1. יש לי עצה לראש השב"כ נדב ארגמן: קח ברצינות את האיומים על נשיא המדינה רובי ריבלין. קח אותם ברצינות, כי מדינת ישראל לא תוכל להכיל עוד רצח פוליטי. קח אותם ברצינות, כי הטאבו כבר נשבר. קח את האיומים ברצינות, היות שהפיות שהדיפו את ההסתה וטענו את האקדח מעל אותה המרפסת בכיכר ציון ב־1995, עדיין ממשיכים להסית ולהדיח, לפלג ולשסות.

קח ברצינות את האיומים, כי הרשתות החברתיות מקצרות את הטווח בין הפה המסית לראש המוסת וממנו אל האצבע שלוחצת על ההדק. קח את האיומים ברצינות, כי אתה אחראי לאבטחת נשיא המדינה, סמל הממלכתיות ונציג המדינה הבכיר.

עשה הערכת מצב עם סגנך ועם ראש אגף האבטחה וראש יחידת האבטחה הממלכתית. אל תיקח סיכונים, אל תשאיר מרחב. אין לנו כוח ויכולת לעוד אירוע שאחריו יבוא חשבון הנפש וחוזר חלילה. שמע לי, ראש השב"כ, קח את זה ברצינות. שים עצמך בראש הערכת המצב, כי הכתובת שוב על הקיר.

2.

ביום שישי הבא, 3 בנובמבר, הוזמנתי לשאת דברים במקום שבו נרצח יצחק רבין ז"ל, בכיכר מול מדרגות עיריית תל אביב. הזמינו אותי לדבר "משמרות השלום", קומץ אנשים ונשים טובים, מבוגרים וצעירים, שמסרבים לשכוח ולסלוח. בכל שישי הם מתאספים ליד מקום הרצח, במקום שבו ניצבת כיום אנדרטה קטנה, נזכרים ושרים עם כמה כלי נגינה ועם גבי ברלין. הם עושים את זה בשם כולנו, ומאוד שמחתי שהוזמנתי.

בלילה המר והנמהר ההוא הייתי שם, שלוש מדרגות מעל רבין ז"ל. ראיתי במו עיני את הרוצח השפל מישיר אליו מבט, מחייך, לוחץ על ההדק ובשלוש יריות אקדח משנה את המציאות במזרח התיכון ומכניס את החברה הישראלית לטראומה. כשראיתי את רבין, ראש ממשלה, שר ביטחון, ורמטכ"ל לשעבר נופל על הרצפה חסר אונים, זה היה מחזה קשה שאותו אשא מול עיני עד ליומי האחרון.

הוא לא היה רק ראש הממשלה שלי, שר הביטחון שלי כקצין, אלא גם הבוס הישיר שלי, שאותו הערכתי כאיש ביטחון וכמדינאי. בשבוע הבא בכיכר אשחזר את הרגעים מאותו ערב ואת שראו עיני. שם שוב אני מתכוון להמליץ לראש השב"כ לקחת ברצינות גדולה את האיומים על חיי הנשיא או על כל אחד מראשי המדינה, בעיקר כאשר גיבורי ההסתה מהמרפסת ההיא בכיכר ציון התבגרו בגילם, אך לא באחריותם, ופיהם ממשיך לירות צרורות של הסתה ופלגנות, משל הזמן עשה את שלו ושכחנו. לא, לא שכחנו. נזכור ונזכיר.

3. בדרך כלל אינני נוהג לקוד קידה, והאחרון שקדתי בפניו היה חוסיין מלך ירדן. פשוט הגעתי לגיל שבו קצת כואב לי הגב כשאני קד. ובכל זאת, החלטתי לקוד קידה (מילולית) בפניהם של גדעון סער, שלי יחימוביץ', יאיר לפיד ועוד רבים וטובים שפעלו בעקשנות למינויו של ראובן ריבלין לנשיא המדינה. כפיים.
האמת היא שאינני מעלה על דעתי דמות של נשיא או נשיאה שהיו יכולים למלא את התפקיד טוב יותר, חזק יותר, רגיש יותר וממלכתי יותר מאשר ריבלין, נשיאנו האהוב. אני בטוח שח"כים ושרים שתמכו באחרים יסכימו איתי ויצטרפו לקידה.

אין דמות שהייתה יכולה למלא את התפקיד טוב, ממלכתי ורגיש יותר, ריבלין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אין דמות שהייתה יכולה למלא את התפקיד טוב, ממלכתי ורגיש יותר, ריבלין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

טענו נגד ריבלין שבנאום התוכחה העוצמתי שלו בפתיחת מושב הכנסת הוא פגע בממלכתיות והפך לראש מחנה פוליטי. כן, ממש כך. כאילו שהם אלה ששומרים על הממלכתיות והממלכה - ואילו הנשיא בא ומחריב אותן.

לא. נשיא המדינה הוא המבקש לשמור על הממלכה ועל הממלכתיות, והוא מתריע על ניפוץ הממלכתיות לטובת קידוש הפוליטיקה, ההישרדות הפוליטית, התועלת הפוליטית והמינויים הפוליטיים. הוא מתריע על הפגיעה באמון הציבור בבית המשפט העליון, בפרקליטות, במשטרה, בצבא, בעיתונות, במבקר המדינה - בכל שומרי הסף שאת רובם מינה נתניהו עצמו לאחר תהליך של בדיקה קפדנית. ראש הממשלה לא מבין כעת כיצד אותם שומרי הסף מקדשים את הממלכתיות בגופים הממלכתיים שעליהם הופקדו - ולא את הפוליטיקה הקטנה.

