בשבת לפני שבועיים, בשעת בוקר, נקרא אל־חרירי מן הווילה שלו בריאד לפגישה עם יורש העצר, בנו של המלך הנסיך מוחמד. מוחמד (32) זעם על ראש ממשלת לבנון (45). הוא טען כי חצה את הקווים אל האויב, והניח בפניו הצעה שאי אפשר לסרב לה. תתפטר, או שמטוסי חיל האוויר הסעודי ייצאו למבצע אווירי בדאחיה של ביירות.
זה היה הרגע של הקונסיליירי, עמנואל מקרון. משפחת אל־חרירי היא בת בית באליזה. האב רפיק היה ידיד קרוב של הנשיא המנוח ז'ק שיראק, ומימן את מסעות הבחירות שלו. הצרפתים קרובים מאוד גם לסעודים. עיקר המגעים ביניהם מבוסס על עסקאות נשק במיליארדים. צרפת מוכרת, סעודיה קונה. מקרון יצא לריאד והחל לתפור את העסקה. גלות תמורת חירות.
ככה ייעשה לאיש שפלירטט עם חיזבאללה ואיראן. לא סתם הסעודים השתוללו. הם מאשימים את חיזבאללה בתכנון פיגועים בשטחם, ואינם טועים. בשנה שבה כיהן כראש ממשלה, ועוד לפני כן, התקרב אל־חרירי לנסראללה. מי שתפר את החוטים הוא נשיא לבנון, מישל עוון. כך הלך והתהווה בביירות משולש הנהגה באוריינטציה איראנית. אחד נוצרי, שני סוני, שלישי שיעי. מה שנשמע לנו כמו התחלה של בדיחה, נראה מריאד כראשיתו של אסון. לא די בכך שטהרן ניצחה אותם בסוריה, עושה מהם צחוק בתימן ופועלת להשתלטות פוליטית על עיראק, הנה היא מצליחה להטיל הגמוניה על ביירות.
אפשר שזרעי הפורענות טמונים ביחסים הצבאיים בין סעודיה ללבנון. הסעודים (לצד האמריקאים) הם ספקי הנשק של צבא לבנון. בשנה האחרונה הרבתה ישראל להתלונן על כך שהצבא הזה איחד שורות עם חיזבאללה. נשק סעודי שנשלח לצבא לבנון הועבר לחיזבאללה, בברכתו של ראש הממשלה. מילא הנשיא ומפקדו העליון של הצבא, הגנרל מישל עוון, בן ברית של חיזבאללה. הסעודים מתקשים לסבול שגם אל־חרירי, אזרח סעודי, יליד סעודיה, בנם המאומץ, גויס לשורות האויב.
הראיון שהעניק אל־חרירי לערוץ הלוויין בבעלותו ביום ראשון הוא מסמך תיעודי. עשרות מיליוני צופים רותקו למסכים וחזו כיצד בזה אחר זה נשברים שיאים בשידור חי. ראש מדינה מתראיין לייב מן הווילה שלו בניכר, בעודו עצור בידי משטר ידיד, ומתאמץ להסתיר את הסיבה. אל־חרירי טען שאת נאומו הוא ניסח בעצמו ("רציתי לעשות ללבנונים הפתעה נעימה"), שהוא חופשי לנוע, וכי יחסיו עם יורש העצר מצוינים, ולמעשה הוא עבורו אח. הוא השחיר את פני איראן ושיבח את הסעודים ללא הרף, כשבוי המחמיא לשוביו שמא יאונה לו רע. כן חזר ואמר כי דאגתו שמורה ללבנון בלבד. "גיליתי שאנחנו הולכים למקום שבו עלי להציל את המדינה", אמר למראיינת באחד מרגעי השיא בראיון. "החיים שלי לא חשובים. את יודעת שסעד אל־חרירי מוכן להקריב את חייו".
