צריך להבין, עו"ד מלכו הוא, מבחינת הפלסטינים, יותר מנתניהו. הוא האיש שהם ראו הכי הרבה ב־12 שנות שלטונו של נתניהו. הם למדו לאהוב אותו ולשנוא אותו, להעריך אותו ולבוז לו, לצחוק איתו ולבכות בגללו. במהלך המו"מ האינטנסיבי שהתנהל בשנים 2013־2014 בין הצדדים בתיווך ג'ון קרי וצוותו, הפלסטינים למדו להכיר אפילו את דודתו של מלכו, רוזה, ילידת קהיר, שברחה ממצרים. בכל פעם שעלתה סוגיית הפליטים, היה מלכו מעלה את הדודה שלו מהאוב ודורש שישקמו גם אותה. עכשיו צריך לשקם אותו.
וינרוט, בערוב ימיו, עשה סוג של "הרמת מסך" מעל הטרגדיה התנ"כית־יוונית שמתרחשת לעינינו בשנתיים האחרונות בכל הקשור למשפחה הקיסרית בירושלים. צריך להתבונן בשידור הזה בקפידה, לקרוא את השורות וביניהן, להביט גם על פניו המעונות של הפרקליט המתפוגג (על פי תיאורו) כדי לחוות את החוויה שהוא מנסה להעביר אותנו. וינרוט היה זה שרמז ליועמ"ש הקודם, עו"ד יהודה וינשטיין, שהגברת נתניהו אינה כשירה לעמוד לדין. כשזה נודע לקליינטים שלו, הורידו אותו מהרעיון הזה. אם היה ממשיך עם הקו המשפטי הזה, יכול להיות שאפשר היה לפטור אותה בתשלום קנס או החזר של 400 אלף שקלים למדינה. אבל, כפי שוינרוט עצמו הודה, היא לא הסכימה בשום אופן. עכשיו ממתין לגברת נתניהו שימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה. וינרוט העדיף את השימוע שלו אצל אילנה דיין.
שאלתי את מי ששאלתי איך יכול להיות שחקירת בזק, שעוסקת בגורלה של אחת החברות הגדולות במשק ובגורלם של טייקונים ובכירי ממשל, נגמרה מהר כל כך, בעוד חקירות ראש הממשלה השונות נמשכות ונגררות ומתארכות לנצח. העליתי את האפשרות שהחקירה בפרשת בזק הייתה פשוטה יחסית. "ממש לא", ענה לי מי שענה, "זו הייתה חקירה מורכבת מאוד, היו מעל מאה נחקרים ועדים, הררי חומר, מאות אלפי דפים ומיילים ומסמכים".
האוזר שמע את הסיפור מיועז הנדל, ששמע אותו מהמוטרדת עצמה. הם פנו לאלוף יוחנן לוקר. הסיפור, מזעזע כשלעצמו, הועבר לנציבות כדי להציל את אשל מחקירה פלילית. גם אחרי שהורחק משירות המדינה והורשע, המשיכו בני הבית בבלפור לתת לו גיבוי. ראש הממשלה פרסם הודעה בזכותו של אשל, העיף את הנדל מהלשכה וחיסל את האוזר, שרצה לרוץ ברשימת הליכוד. רק יוחנן לוקר יצא איכשהו בשן ועין, אם כי מפקד חיל האוויר הוא כבר לא היה. מי ששתק כשכל זה קרה, לא יכול להשתומם עכשיו.
עכשיו, גל חדש של ציפיות דומות: אנחנו אמורים להאמין שהופעתו הפתאומית של "חוק חקירות ראש הממשלה" לא קשורה כלל ועיקר לחקירות ראש הממשלה המכהן. זה הכל כי דודי אמסלם החליט "לפעול למען עם ישראל". ואחרי שהחוק הזה טורפד, מצפים מאיתנו להאמין ש"חוק ההמלצות" הנוגע להמלצת המשטרה אחרי חקירה, כלל לא קשור לעובדה שבקרוב מאוד אמורה המשטרה לסכם את החקירה נגד נתניהו בתיק המתנות (1000). שוב, זה הופיע עכשיו כי לדודי אמסלם הייתה בחלומו התגלות אלוהית שבה הוא נקרא על ידי השכינה להושיע את עם ישראל. נשאלת השאלה, איך שרד עם ישראל עד הולדתו של דודי אמסלם? איך עברנו שני חורבני בית, גלות ארוכה, פוגרומים ושואה בלי האיש הטוב והמיטיב הזה?
ואחרי כל זה, מי שמפגין ביצועים מעליבים במיוחד הוא השר שלו. אחרי שפעה משהו חלוש בתחילת השבוע על התנגדותו התיאורטית/אקדמית לחוק ההמלצות, נעלם גלעד ארדן כשההתקפה על המפכ"ל שלו נמשכה במלוא העוצמה. ארדן מפסיד כאן את כל העולמות. בבלפור הוא נתפס כבר מזמן כאחראי לחקירות והתקדמותן. בלשכת המפכ"ל הוא זה שלא העז להרים ראש ולהגן על מערכת אכיפת החוק הנצורה. ציבורית, ההתנהגות הזו תרדוף את ארדן עוד זמן רב. במהלך השנים קראו קוראי הטור הזה פעמים רבות את שבחיו של הפוליטיקאי הצעיר, הנמרץ והמוכשר הזה. ארדן, כך כתבתי פעמים רבות, הוא מסוג הפוליטיקאים שלא מביישים את שולחיהם. למרבה הצער, בשנה האחרונה הוא מבייש בעיקר את עצמו.
התרעות פיקוד העורף