מהצד השני, ישראל מנסה לשמור על שמיים פתוחים וחופש פעולה מלא, תוך בחינת גבול הסובלנות של הסורים, הרוסים וחיזבאללה מעבר לגבול. זליגה של אירועי ירי מתחומי סוריה לרמת הגולן הפכה כבר דבר שבשגרה. גם תגובה זו או אחרת של ישראל מתקבלת כשגרתית וטבעית, ללא תגובת נגד. מבחינה זו, גם האירוע האחרון אינו שונה במהותו מאלה שקדמו לו. מטוסי חיל האוויר יצאו לגיחה מעל שמי דרום לבנון, הסורים, בידיעה ובתמיכה של הרוסים כמובן, החליטו לבחון את הגבול שוב ושיגרו טילי נ.מ לעבר המטוסים. מטוסי חיל האוויר, על פי פקודה נכונה שקיבלו מלמעלה, תקפו את סוללת טילי הנ.מ באופן מינורי בלבד והשמידו את מרכז הבקרה שלה, ללא פגיעה חמורה מדי.
קשה לומר שבמקרה זה כל הצדדים מרוצים, אבל ללא ספק כל הצדדים הבינו את השלכות מעשיהם והפיקו לקחים, כפי שקיוו. הסורים מבינים שכל מהלך התקפי שלהם ייענה בתגובה התקפית חוזרת מצד ישראל, חיזבאללה, שמביט מהצד, מבין שכל מהלך יזום שלו נגד כוחות צבא ישראליים ייענה אף הוא בתגובה קשה, והרוסים, שיושבים בשקט מאחור, בודקים ומנתחים את גבולות הסובלנות של ישראל במאבק הזה.
גם בצד הישראלי בודקים עד כמה אפשר למתוח את החבל בתקיפת יעדים סוריים בלי להרגיז יתר על המידה את הדוב הרוסי, ועכשיו יודעים שתקיפת סוללת טילי נ.מ סורית שניסתה ליירט מטוס ישראלי היא מהלך שמתקבל בהבנה יחסית בצד השני וללא תגובה נוספת.
כל מהלך כזה בונה למעשה את המהלך הבא, והאסקלציה העתידית מתבקשת מאליה. ושוב נוצרת משוואה מוכרת של יוזמה מהצד השני ותגובה מחושבת ומוגבלת מצד ישראל. באופן הזה לא בטוח שנצליח למנוע את עליית המדרגה העתידית בלחימה. אולי תגובה קשה וחמורה מהמצופה תיצור זעזוע בצד השני ותעביר מסר נחוש יותר שיגביר את ההרתעה הישראלית. גם האפשרות השנייה לא נפסלת, והיא שתגובה קשה מדי תיענה בתגובה קשה יותר.
אבל אל לה לישראל להירתע מכך, משום שהכיוון העתידי ברור לכולם, ויפה שעה אחת קודם לחיזוק ההרתעה הישראלית ולהבהרה שבעל הבית כאן יכול להשתגע לפעמים.
התרעות פיקוד העורף