עם חברים כאלה, מי צריך אויבים (1): שר החוץ הספרדי אלפונסו דסטיס אמר השבוע, בלי למצמץ, להשתעל או להתגרד, כי ארצו מחויבת לקו של האיחוד האירופי בכל הנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הוא גם אמר שספרד רואה עצמה ידידה של ישראל. הייתי יכולה לסיים את המאמר כאן ולהציע לשר החוץ של ספרד מקום קבוע ב"גב האומה". 


בחור משעשע. בשביל לחדד את הנקודה, בואו רק נדמיין מה היה קורה לו היה הדבר הפוך. נניח ששר החוץ של ישראל היה מודיע כי ארצו מחויבת לכללי המוסר הבינלאומיים או שקר כלשהו אחר, ועומדת לצד קטלוניה במאבקה לעצמאות. "אגב", הוא יזכור לומר, "ארצי רואה עצמה כידידה של ספרד. הקשר ארוך השנים הזה חשוב לנו, ואנו נעמוד לצדה בכל עת".

מכירים את המשפט "האויב של האויב שלך הוא החבר שלך"? אז הוא עובד גם להפך: החבר של האויב שלך הוא האויב שלך. ושלא יחרטטו לכם שום דבר אחר. הפלסטינים הם האויבים שלנו. הם לא פרטנר לשלום, הם לא ידידים, הם לא שותפים לדרך. הם הסיבה שאנחנו עושים כל כך הרבה מילואים. שאנחנו ממגנים את המכוניות שלנו. שיש מאבטחים בקניון. שאנחנו נועלים פעמיים. שאנחנו צריכים לסלול כבישים עוקפים. שאנחנו מפתחים "מרכיבי ביטחון" מתוחכמים ודורשים לתקצב אותם בכל היישובים. הם הסיבה שכששתי חיילות מובלות על ידי ווייז לתוך כפר פלסטיני, קמטי דאגה מופיעים על הפנים שלנו והצבא מוקפץ. זה לא ידיד - זה אויב.

הקטלונים, לעומת הפלסטינים, לא רוצחים, חוטפים, שורפים, רוגמים, מענים, או מטילים טרור על הספרדים. הם סתם רוצים חירות והגדרה עצמית. ועדיין, ישראל לעולם לא תעז לצדד בהם. לספרד אין שום בעיה לעשות את ההפך.

ולאחר שהוכחנו שאין כאן בחינה אובייקטיבית של המציאות ויישום הערכים שבהם מחזיקה אותה מדינה לפני שהיא מגבשת דעה ומבטאת אותה, אלא אך ורק אנטישמיות המולידה צביעות - תוכלו להסביר לי למה, לכל הרוחות, אנחנו לא עוקצים בחזרה?

הייתי רוצה שפעם אחת, כניסיון, מדינת ישראל תשחרר הצהרת תמיכה בקטלונים, או אפילו פשוט מזה, בארמנים או בעצמאות הכורדים. רק בשביל שהספרדים או הטורקים, או כל עם צבוע אחר, יזוז באי־נוחות, שירגיש מה זה. אני לא חוששת מחזרה בתשובה עולמית קולקטיבית לאחר צעד כזה, אבל אולי הם יתביישו קצת יותר בפעם הבאה שיעלה בדעתם לפזר הצהרות צבועות כאלה.

עם חברים כאלה, מי צריך אויבים (2)

השבוע נודע כי בוטלה הרצאתה של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי באוניברסיטת פרינסטון עקב התנגדות יהודים. ארגון בשם "איגוד היהודים הפרוגרסיביים" ניסח עצומה הקוראת לבטל את ההרצאה. בעצומה נכתב כי חוטובלי מתכננת "לחמש את פעילי הקמפוס הפרו־ישראלים בתוכן רשמי 'שיעזור להם לענות על שאלות שהם עלולים להיתקל בהן מהמחנה הפרו־פלסטיני'. אך עם הצהרות כמו 'ההתנחלויות אינן מכשול לשלום', מתעלמת החוברת בבוטות מכל תביעה פלסטינית על האדמות הכבושות ומסתכמת בפרופגנדה זולה".



כלומר, על פי העצומה, תעמולה היא כל דבר שאינו הדעה שלנו. לדעת היהודים הפרוגרסיביים של פרינסטון, חוברת של משרד החוץ האמורה לענות על הנרטיב הפרו־פלסטיני (השקרי, והוכח שהוא שקרי. אין זו תחושת בטן בלבד) היא תעמולה. אם אינך מודה כי התיישבות יהודים בחבלי אבותיהם בהרי יהודה, חברון, בנימין או שומרון מהווה מכשול לשלום - אתה תועמלן נחות. אין דרך אחרת להגדיר אותך. וככזה, אנחנו לא רוצים לשמוע אותך. אין לך זכות להביע את דעתך.

