1. נפתח במהות, אף שבמקרה הזה היא כנראה הדבר הכי פחות חשוב. ההחלטה של הנשיא ראובן ריבלין שלא להעניק חנינה לאלאור אזריה הייתה החלטה סבירה. ייתכן שלו אני הייתי צריך לקבל אותה, הייתי פוסק אחרת, אבל אחרי שהסתיים ההליך הפלילי כפי שהסתיים, אחרי ההרשעה בהריגה, אחרי שבית הדין פסק 18 חודשי מאסר והרמטכ"ל כבר קיזז מתוכם ארבעה, החלטתו של הנשיא לא הייתה משהו בלתי מתקבל על הדעת.

את ההחלטה הזאת, מתברר, לא כולם אהבו. כמה פוליטיקאים, ובראשם השרה מירי רגב, תקפו אותה במילים בוטות. הגולשים ברשת הגיבו כמו שהם מגיבים על כל עניין שבמחלוקת. שום דבר חריג. שום דבר שחוצה את ההתלהמות שמנפק הפייסבוק דבר יום ביומו. אלא שאז החליט מישהו לשלוף מהמגירה את הספין שפועל תמיד. "הסתה".

בתוך רגע נשלפה מהרשת תמונה של ריבלין עם כאפייה לראשו, תמונה שמסתובבת שם כבר שנתיים, ושכבר פעם אחת כבר עשינו עליה סיבוב של "אוי אוי אוי, הסתה", והנה לנו דיון ציבורי. שוב הימין מסית. שוב איש לא למד את הלקח. בעוד שנה, כשמישהו יעשה שוב "רענן" במחשב, והתמונה הזאת תצוץ שוב, נתכנס כדי להתחיל שוב הכל מבראשית.



מדובר בהיסטריה יזומה, פוליטית ומחושבת מתחילתה ועד סופה. לא פורסם השבוע נגד ריבלין שום דבר שלא פורסם בעבר אלף פעם נגד אישי ציבור אחרים. אבל זה לא הפריע למה שהתחולל כאן. תוכניות מלל עסקו בנשיא המותקף. עיתונים נרתמו להגן עליו בגופם. חברי כנסת הצטלמו בתנוחה אינפנטילית עם כרזות שעליהן נכתב "מתייצבים לצד הנשיא", כאילו אנחנו בקוריאה הצפונית או כאילו עוד רגע עולים הטנקים על משכן נשיאי ישראל. עודד בן עמי הזמין לאולפנו את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, וכאילו לא ראה אינטרנט מימיו, החל לקרוא באוזניו טוקבקים. "נכנסנו לתוך הרשת ובקלי קלות הצלחנו לדלות. הנה כמה דוגמאות של מה שמצאנו שם", הסביר וציטט אחד שמאחל לנשיא מחלה, אחד שמאחל לו שהשטן ייקח אותו ואחד שחושב שהוא אוכל חינם. כמה נמוך עוד אפשר לרדת, לעזאזל?

תנו לי דקה ואני מוצא לכם ברשת, רק מהשנה האחרונה, אין ספור תמונות של איילת שקד ונפתלי בנט ומירי רגב במדי אס־אס. תנו לי חצי דקה ואני שולף לכם משם קולקציה שלמה של תמונות של בנימין נתניהו עם מדים נאציים, עם חבל תלייה או סתם עם שפם של היטלר. אני לא זוכר שמישהו חשב פעם שזה שווה טיפול תקשורתי של ממש. אני לא זוכר חברי כנסת מצטלמים עם שלטים שמבטיחים שיתייצבו לצד המותקפים. ובואו נודה על האמת, רק החלטה קטנה של עורך מפרידה בין מריחת תמונה של נתניהו כנאצי על שער העיתון לצד כותרת מזדעזעת, ובין התעלמות מהתמונה כאילו לא הופיעה מעולם. אבל כל עוד לתקשורת יש עניין לצייר את הנשיא כקורבן של הימין ואין לה עניין לצייר את נתניהו כקורבן של השמאל, השקר הזה יימשך.

