כמה עיתונים ציטטו השבוע מאמר פרי עטם של האלוף יואב ("פולי") מרדכי - מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אל"ם מיכאל מילשטיין - היועץ לעניינים פלסטיניים במתפ"ש, וסא"ל (במיל') יותם אמיתי - פסיכולוג חברתי ויועץ ארגוני. המאמר, הנושא את הכותרת "עזה האחרת: רצועת עזה, בין מבוי סתום לשביב של תקווה", התפרסם באוקטובר השנה ב"עדכן אסטרטגי" מתוצרת המכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל אביב.

כל הכותרות והתארים הללו בונים רמת ציפייה למחקר אקדמי. ואכן, המסמך כתוב על פי מיטב הכללים האקדמיים. בראשו תקציר ובו הבטחה: "המאמר מציג את המציאות המתהווה ברצועת עזה... חלקו הראשון של המאמר מתמקד...", בהמשך המאמר מוצג "מסלול ההקצנה...", בחלקו האחרון מודגש הצורך ב"בשורה אמיתית...", ואחרי התקציר - מבוא. אחריו שלושה פרקים קצרים וטבלה, בסוף - סיכום. למאמר מצורפת רשימה של 18 מקורות, והוא זרוע ביטויים כמו "ניתן לטעון", "כאן ניתן להציע, בזהירות הראויה", "הטענה העיקרית שהועלתה במאמר", "נקודת המוצא של המאמר". בקיצור: מאמר אקדמי־מדעי. עם טענה, הוכחה, ומסקנות. לתפארת האקדמיה הישראלית.

הבעיה היא בתוכן.



הכותבים הנכבדים מתארים את המצב הקשה ברצועה: עוני ואבטלה תחת שלטון כושל של חמאס. לא משהו שלא קוראים בכל עיתון יומי. אחר כך דן המאמר בצמיחת דור צעיר וזועם ברצועה, דור משכיל יחסית ומתוסכל, בעל תפיסת עולם קיצונית אפילו בהשוואה לחמאס. לא משהו שכל עיתונאי זר המבקר ברצועה לא כותב אחרי שיחה עם שני צעירים בבית קפה. אחר כך דן המאמר ב"מסלול ההקצנה" שעברה הרצועה מאז 1947, למרות חילופי השלטון, מימי השלטון המצרי, דרך שלטון ישראל, שלטון הרשות ועתה - חמאס. מדחי אל דחי.

מסלול ההקצנה מנבא, לדעת הכותבים, מה יקרה בעזה אם הדור החדש, הזועם, יחליף את חמאס. פרק זה נועד לתעל את הקורא הנבון למסקנה כי עלינו לשמור מכל משמר את שלטון חמאס, כדי שלא יהיה גרוע יותר (כמה "קיצוני" יותר אפשר להיות? דאע"ש? יערפו ראשים במקום להתפוצץ באוטובוס? את חמאס אפשר "להרתיע", ואת דאע"ש אפשר רק להרוג? בסדר מבחינתי. את חמאס אפשר לשכנע לקבל אלף רוצחים תמורת חייל אחד ודאע"ש לא יסכים? בסדר. הרי אחרי כמה שנות שלטון ארגון "קיצוני יותר מחמאס" המחברים ודאי ימליצו לשמר את שלטונו כדי שלא יבוא "עוד יותר קיצוני". הבנו את העיקרון המדעי).

ואז מגיע פרק הסיכום: ההמלצות. לו היה זה מאמר דעה בעיתון, אפשר היה לפטור אותו בהערכה "שטויות הזויות" ולעטוף בו קרפיון. אבל זהו מאמר "אקדמי". המחברים מציעים כי ישראל תיזום מעין "תוכנית מרשל" בינלאומית, שתהווה "בשורה אמיתית" לעזתים. והבשורה על פי מרדכי כוללת "אזורי תעשייה מתקדמים, מרחבים תיירותיים, ערוצי תחבורה חדשניים ותשתיות העונות על צורכי התושבים". איך? באמצעות "השקעות בינלאומיות רציניות". כל כך רציניות, שיהפכו את הרצועה לגן עדן, ולכן, כיוון שהכל יהיה כל כך טוב, "לא יתאפשר לחמאס להתנגד לשינוי ואף למנוע אותו". זה צריך להיות משולב כמובן ב"הגבלת ההתעצמות הצבאית של חמאס וקץ ההתניה להחזרת השבויים והנעדרים". נו בטח. חמאס רק ממתין להזדמנות כזאת. כרגע הם עוד מתביישים להציע בעצמם.

חבל שדמיונם של הכותבים הוגבל לנושאים אלו, ולא כלל גם חיזיון עתידי של שגשוג תרבותי: אופרה, בלט, מוזיאונים. מכונית ובריכה לכל עזתי, חיסול הפערים ושוויון חברתי, דמוקרטיזציה, זכויות נשים ופלורליזם דתי, חוגים אוניברסיטאיים ללימודי מגדר ושיקום בתי הכנסת השרופים של גוש קטיף כאנדרטה לשלום ודו־קיום. חבל.


 מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב פולי מרדכי. צילום: דובר צה"ל



נקווה לטוב

האלוף מרדכי וחב' (כך כותבים באקדמיה) יודעים היטב כי הכסף שתזרים הקהילה הבינלאומית במסגרת "תוכנית מרשל" שהם מציעים - יגיע מיד לידי חמאס. הם גם כותבים זאת ("אומנם מי שעשוי לכאורה ליהנות מפיתוח משמעותי ברצועת עזה הוא קודם כל שלטון חמאס"), אך הם תולים יהבם בכך שארגון הטרור הרצחני "יידרש להתנהל לפי התניות ברורות של גורמים בינלאומיים". למה זה לא קרה עד היום? עד היום "לא דרשו" להשתמש בכסף לבניית בתי חולים ומתקני טיהור שופכין? או שלא הצליחו לאכוף שימוש ראוי במיליארדים שכבר הוזרמו לרצועה? למה הפכו העזתים למדבר ולמפעלי ייצור רקטות את הגן הפורח של גוש קטיף שהושאר להם?

לכותבים הנכבדים יש תשובה פשוטה לשאלות אלו: מה שמפריד בין הגיהינום העזתי הנוכחי ובין ההזיה המתוקה שלהם הוא "היעדר רצון טוב של בעלי האינטרסים במרחב". הנה. מצאנו את הפתרון. All You Need is Love.

רק משום כבודם של המחברים אני מרסן את תגובותי לצרור ההבלים־בלבוש־אקדמי זה. כמה כסף הוזרם כבר לרצועה בידי גורמים בינלאומיים? כמה ממנו שימש ומשמש לייצור אלפי רקטות וחפירת מנהרות? למה, לדעתם, אם יוזרם כסף רב יותר הוא לא ישמש בדיוק לאותם צרכים? איך בדיוק תיישם הקהילה הבינלאומית את דרישותיה? ולמה זה לא הצליח עד היום? ואם חמאס ייקח את הכסף וייצר עוד רקטות ומזל"טים ויחפור עוד מנהרות, מה תעשה הקהילה הבינלאומית? תפסיק את "תוכנית מרשל"? תגדע את "הבשורה האמיתית"? אבל הרי אז עלולים הצעירים המשכילים והזועמים להשתלט על הרצועה ולהפוך ליותר קיצוניים מחמאס. מה נעשה אז? נקווה לטוב. כותבי המאמר אינם מציעים דבר חוץ מהזרמת כסף לחמאס בלי להציע שום דרך ממשית זולת תקווה חסרת ביסוס, שבעתיד יהיה טוב יותר.

השימוש המניפולטיבי במונח "תוכנית מרשל" הוא רק אחד מסממני ההטעיה המכוונת של הכותבים. "תוכנית מרשל" הייתה התוכנית לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. מתי? אחרי שגרמניה הוכרעה ונכנעה. לא לפני. האמריקאים אינם מטורפים. הם לא הזרימו לגרמניה הנאצית ולארצות הכבושות על ידיה אפילו סנט אחד לפני שניצחו ושלטו בשטח. מה שמציע מתאם פעולות הממשלה בשטחים הוא שהעולם ייתן כסף לחמאס בתקווה שהוא יהפוך לפתע ל"יד שרה" או ל"כנפיים של קרמבו". בלתי נתפס איך אנשים המכירים היטב את הערבים ואת חמאס, כאלוף מרדכי, שוכחים כי "עילת הקיום" של חמאס היא מלחמתו הרצחנית בישראל. אין צורך דווקא בארגון טרור אסלאמי זה כדי לטפל בביוב בעזה. אם הוא יוותר על "ההתנגדות" הוא יוותר על זהותו.
משהו מוזר מאוד קורה למתאמי הפעולות בשטחים. הם מתחילים להזדהות עם הקליינטים שלהם. לאלוף יואב מרדכי עבר צבאי מפואר: גולני, קצין בחטיבת המחקר של אמ"ן, יחידה 504 המהוללת, אולפן ערבית של השב"כ, תארים אקדמיים. איך אפשר להבין את המלצותיו להזרים סכומי כסף עצומים לחמאס?

השר יובל שטייניץ אולי הגזים כשאמר על האלוף מרדכי כי הוא "מקבל הוראות מאבו מאזן", אבל כשהתפוצצה לפני חודשים אחדים שערוריית אישור תוספת 14 אלף יחידות דיור לקלקיליה על חשבון שטחי C, על סף כביש 6, התבטאו כמה שרי קבינט באומרם שמתאם הפעולות מוליך שולל את הקבינט ופועל מאחורי גבו.

על כל פנים: "עזה האחרת" קיימת בינתיים רק בהזיותיהם של כותבי המאמר. הזיות יכולות להיות תמימות ולא מזיקות. הזיה הכוללת המלצה להעביר מיליארדים לחמאס - אינה כזאת.