"עבודתה של חוטובלי גורמת נזק בלתי הפיך לאפשרות של פתרון שלום לסכסוך הישראלי־פלסטיני", נכתב בעצומה. אני בהחלט מקווה שזו האמת, ולא כי אני נגד שלום, להפך. אבל אלחם בכל הכלים הנתונים בידי נגד הדעה של יהודי הקדמה הפרינסטונית, השוללים את קיומי בביתי, את מדינת ישראל מהירדן לים, הנגועים בשנאה עצמית כה תהומית, עד כי הם מוכנים לאבד את עצמם ואותי לדעת. לכן אני מקווה שלפתרון הזה ייגרם נזק בלתי הפיך. אבל אתם יודעים מה? אף על פי שאלחם בדעה הזאת, אין לי בעיה שהיא תושמע. אני לא אסתום את פיותיהם, אני אעודד את הצד השני. ואני בטח לא אאסור עליהם לפרסם את הרעיונות שלהם.

ציטוט אחרון מתוך העצומה, המהווה בעיני הדובדבן שעל הקצפת של ההלקאה העצמית, השנאה העצמית וההרס העצמי שהם מביעים באופן כל כך בלתי מודע: "בנושא ההתנחלויות חוטובלי טענה: 'הארץ הזאת שלנו. כל זה שלנו. לא באנו לכאן כדי להתנצל על כך'. החזון המדהים של חוטובלי לעתיד האזור קשור לדחייה מוחלטת של ההיסטוריה הפלסטינית וקשר לאתרים מרכזיים כמו חרם אל־שריף".

חרם אל־שריף, למי שאינו בקיא בנרטיב הפלסטיני, הוא הר הבית. העובדה שהיהודים בפרינסטון לא השתמשו בשם היהודי והנוצרי של ההר, אלא במוסלמי, מבהירה בצד של מי הם, ואת ההיסטוריה של מי הם מכחישים. של עצמם, אגב. לקרוא למקום המקדש "הר הבית" נראה לפרוגרסיביים גזעני מדי. גם בלי לקרוא להקמת בית המקדש השלישי, רק אזכור העובדה שהיה מקדש או שניים בהר הזה לפני כיפת הסלע, יהווה ביטול הנרטיב הפלסטיני שאומר שהם היו פה קודם. עם זה הפרוגרסיביים לא יכולים לחיות.

למה? כי דעותיה של חוטובלי מביכות אותם. הן ציוניות מדי, יהודיות מדי, גאות מדי ואינן משתלבות בשיח הפרוגרסיבי שנהנה לשבת בסאונת האשמה העצמית, ומנגד, לאחר זיכוך הנפש ומירוק העוונות - לבדל עצמו מכל מה שנראה ישראלי. נכון, אנחנו יהודים, אומרים הפרוגרסיביים, אבל אנחנו כמוכם, אנשי פרינסטון הנאורים־אנטישמים. אנחנו אפילו הרבה יותר קיצוניים מכם. אנחנו מוכנים לסתום פיות של האנשים שלנו, רק תקבלו אותנו, רק תאהבו אותנו.

אגב, הקמפיין הקודם של אותו ארגון היה תמיכה ללא סייג בחופש הדיבור: בקמפיין הם הכירו בכך ש"ההשתקה של קולות מתנגדים משמאל ומימין" היא בעיה חמורה ויש להילחם בה. גם להם, כמו לשר החוץ הספרדי, יש חוש הומור לא רע.

ג'ולי רוט, מנהלת סניף ארגון הלל בפרינסטון, השתכנעה מהעצומה וביטלה את ההרצאה. בסופו של דבר אירח חב"ד את חוטובלי, ובסוף הרצאתה היא צייצה: "אני רוצה להודות לסטודנטים בפרינסטון ולבית חב״ד שלא נכנעו לדיקטטורה הליברלית, והתעקשו לאפשר לסטודנטים חופש אקדמי למגוון דעות בקמפוס. היה מרתק".

הבעיה היא ש"הלל" אמור להיות הארגון הפרו־ישראלי הפועל בקמפוסים בארה"ב, זה העומד מול ג'יי סטריט, למשל. אני מקווה כי העובדה שמדינת ישראל מממנת חלק מפעילותו תישקל מחדש לנוכח ביטול הרצאתה של סגנית השר חוטובלי.

tguvot@maariv.co.il