אלאור אזריה

# # #

והנשיא עצמו? אין דבר שעושה לו טוב יותר מהצגתו כמאוים, אחת לתקופה, גם אם זה בגלל פוסט מטופש. וכמו חלק מריטואל ידוע, אחרי כל ספין כזה יוצאים הטקסטים ההרואיים מבית הנשיא. "הנשיא מתרשם שחלק משמעותי ממה שקורה ברשתות נובע ממהלך מתוזמר נגדו", התבכיין השבוע בהדלפה לערוץ 2. "החלטות קשות צריך לקבל", צוטט כאילו חזר עכשיו ממבצע בעורף האויב, "צפיתי את זה".

אין זו הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים את עצמנו בקמפיין בלוף מהסוג הזה. אחרי הרצח בכפר דומא, כשריבלין דיבר על בני עמו ש"בחרו בטרור", וכשהרשת בתורה הגיבה באופן מכוער כהרגלה, חווינו סיבוב דומה. התקשורת עסקה ברצינות בצורך לתגבר את השמירה על ריבלין. הנשיא עצמו, שזיהה מיד את הפוטנציאל שברגע, סיפר על "הימים הקשים", על "האיומים" ועל "הסכנות", אבל כמו שניתן לצפות ממנהיגים בעלי שיעור קומה, הבטיח שלא להתכופף, ונשבע: "אין לי חשש. אין פחד בלבי". זו עסקה שמשתלמת לכל הצדדים. זה טוב לריבלין, שמקבל בכל פעם מחדש את ההכרה כגיבור ההולך נחוש מול הזרם העכור. זה טוב לתקשורת, שמבקשת להציג את הימין כמסוכן ומתלהם.

רגע, כמעט שכחתי. זוכרים מה קרה כשערוץ 20 פרסם בדף הפייסבוק שלו פוסט שטען כי במוסד הנשיאות "איבדו את הבושה" ושנוכחותו של ריבלין בכינוס עם נציג שוברים שתיקה היא "חצייה של קו אדום וביזיון למוסד הנשיאות"? אותו סיפור בדיוק. ב"וואלה!" דווח שערוץ 20 "פתח בקמפיין שכולל השמצות והכפשות בפייסבוק". בגלי צה"ל סיפרו על "מסע תעמולה נרחב". ערוץ 2 בישר על "קמפיין ארסי" ובחדשות 10 הודיעו: "הערב נחצה קו בישראל" והתחילו לקרוא לצופים טוקבקים של גולשים נגד הנשיא.

# # #

גם בוגי יעלון כבר נהנה פעם מ"מסע הסתה" כזה, אחרי שציבור רחב לא אהב את חריצת הדין המוקדמת שלו בעניין אזריה. תמונה אחת שמישהו הריץ בקבוצת וואטסאפ, ובה נראה יעלון על רקע מטרה שעליה נכתב שהוא "מחוסל פוליטית", הפכה פה מיד ל"מסע הסתה". אין עיתונאי אחד שעסק ב"הסתה" הזאת שלא ידע שמדובר בלא כלום. באוויר נפוח. בתמונה אחת שרצה בקבוצות וואטסאפ ליכודיות ושלולא סיפרו לנו עליה, איש מאיתנו לא היה יודע על קיומה. אבל זה התאים לכולם. גם יעלון, ממש כמו ריבלין, התמוגג אז מהסיטואציה. "לא ארים ידיים ולא אירתע מכל איום", כתב כאילו מישהו איים עליו בכלל.

אין עיתונאי שלא יודע שהטינופת שמסתובבת ברשת נגד נתניהו עולה בכמותה עשרת מונים על זו שמיוצרת נגד יעלון. אבל כמו שזה ברור, כך ברור גם שהפעם הראשונה שהתקשורת תביע דאגה לשלומו של נתניהו תהיה ביום שבו הוא יחליט לפנות שמאלה ובאגף הימני של הרשת תובע המחאה. ככה זה. הצבתו של איש ציבור בעמדת המותקף מעניקה לו נקודות, וכל עוד לתקשורת אין עניין להעניק נקודות חינם לשרי הימין או לראש ממשלתם, שום הסתה ושום לכלוך שיופצו נגדם לא יטופלו ברצינות שבה מטופל פוסט אידיוטי בן שנתיים שמעליב את הנשיא, ושנשלף לפי הצורך מתהום נשיית הרשת. ולכן, כבר בעבר, מכתב איום מטופש שקיבל אהוד ברק עם כתב יד ילדותי, הוכתר כ"איומי הימין הקיצוני", וסטטוס בנוסח "מי בא לתקוע לכצל'ה־מנגלה כדור בראש בשביל הכיף?", שכוון אל ח"כ יעקב כץ, החליק בגרון בקלות.