4. עם כל הכבוד להתקפות על התקשורת ועל היועץ האסטרטגי של המשטרה, ההתקפות החמורות והמסוכנות ביותר הן על בית המשפט העליון ועל הפרקליטות. השתלב בעניין הזה השבוע חבר הקבינט, שר הבינוי והשיכון, האלוף (במיל') יואב גלנט. בכנס של "קהלת" הוא תקף את מערכת המשפט

ואת מוסד היועץ המשפטי בטענה כי הם לא מסייעים לממשלה, אלא מקשים עליה. רק לפני שבוע הוא הביא לאישור בפני הממשלה מינוי במשרדו חרף הסתייגות חריפה של היועץ המשפטי, והמינוי אושר פה אחד. יש המשייכים את דבריו של השר גלנט כרצון להשתלב ב"אווירה הליכודית" ולהתקרב לראש הממשלה. אני דווקא חושב שזו באמת דעתו - אבל אעצור כאן.

גלנט בפורום 'קהלת', השבוע. צילום: יח"צ 'קהלת'

גלנט בפורום 'קהלת', השבוע. צילום: יח"צ 'קהלת'

פעם כשהייתי דובר צה"ל, קיבלתי לידי סקר ולפיו אמון הציבור בצה"ל עלה על אמון הציבור בבית המשפט העליון. כשדיברתי על כך עם היחידה שלי, אמרתי ששמחתי מהולה בעצב: שמחה על כך שצה"ל צועד בראש וצער גדול על כך שהוא עקף את בית המשפט העליון, שצריך להיות ראשון.

גם עורכי הדין שלי וגם רואי החשבון אומרים לי מעת לעת כשאני מתעצבן: "בניהו, אנחנו שומרים עליך", ואני נרגע ומודה להם על כך. כדאי שכך יתייחסו גם נתניהו וגם שריו לעורכי הדין, ליועצים המשפטיים ולחשבים במשרדיהם. הם רק רוצים לשמור עליהם כדי שלא יגיעו חלילה ללהב 433 ולדוחות מבקר המדינה. זה ממש ככה.

5.

היום לפני הצוהריים בסינמטק בתל אביב אשתתף בהקרנת הבכורה של הסרט שביים וערך ידידי העיתונאי רינו צרור. הסרט "יהודים, פעם שלישית" עוסק בעתידו של הבית השלישי ובאתגריו ובשאלה האם היהודי בכלל יכול להחזיק בריבונות משלו. כבר שנים שרינו צרור חרד לגורלו של הבית השלישי ולא רואה באופן ברור את נצח ישראל בממלכת ישראל.

שלא במקרה, הנשיא ריבלין יבוא הבוקר לסינמטק וידבר לפני (או אחרי) ההקרנה. הנשיא חרד אף הוא למתרחש ואולי הרבה יותר מרינו.

אני ממליץ לכם מאוד לצפות בסרט שיוקרן בקרוב בערוץ 8 בהוט. ובכלל, אני שמח שהערוץ הזה, שהיה פעם ערוץ של האיחוד האירופי לענייני כיבוש ועוולות, הפך להיות ערוץ יהודי וישראלי שמפיק את סרטו של רינו צרור, כמו סדרה על זוהר ארגוב או סרטה של יעל לביא על אביה אריק לביא ז"ל. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעסוק גם בכיבוש ובעוולות, אבל האיזון חשוב.

6. עשרות רבות של ראשי ערים ומועצות מכל קצות הארץ הגיעו השבוע לכנס מיוחד בים המלח, שעסק בגיבוש ובשימור החוסן של האזרחים במקלטים במהלך מלחמה או בזמן משבר ביטחוני מתמשך. הוזמנתי לשם על מנת לשאת הרצאה בנושא "גיבוש אסטרטגיה וניהול משברים בחירום באמצעות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות". הכל עבר בשלום.

אבל שיחת הבוקר בלובי המלון הייתה הפקק בכביש 6. בזה אחר זה קיטרו ראשי הערים מהצפון על הפקק הגדול שבו השתרכתי גם אני. לקח לי שלוש שעות לנסוע, ובחלק שבין מחלף באקה לנחשונים מהירות הנסיעה בשעה עשר וחצי בבוקר הייתה 12־20 קמ"ש. המתסכל הוא שזהו כביש אגרה ושסיבת הפקק לא ברורה. פתאום הוא השתחרר. חיפשתי תאונה ולא מצאתי. זה מרגיז מאוד, היות שאנשים מאחרים לפגישות, לטיסות ולאירועים. "מקורות זרים" מספרים לי שהמצב בכביש 2 חמור עוד יותר. זהו, מפסיק לקטר.

7.

היה לי קשה מאוד לקרוא את הידיעה על כך שמשרד הביטחון מעמיד למכירה את התקליטייה הלועזית של גלי צה"ל. קראתי אותה פעמיים. בפעם הראשונה כעסתי. מי לעזאזל מוכר נכסי צאן ברזל? בפעם השנייה הבנתי שאלו רק תקליטים בלועזית שאין בהם צורך ושאף גורם או ארגון לא מוכן לקבל אותם. ותודו שזה קצת עצוב.

שבת שלום.

avi@bnayahu.com

הפיות שהדיפו את ההסתה בכיכר ציון ממשיכים להסית, להדיח ולפלג

חייבים לקחת ברצינות את האיומים על נשיא המדינה, הטאבו כבר נשבר. וגם: מה רוצה גלנט מבית המשפט העליון והקידה שלי ליחימוביץ', סער ולפיד