כולם כאן קורבנות: המשטרה, הצבא, השב"כ, הפרקליטות, כלי התקשורת ובתי המשפט, "השמאלנים", כל מי שלא קד קידה למאמצי ההישרדות של בנימין נתניהו הוא "שתול" של האיחוד האירופי וכדומה - והאמת היא שזה די מבאס.
לצד הכותרות והגילויים מדי יום מהחקירות, מתפרסמים כאן שבבי ידיעות על תוכנית מדינית קרבה, על ביקורו הצפוי של סגן נשיא ארה"ב, על הפשרה שצפויה בקרוב מאוד ביחסים עם סעודיה ומדינות המפרץ; ובין לבין גם חשש מהתלקחות צבאית בגבולנו הדרומי, או הצפוני, או חלילה בשניהם. והבעיה הגדולה שלנו כמדינה וכחברה - שאין כאן "מבוגר אחראי".
הנשיא ראובן ריבלין מנסה לעשות כל מאמץ להיכנס למשבצת הזו, והוא ראוי להערכה, אבל "משמרות נתניהו" כבר תייגו אותו כ"שמאלן" וכ"נשיא פוליטי", לאחר שניסה לתאר את הלך הרוח בעם ואת אי־שביעות הרצון לכופף את החוק לטובת ראש הממשלה ואת הניסיונות לפגוע בגורמי אכיפת החוק. נכון לעכשיו, נתניהו הצליח לייבש את חממת הגידול של המנהיגות הישראלית העתידית. אין עוד מלבדו (בינתיים).
התרעות פיקוד העורף