ועוד נקודה חשובה אחת. בואו נניח שיש מי שבאמת חושב שתמונת ריבלין בכאפייה היא הסתה מסוכנת. נניח. "הסתה", לפחות לפי ויקיפדיה, היא "ניסיון לשכנע אדם או קבוצת בני אדם לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע". ממה אנחנו חוששים כשאנחנו מדברים על הסתה? שמישהו יראה את הפוסט ה"מסית", יקבל רעיונות רעים, ויעשה מעשה. ואם זה החשש, ואם החגיגה התקשורתית אינה בבחינת קרדום פוליטי לחפור בו, מה הטעם בעיסוק האינפלציוני בכל פוסט יחיד? הרי עד שהוא הפך לאישיו בכל כלי התקשורת, ראו אותו 500 איש או אולי 5,000. מאותו רגע, ראו אותו 8 מיליון. ואם אנחנו באמת מפחדים שמישהו יוסת ממה שהוא רואה, הרי שאנחנו העיתונאים אחראים להפצה של ההסתה הזאת פי אלף מאותו אחד שיצר אותה והפיץ אותה בין חבריו.

2. סקר לו נערך השבוע, היה מגלה לבטח שרוב צרכני התקשורת משוכנעים שדוח מבקר המדינה שפורסם השבוע נתן בראש לח"כ בצלאל סמוטריץ' והאשים אותו באי־סדרים, בהעברות כספים בעייתיות ובשאר שחיתויות עסיסיות מעין אלה.

"מבקר המדינה: חשש כי מועצת מטה בנימין תפרה מכרזים לעמותות הקשורות לסמוטריץ'", דיווחה הכותרת ב"הארץ". ynet סיפר לקוראיו בנוסח דומה: "דוח המבקר: מאות אלפי השקלים והעמותות הקשורים לח"כ סמוטריץ'". הכי רחוק הלך "ידיעות אחרונות", שהביא בכותרת גדולה ובתוך מירכאות, מה שנחזה לציטוט מרשיע מתוך הדוח: "מאות אלפי שקלים לעמותות הקשורות לסמוטריץ'".

רוב כלי התקשורת, וזה לא סוד, לא מחבבים את חבר הכנסת הדעתן והפעלתן מהבית היהודי. דעותיו נמצאות בקצה הימני של הסקאלה, דעותיו של המיינסטרים התקשורתי נמצאות כמטחווי קשת שמאלה, והפער בין הצדדים ניכר היטב בכל פעם שעולה על השולחן יוזמה כזו או אחרת של האיש. אלא שמה שנעשה השבוע בכלי התקשורת לא היה סתם חצייה של כל הקווים האדומים, אלא עדות לתהליך הזניה עמוק שעובר המקצוע שלנו.

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לא מופיע בדוח כלל וכלל. מבקר המדינה לא מתייחס אליו, לא באופן ישיר ולא באופן מרומז. כלום. פשוט כלום. לא רק אותו לא מבקר יוסף שפירא; גם שתי העמותות שהוא היה קשור בהן בעבר, ושכן מוזכרות בדוח, לא מבוקרות בו ולא נאמרת כלפיהן ולו מילה רעה אחת. ממילא, כל הכותרות שעסקו בו היו מניפולציה פתלתלה ועקמומית, והציטוט המופיע בכותרת של "ידיעות אחרונות" בתוך מירכאות, כאילו נלקח מהיכן שהוא, איננו אלא פברוק של משפט שלא אמר איש.

בצלאל סמוטריץ'. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

# # #

אחרי הדברים האלה, כדאי לצלול גם למה שכן כתב המבקר בהקשר המדובר. מבקר המדינה בדק שורה של רשויות מקומיות שונות ומצא בהן שורה ארוכה של ליקויים, שלא ניכנס אליהם כאן. באחת המועצות, המועצה האזורית מטה בנימין, הוא התעכב בין השאר על האופן שבו המועצה מאשרת תמיכות לעמותות שונות שהיא מוצאת אותן ראויות לכך. נוהל התמיכות של משרד הפנים מפרט רשימה של תחומים שבמי שעוסקים בהם ניתן לתמוך - ובהם חינוך, תרבות, דת, רווחה וספורט - ומשאיר מרווח שיקול דעת לרשות כשהוא חותם את הרשימה במילים "וכיוצא בהם".

