הקשר עם יהדות ארצות הברית הוא בעל חשיבות יהודית, ציונית ומדינית. זו הקהילה הגדולה ביותר מחוץ לישראל; קהילה מצליחה ומשגשגת בעלת השפעה פוליטית גדולה על הקונגרס ועל הממשל. רובה אוהבת את ישראל, אך עם הזמן קם דור צעיר שבאופן הדרגתי מתרחק מהמדינה. ישנה התבוללות מצד אחד, ומצטרפים רבים מצד שני בגין נישואים מעורבים.
בתחילת שנות ה־90 שירתתי כקונסול כללי של ישראל בניו יורק, ואני מכיר די מקרוב את הזרמים השונים ביהדות: מהחרדים בברוקלין ועד הבוהמה האתאיסטית בווילג’. ישנם שני דברים שמזעזעים את יהודי ארצות הברית, ובעיקר הצעירים שבה, הדור שלא הכיר את בן־גוריון וגולדה מאיר: כאשר ישראל הרשמית שמה סימן שאלה על זהותם ועל יהדותם וסותמת את פיותיהם בסוגיות של יהדות וישראל.
הרבה מים זרמו בירדן מאז שנתניהו היה הילד האהוב של יהדות אמריקה כשגריר ישראל באו”ם, ועד לימים האלה שבהם ביטל את מתווה הכותל, כמצוות החרדים והאורתודוקסים. בכך הוא עשה דה לגיטימציה ליהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. מבחינה מדינית, הוא פועל בעיקר לגיוס הממסד האורתודוקסי, בעיקר השמרן והפרו־רפובליקני, שבראשו עומדים הלובי היהודי בקונגרס, איפא”ק וועידת הנשיאים הימניים. אלא שרוב היהודים הם ליברלים ודמוקרטים, כ־70% מהם הצביעו לברק אובמה ואז להילרי קלינטון, ולא מעטים רואים בטראמפ נשיא אנטישמי לטנטי. מעל לכל, ישראל בוגדת בתפקידה ההיסטורי כמרכז חדש וחזק ליהדות העולם: אור ליהודים ולא רק לגויים.
אין זה מתפקידה של מדינת ישראל להיות משגיחת הכשרות של יהדות ארצות הברית ולהגדיר להם מיהו יהודי באמת. זכותם להגדרה עצמית של מיהו יהודי. מותר לנו להגדיר מיהו ישראלי או ציוני, אך לא מיהו יהודי, ובוודאי לא מיהו יהודי טוב. אצל נתניהו יהודי טוב הוא מי שתומך בו ותומך כספית במפעלים ובמיזמים שהוא יוזם, כולל בהרחבת ההתנחלויות. זכותם של יהודי אמריקה גם לבקר את מדינת ישראל כפי שעושים רבים וטובים, כמו בעל הטור הנודע והמבריק תומס פרידמן ב”ניו יורק טיימס”.
מבחני הכניסה של חוטובלי בשליחות נתניהו לאוהל היהדות וההכשרה הפטריוטית הם פסולים ומסוכנים. בכך ישראל חוטאת לתפקידה המרכזי וההיסטורי כלפי יהדות ארצות הברית, לא רק בגלל ביקורתה האגרסיבית כלפיהם, אלא גם כי בגין מדיניות הממשלה, בעיקר בתחום ההתנחלויות, היא אינה מהווה עוד מקור גאווה וממשיכה להרחיק אותם ממנה.
התרעות פיקוד העורף