מה היו עושות רשויות המדינה אם היה נודע להם על מתקן ממלכתי שבו מתקיימת התעמרות שיטתית מתמשכת בעובדים, הכוללת התעללות נפשית ופיזית, שלילת זכויות, השפלות ומיני עינויים שונים ומשונים באנשים חפים מפשע? מה היו עושים המשטרה, הפרקליטות ושאר הגורמים המוסמכים לו התברר כי האירועים הקשים באותו מתקן כבר הגיעו לערכאות משפטיות פעמיים, ובשתי הפעמים מצא בית המשפט את המדינה אשמה בהעסקה פוגענית ושאר מרעין בישין העוברים על האומללים שנקלעו לעבוד באותו מקום? איזה אמצעים היו ננקטים לו היו ממשיכות לזרום התלונות על המתרחש בין כותליו של אותו קן קוקייה, תלונות הנערמות כבר שנים ארוכות ומעידות על מציאות הזויה ומוטרפת שבה נגרם סבל רב לעובדים המקבלים את שכרם מהמדינה?
איך היו נוהגים שומרי הסף אם היה ברור להם שלתופעות החולניות המתרחשות באותו מתקן ממלכתי יש, במהלך השנים, מאות עדי ראייה ישירים שיכולים לספר לספקנים שעוד נותרו מה באמת מתרחש שם?
הנה סיפור שכבר סיפרתי, ובכל זאת: אחרי פסקי הדין שניתנו בפרשות מני נפתלי וגיא אליהו, יזמה היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה שלומית ברנע שיחה עם המנכ"ל גרונר. היא הניחה על השולחן את תפוח האדמה הלוהט, צורח ומצווח הזה, ושאלה את גרונר מה יעשה כדי להפסיק את ההעסקה הפוגענית במעון ראש הממשלה. כפי שכבר נכתב כאן, המעון אינו רכושה של משפחת נתניהו. הוא רכוש המדינה, האחראית על המתרחש בין כתליו. בעקבות השיחה הזו, הגשתי שאילתה ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ושאלתי מה הוא מתכוון לעשות כדי לאכוף את החוק והסדר באותו מעון. לא נעניתי. גרונר הוא האחראי העליון למצבת כוח האדם במשרד ראש הממשלה, ובכלל זה עובדי המעון מוכי הגורל.
מנדלבליט הוא האחראי על השלטת חוק, סדר וצדק במדינה בכלל, ובנכסיה הישירים בפרט. אוצר המדינה, הוא הנושא בשכרם של עובדי מעון ראש הממשלה, אבל את העניינים באתר האסון הזה מנהלת מישהי אחרת. למרות ששני פסקי דין חלוטים כבר ניתנו, אף אחד לא הפיק לקחים או הסיק מסקנות. גורלם של העובדים השקופים שנאלצים לנסות להרגיע את גחמותיה של הגברת, לא מעניין איש. למה שיעניין? המתלוננת הנוכחית היא חרדית בת 24, אם לשלושה ילדים, בלי טלוויזיה או מחשב בבית. מוחלשת, מושתקת, נטושה לגורלה.
דובריה ומלחכי פנכתה של משפחת נתניהו טוענים, שוב, שמדובר ב"מסע רדיפה". אנו חיים בעידן שבו פסה הבושה מן הארץ ודברים כאלה יכולים להיאמר בפומבי ואף לזכות לתשואות. הנרדפים הופכים לרודפים. "הכי קל לתקוף את הגברת נתניהו", הוסיף אחד משמשי המשפחה, כשהאמת, גם כאן, הפוכה בתכלית: זה הכי קשה, כי הגברת נתניהו מוקפת סוללת עורכי דין אינסופית (ללא תמורה), יחצ"נים, פוליטיקאים כוחניים שכבר זמן רב לא הציצו על עצמם במראה, ומצעד טרולים ורובוטים ברשתות החברתיות שמסתער עם קלשונים על כל מי שמעז לשים נפשו בכפו ולהכפיש את משפחת המלוכה. ראו מה עבר על מני נפתלי בשנתיים האחרונות ותבינו. קל זה לא.
שביב קטן של תקווה הופיע בנתוני הסקר בערוץ 2, שהראו תמיכה גורפת בנאום הנשיא ריבלין בכנסת אל מול התנגדות גורפת לא פחות ל"נאום החמוצים" של ראש הממשלה. יכול להיות שהציבור מתחיל להבין שאין כאן ימין מול שמאל, אוהבי ערבים מול שונאיהם, ואפילו לא סוציאליסטים נגד קפיטליסטים, אלא מאבק של השפיות בטרלול ושל הדמוקרטיה בדיקטטורה? עוד מוקדם לקבוע.
התרעות פיקוד העורף