רשויות רבות בישראל בחרו להאריך את הרשימה ולהעביר תמיכות גם לארגונים ועמותות העוסקים בעניינים נוספים שנראים להן בעלי אינטרס ציבורי המשרת את תושביהן. בעמק יזרעאל, לדוגמה, מתאפשרת תמיכה בעמותות העוסקות באיכות הסביבה; במבואות חרמון תומכים בטיפוח יזמות; בנתניה - בקליטה; בהרצליה - בבעלי חיים; בפתח תקווה - בעידוד הגיוס לצה"ל; בתל אביב מסייעים לקהילת הלהט"ב; ובמטה בנימין החליטו להקצות כסף לעמותות העוסקות בשמירת קרקעות ובגאולת קרקעות. ברחובות, יש להניח, הנושאים הללו רלוונטיים פחות. במטה בנימין - שם חלק מהיישובים מתקשים להתפתח משום שהם מוקפים באדמות בבעלות פלסטינית פרטית, ובחלק אחר מתמודדים עם פלישה ובנייה פלסטינית בלתי חוקית - מצאו לנכון לתמוך במי שפועל כדי לרכוש אדמות מפלסטינים ובמי שפועל להריסת בנייה בלתי חוקית שלהם.

אז נכון שבכל הארץ רשויות מקומיות מרחיבות את הרשימה כראות עיניהן, כאמור, אבל המבקר החליט שגאולת קרקעות ושמירה על קרקעות הן עניינים החורגים ממה שמותר. למה? כי כך נראה לו.

שפירא עבר על רשימת הקריטריונים המפורטת שבהם צריך לעמוד מי שמבקש תמיכה, וקבע כי "מתעורר חשש" שהרשימה הזאת נתפרה עבור ארגונים ספציפיים. הנה, הוא כותב, עובדה שבתחום של "שמירת קרקעות" רק עמותת רגבים הצליחה לעמוד בקריטריונים, להגיש בקשה ולזכות בתמיכה. הנה, הוא מוצא עוד, גם בתחום של "גאולת קרקעות" רק עמותת "אופ"ק" הגישה בקשה וקיבלה תמיכה. במועצה הסבירו למבקר שלא משנה איך היו מנסחים את הקריטריונים, אלה שני הארגונים היחידים העוסקים בתחום, ולכן בכל אופן לא יכלה התמיכה להתחלק עם גוף אחר. במועצה אפילו נתנו לשפירא כמה דוגמאות, כדי שייווכח איך זה פועל ברשויות אחרות, גדולות יותר.

מבקר המדינה יוסף שפירא. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

עיריית תל אביב, לדוגמה, העבירה בשנה שעברה יותר מ־9 מיליון שקל לאופרה הישראלית. את זה עשתה לפי מבחני תמיכה במוסדות מסוג "אופרה", הקובעים כי מימון יוכל לקבל רק בית אופרה עם מחזור כספי של לפחות 54 מיליון שקל ולפחות חמש תוכניות חדשות. כמה כאלה יש? תבדקו לבד. בירושלים - אותו סיפור. העירייה שם ביקשה לתמוך בגן החיות וקבעה תבחינים שלפיהם יעבור הכסף רק לגני חיות שיש להם יותר מ־50 אלף מבקרים, ושהמחזור הכספי שלהם גבוה מ־5 מיליון שקל. רוצים לנחש לבד כמה גני חיות כאלה יש בירושלים? אותו מספר בדיוק כמו עמותות העוסקות בגאולת קרקע בשטח המועצה האזורית מטה בנימין.

רגע, מנדנדים אנשי המבקר, למה צריך גם תמיכה בתחום של גאולת קרקע וגם תמיכה בתחום של שמירה על הקרקע? הרי זה נשמע די דומה. כן, הסבירו להם במועצה, זה נשמע דומה, אבל שמירה על הקרקע היא "מניעת בנייה לא חוקית וגזל קרקעות" וגאולת קרקע היא "איתור של קרקעות המצויות בבעלות פרטית ורכישתן במטרה לאפשר התרחבות של היישובים". לאוזניים של מבקרים זה אולי נשמע דומה, אבל זה ממש לא אותו דבר.

