אנחנו נפגשים בכל יום שישי בבוקר וגובים ממנו עדות פתוחה, שאחרי האספרסו הכפול ושייק הפירות הראשונים עוברת לחקירה באזהרה ובאיומים. ובאמת שהוא עומד בזה בגבורה. אנחנו מיומנים ומנוסים באיתור גופות, בהוצאת דברים מהקשרם ובחיפוש כותרות, אבל הוא נלחם יפה על מקומו בשיח הציני, שמתבסס על שמחה לאיד וגועל נפש.
 

הוא עבד בטפשורת, הוא מודע לנוהל, הוא מחייך כשצריך, גם כשאנחנו אומרים לו: חבל"ז, אין לך סיכוי. אתה מטונף כמוהם, מי יבחר בך, למה שיבחרו בך, וכמובן לך תמצא לך חיים וצא מהשטויות. אלדד יניב הוא איש מקסים וידען, ולדבריו הוא עובד בתיקון עולם. "די, קוף, עזוב אותי. אני לא בחקירה", אמר לי בפעם האחרונה שנפגשנו.



אצלנו דווקא אתה כן, השבתי, מה אנחנו נראים לך? דיירים באגם הדרעק? אנחנו לא לוקחים שבויים, והמקום מאוס עלינו. למה אתה רוצה להיות שם בכלל? 
"כי אני חוזר בתשובה. אתה צודק, הייתי חלאתי בדיוק כמו שהם. עשיתי מניפולציות, נתתי לכל מי שעבדתי איתו או בשבילו להרגיש שהם מתאימים להנהיג, אבל קיבלתי החלטה, ושילמתי מחיר אישי. ב־1 בינואר 2010 עזבתי הכל והודעתי שאני לא במשחק יותר. עכשיו אני מתרכז רק בתיקון עולם. לא משוכנע שאני יודע לעשות שלום, גם לא לנהל מדינה, אבל אני כן יודע להילחם בשחיתות, אני כן יודע לאתר את הטינופות של השיטה כאן, ואם אתה לא מאמין לי, אתה לא חייב. אני רגיל לזה שלא מאמינים לי וכבר לא מתרגש. אני פועל בדרך שלי".
 



# # #
 

יניב (בעוד חודשיים בן 50), צמח מהביטאון "במחנה" לעריכת המקומונים של ידיעות תקשורת, כתב טורים בעיתון היומי, ובמקביל למד משפטים. הוא התמחה אצל עו"ד דב ויסגלס, שם נחשף לשיטה. "הייתי ילד בן 27. דב החזיק ממני, והייתי עוזר שלו", הוא משחזר. "כל היום הסתובבו במשרד פוליטיקאים. תיק־תק־תוק אני מסתחבק עם אריק שרון, פואד ואהוד ברק. שמעתי דברים וראיתי איך הם נעשים, והאגו שלי התנפח, כי הייתי חלק מהשיטה. הייתי משוכנע שגם אני יכול".
 

הוא עבד במשרד כמה שנים, ובהמשך הקים עם אחיו רונן משרד עצמאי. "בתוך כלום זמן, היה לנו משרד של ארבע קומות, העסקנו 50 עובדים", הוא מספר. "אחי באמת עבד במשפטים, אני עבדתי 'בשיטה' וכל הקליינטורה שהייתה אצל דב ויסגלס עברה אלי. אני מניח שהוא כועס עלי, כי הייתי איש אמונו. נדלקתי על אהוד ברק, קל להידלק עליו, הוא אדם מרשים". 





בסדררר, אז הוא גאון ופסנתרן, וגם יודע להרוג בשקט, כולל את עמיתיו, אבל אין עבירה נגד האנושות שלא עשית בשבילו, ועל זה אין מחילה ואין כפרה.

"אולי אתה צודק בסוגיית המחילה, ואולי לא. אני מקווה שאינך צודק". בראשית 2009 הודיע אלדד יניב לאחיו שהוא נוטש את השותפות בינואר של השנה הבאה ועוזב בלי גרוש, פשוט משאיר הכל מאחוריו. הוא כבר היה אב לשלושה ילדים, מרופד בכסף ובאורח חיים תואם, כולל החליפות היוקרתיות. "הוא היה בהלם, גם ההורים שלי הפעילו עלי לחץ עצום, אבל לא נכנעתי ומימשתי כי נגעלתי מעצמי", אומר יניב. "אשתי ליאור הבינה אותי ועד היום היא מבינה אותי. השינוי ברמת החיים היה משמעותי ומהותי. מהכנסה עצומה ירדתי ללא כלום. אני מתפרנס כיום מכתיבה ומהוראה במכללות, ומקבל תמיכה מהורי ומהוריה של ליאור. למדתי לחיות בצניעות, אבל אני מאושר".
 

