהומות. 
 

החלק המזוויע בסיפור שעשה כותרת ראשית ב”ישראל היום” הוא דבריו של הבכיר: “צריך להבהיר שיש מעשים שהאנושות לא יכולה לעבור עליהם בשתיקה. מדינה שמיליונים מבני עמה הוצאו להורג במשרפות לא יכולה לעמוד מנגד כשזה קורה לעם אחר כמה קילומטר מהגבול שלנו. על אחת כמה וכמה כאשר כל העולם עומד ושותק בדיוק כפי שקרה לפני יותר מ־70 שנה”.

הסקופ הזה (עיתונאית ומקצועית זה אכן סקופ) פורסם אחרי שהתחוור שארצות הברית נמנעת מהתקיפה. פרסום הדברים כלל את הטקסט הנלווה, אשר נועד כמובן רק לישראלים, שאזכור השואה מעביר בהם צמרמורת קיומית. ובינתיים, ככה על הדרך לשום מקום, מזינים כאן את זיכרון השואה ולקחה, ומורידים מערכם של זוועות משרפות אושוויץ והלקח הכלל־אנושי. 
 



זו הטקטיקה הקבועה של פוליטיקאים שמסתבכים בכל העולם, מטראמפ ועד נתניהו. כשאתה נדפק בנושא שעל הפרק, פשוט תמציא איזה סקנדל או אויב או כל הסחת דעת וכולם יתעסקו איתה. משהו כמו: “מאז היטלר לא קם צורר כמו אחמדינג’אד”, מפי בנימין (צ’רצ’יל) נתניהו.