המראיינת, פאולה יעקוביאן, לא חסכה ממנו שאלות, אף שאל־חרירי הוא המעסיק שלה. אבל חרף לחצהּ, לא קיבלה תשובות. מדוע באמת התפטרת, למה אינך חוזר הביתה, מדוע מיהרו לבקרך נשיא צרפת בכבודו ובעצמו, שגריר ארה"ב בריאד, נציג השגרירות הרוסית, יו"ר הרשות הפלסטינית. אל־חרירי התחמק. ומה יספר, שהסעודים רותחים מזעם על חיזבאללה ורוצים להחריב את הדאחיה?
יום אחד, בשעת טיול בגנו עם יועצו הנאמן, חש המלך ליטוף חשקני בישבנו. הוא סב לאחור, נרעש, ובמבטו עוד הספיק לתפוס את היועץ נחפז למשוך את ידו בחזרה. המלך רתח ודרש לדעת את סיבת הדבר. היועץ בלע רוקו. "אני מתנצל מעומק לבי", הוא ענה, "חשבתי לתומי כי ישבנה של המלכה הוא זה". הסיפור הישן, שנדד בין תרבויות לממלכות במשך הדורות, נועד להוליך את השומע אל הלקח. ההתנצלות, קבעו חכמים, גרועה לפעמים מן החטא.
נזכרתי בסיפור השבוע, עם מעצרו של האוליגרך הערבי אל־ווליד בן טלאל. טלאל, בן למשפחת המלוכה הסעודית, נחפז לאחר אירועי 11 בספטמבר והציע צ'ק בסך 80 מיליון דולר לראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג. 15 מבין 19 המפגעים היו סעודים, והנסיך היה אחוז אשמה וביקש לפצות את האמריקאים. כמו יועצו של המלך, שצבט את הישבן הלא נכון, גם המיליארדר בן טלאל פנה לכתובת הלא נכונה. אמריקה אינה זקוקה לכסף הזה, בוודאי לא אחרי שספגה מכה כה מטלטלת, ובהחלט לא מאדם שמייצג את החברה שממנה באו המרצחים. בלומברג דחה את ההצעה. הנסיך הבין כי מוטב היה לו שמר את ההצעה לעצמו.
מאז הלכה האימפריה של בן טלאל ופרחה. הוא בעל אחזקות ביורודיסני, באפל וב־HP, ומדורג ברשימת עשרת עשירי העולם. לפני שבועיים הוא נעצר בריאד, במסגרת מסע חדש נגד שחיתות שבו פתח יורש העצר מוחמד. בן טלאל הוא חצי לבנוני, הודות לאמו, ומקורב למשפחת אל־חרירי. גם המעצרים האלה מתנהלים בדרמטיות תמוהה. מאות נעצרו עד כה והם נחקרים במלון "ריץ קרלטון" בריאד, שהפך למחנה מעצר המוני. מעטים יודעים מיהם כל העצורים, מה חטאם ומדוע דווקא עכשיו. כל שנמסר מגורמי התביעה בריאד הוא שהם חשודים בעבירות של מעילה ושוחד, עבירות רווחות ומקובלות בכל משטר מסוג זה.
שתי הערכות נשמעו בביירות בנוגע למסע המעצרים. לפי האחת, העצורים קשורים לאל־חרירי או לעסקיו בדרך כלשהי, ומעצרם נועד להפעיל עליו לחץ כבד, כדי שיספר משהו שרק הוא יודע. ההערכה השנייה היא כי מדובר בחיסול חשבונות עתידי. יורש העצר מסלק מוקשים מן הדרך ליום שבו ילך אביו לעולמו. היום הזה קרוב, כי המלך סלמאן (82) חולה ותשוש, ובחירת יורש העצר איננה אוטומטית: עליו לזכות בהסכמת "רשות השבועה", מועצת נסיכי המשפחה, שהיא הסמכות המחליטה. מועצה זו מורכבת מבניו ומנכדיו של מייסד השושלת, המלך עבד אל־עזיז אבן סעוד. כך נבחרו ששת מלכי סעודיה מאז מותו ב־1953. כולם היו בניו.
מצד שני, לך תדע: יורש העצר שואף להנהיג בארצו ובסביבותיה מציאות אחרת. ייתכן כי במסגרת מאמציו אלה, הוא חותר לשבור גם את סמכותה הקדושה של "הרשות לשבועה".
התרעות פיקוד העורף