אם נמשיל את הדמוקרטיה הישראלית לצפרדע ההיא, הנשלקת בהדרגה בסיר המבעבע, הרי שהמים תכף ירתחו. זוהי הדקה ה־90. בקרוב מאוד, כבר לא ישנה אם נכבה את הלהב"ה. הצפרדע תמות. איבריה יקרסו ולא יהיו ניתנים עוד לשיקום.
חשוד בפלילים מתמרן מדינה שלמה לפיתולים אינסופיים במאמציו לחמוק מאימת הדין ולייצר לעצמו בית מלוכה בירושלים. ויש אפילו אתנחתה קומית, כשנתניהו דורש מהחברים ביטן ואמסלם "לא לדון בחוק בנוכחותו", בגלל ניגוד העניינים. כן, העניין כולו נפל עליו בהפתעה.
אז הנה, רבע שעה אחר כך, מורידים את זה בחזרה, כאילו כלום. מה שהשתנה אלה הצרכים הפוליטיים של בנימין נתניהו. פתאום הוא מבין שאחוז החסימה הגבוה עלול להשאיר את אלי ישי בחוץ, ואולי גם את ש"ס, ולהקשות על ליברמן. ומכיוון שדקה אחרי שיעבור חוק החקירות הוא מתכוון לרוץ לבחירות כדי להציב עובדה ולאתחל את השעון מחדש (לנצח נצחים), הרי שלא מתאים לו עכשיו משילות. מתאים לו עכשיו רסיסי מפלגות. ומכיוון שטובת המדינה ניגפת בפני תאוות השלטון האינסופית, אין איזונים ואין בלמים. אפשר להוריד בחזרה אחוז חסימה שזה עתה הועלה, אפשר ללעוג לממלכתיות, לעשות צחוק מהמשילות, לבעוט בראש של ההגינות. העיקר שננציח את ישיבתנו באותו בית מתפורר ומט לנפול ברחוב בלפור בירושלים.
חוק החקירות הוא תועבה. אין מילה מתאימה ממנה לתאר את לידתו והופעתו בחיינו. הליכוד, אותו הליכוד שהתנגד לאותו חוק כשהוצע בימי אולמרט על ידי ח"כ רונית תירוש (ולא אמור היה לכלול את חקירות אולמרט), גילה מחדש את הדמוקרטיה. כן, ח"כ אמסלם בסך הכל פועל למען הדורות הבאים, ראשי הממשלה הבאים אחרי נתניהו, שיוכלו למשול.
המילים צביעות, פופוליזם וחוצפה קטנות על מה שקורה כאן לאור היום, בקול גדול וברגל גסה. בכל הקואליציה המפוארת שלנו נמצא אתמול רק קול אחד קטן, קולה של ח"כ רחל עזריה (כולנו), שהעז להגיד שהמלך הוא עירום. עזריה הודיעה ש"תתקשה להצביע" בעד חוק כזה, גם אם יכלול הגבלת כהונה לשתי קדנציות.
התרעות פיקוד העורף