והנה מגיעה ההערה המטופשת ביותר של המבקר בפרק הזה. בקריטריונים שפרסמה המועצה, היא קבעה בין השאר שרק ארגון שהשתתף בלפחות 15 הליכים משפטיים בתחום השמירה על הקרקע, יוכל לקבל תמיכה. זה "מעורר קושי", קובע המבקר. איך יכול להיות שכספים שהמועצה מקבלת מהמדינה, יועברו למי שמגיש עתירות נגד המדינה? וזו טענה מצחיקה. כי באותה מידה אפשר לשאול איך יכול להיות שתקציבים שהמדינה מעבירה למשרד המבקר, ישמשו אותו כדי לבקר אותה עצמה. ובאותה מידה אפשר לשאול איך רשויות מקומיות, שמקבלות כסף מהמדינה, עותרות לבית המשפט נגדה. ובאותה מידה אפשר גם לשאול איך זה שעיריית תל אביב תומכת בארגוני סיוע למסתננים, ואלה לוקחים את הכסף ומגישים עתירות נגד מדיניות ההגירה של המדינה.

וכשאבי גבאי מצייץ השבוע, בעקבות הדוח: "הכסף של עם ישראל מממן עמותה שמגישה עתירות נגד המדינה", ומוצא שזה "מושחת מהיסוד", האם הוא זוכר שגם המפלגה שלו וגם חברי הכנסת שלה - כולם ממומנים על ידי קופת המדינה - הגישו עתירות נגד המדינה? והאם גם העתירות של סתיו שפיר ושל איתן כבל הן שחיתות, או ששחיתות זה רק כשמדובר במתנחלים?

וכשיש מי שתוהה למה מועצה אזורית צריכה לממן ארגון כמו "רגבים", שלא פועל רק בתחומה ולא משרת רק את האינטרסים של תושביה, אפשר לשאול מי אישר לעיריית תל אביב לתמוך ב"אדם טבע ודין" וב"רופאים לזכויות אדם" וב"מוקד לפליטים ומהגרים" וב"האגודה לזכויות האזרח". האם כל הפעולות של כל אלה מתבצעות רק בתל אביב? האם כל אזרחי העיר נהנים מהן? האם יהיה מופרך לומר שהטיפול של "רגבים" בפלסטינים הפולשים לשטחי המועצה משרת אחוז גבוה יותר של תושבים בבנימין, מאחוז תושבי תל אביב שנהנים מהתמיכה הכספית של עיריית תל אביב בארגונים המסייעים למסתננים? האם כשארגוני הסיוע למסתננים עותרים לבג"ץ כדי שלא יכלאו אותם במתקן חולות, זה משרת גם את תושבי שכונות דרום תל אביב, שבין השאר מכספן מגיעה התמיכה העוברת לארגונים האלה? האם כספי מדינה שניתנים למועצה האזורית בני שמעון, התומכת בארגון "קרן אברהם" - זה שיצא נגד מינוי של רוני אלשיך למפכ"ל רק משום ששירת בשב"כ, וזה שמנכ"לו הביע תמיכה באירועי הנכבה - זה הגיוני? האם זה אינטרס של תושבי המועצה?

# # #

חזרה לבצלאל סמוטריץ'. אז איך שורבב שמו בכל זאת לעסק הזה, תשאלו. הרי לא יכול להיות שכלי התקשורת הדביקו אותו לעניין שאין לו שום קשר אליו. ובכן, סמוטריץ' היה קשור בעבר לשתי העמותות שקיבלו תקציב מהמועצה. באחת מהן, "אופ"ק", הוא היה פעיל טרם התקופה שבה קיבלה תמיכה מהמועצה. בשנייה, "רגבים", הוא ניהל את הפעילות המשפטית. אבל כל זה ממילא לא רלוונטי, אם אנחנו זוכרים שוב שלמבקר לא הייתה טענה, לא לסמוטריץ', ולא "לאופ"ק" ו"לרגבים".

במילים אחרות, לחבר את סמוטריץ' לדוח הזה - רק משום שבעבר היה קשור בעמותות הללו, זה בערך כמו לקרוא דוח ביקורת על בזק ולכתוב שמבקר המדינה מצא כשלים בחברה שהייתה קשורה באבי גבאי.