ואז פרצה המחאה של רוטשילד 2011. "באתי לשדרה, ראיתי את החבר'ה והאמנתי בדפני ליף. פעמיים זרקו ביצים על הראש שלי. בפעם השנייה נכנסתי לנקות את הסחלע, ודפני אמרה לי: למה שלא תדבר? אז דיברתי". 
 

לקראת הבחירות של 2013 הוא יקים מפלגה עם רני בלייר, ישיג את תמיכתם של 28 אלף מצביעים ויפסיד את הבית שלו. הוא מודה בהפסד של 1.5 מיליון שקל על הקמפיין, אבל אולי יותר. חמיו נרתם לסייע לבעלה של בתו ואפשר להם להמשיך לגור בדירה. יניב: "אז שילמתי שכר לימוד, וגם המשפחה שילמה על הדרך שלי, כי רצינו ללכת בדרך שלנו. אבל שמאל חדש־ישן או עתידני לא דיבר מספיק לציבור. אז החלטתי שאני הולך חזק נגד השיטה, גם אין לי כבר כסף להשקיע באידיאולוגיה מדינית, ואני גם מקבל את דעת הרוב. אני חוזר ואומר לך ואתה יכול לצעוק עלי שנתיים, אני רק רוצה לנקות את השיטה, להנגיש אותה לציבור שמממן אותה. הציבור לא יודע איך עובדת השיטה. אני כן יודע, כי הייתי חלק ממנה כרמ"ט, כיועץ פוליטי ויועץ משפטי. זה מאוד פשוט לי". 
 

בפריימריז של 2015 השיג יניב את תמיכתם של כעשרת אלפים מצביעים ממרכז מפא"י. "הייתי בעשירייה הראשונה, אבל בוז'י ופואד מיד נבהלו ממני וישבו על הרשימות כפי שהם יודעים, והם ידעו לעשות את זה. פתאום היו שריונים לנציגי המחוזות שקיבלו 15% מהקולות שלי, והאיחוד עם ציפי לבני זרק אותי למקום לא ריאלי. עוד שיעור בחיים. לא מתרגשים וממשיכים בדרך".
 

# # #
 

תגיד, איך אתה נלחם בנתניהו על טובות הנאה, לכאורה, מג'יימס פאקר, כאשר בספר האינטרנטי שלך אתה מספר על ברק שדורש מביל קלינטון לסייע בחנינה של ריץ', החבר האמריקאי שלו. אתה מסתלבט עלי? "אני אמרתי לך שאני צדיק? לא אמרתי. אמרתי לך שאני מבין את השיטה. אני יודע איך היא עובדת, מי משלם ומתי. אני רק רוצה לנקות את זה. אני לא רוצה להתפרנס מפוליטיקה, ולא אגע בקופה הציבורית. אני בא לארבע שנים. ורק אם ירצו עוד ארבע אז יהיה שמונה וזהו. אחרי שמונה שנים נהיים מושחתים".
 

איך ארבע שנים, בנאדם? שנה אתה לומד את הג'וב, ועד שאתה מבין מי נגד מי, כבר עוד פעם קמפיין בחירות. הממוצע של קדנציה היום הוא שלוש שנים. מה נסגר איתך?
"אני ממוקד מטרה, ולא צריך כזו תקופת לימודים. אני רוצה להיות שר המשפטים, זה התפקיד הכי חשוב בממשלה. תראה איזו מהפכה עשתה איילת שקד, 40 שנה לא עשו מהפכה כזו, ואני לא מדבר רק על החברות בקבינט, אלא על הדרך. "אין לי דרישות גדולות, רק שימונה כאן תובע כללי, למשל, שלא יהיה מחובר לפוליטיקה. שהחלטה על פתיחת חקירות פליליות נגד בכירי השלטון לא תימשך שנתיים, ואני מדבר רק על ההחלטה, לא על החקירה עצמה".
 

מי ייתן לך להיות שר המשפטים? שוב אתה הוזה? תביט בסלולרי, אולי כבר הגיעה התראה אחרונה שתחזיר את הדיסק של הסרט שאתה משוכנע שאתה מככב בו. 
"אף אחד לא ייתן לי כלום. אני יודע לדרוש, אבל לא חייבים לתת לי כלום. אם יהיו לי 7 מנדטים, ותגיד לי שוב שאני חולם, זה מה שאבקש. יסכימו זה יופי, לא יסכימו - לא חייבים. אני אעשה להם את המוות גם מהשורות האחרונות. מה אנחנו רוצים בסך הכל? לנקות, רק לנקות".
 

# # #
 

הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. הוא מתמסר בקלות לכל בקשה לראיון. אולי תרגיע? אתה לא מפסיק לקשקש ברדיו, בטלוויזיה וברשתות. תן אוויר. השליח מהמכולת בא לעשות סלפי והוא מתייצב מיד, רק מבקש מהשליח שיגיע להפגנה במוצ"ש ברוטשילד.

למה רוטשילד? למה הפכתם את השדרה הזאת לבית המקדש של המחאה? למה אתם לא צועדים סמוך לבלפור בירושלים? 


"אל"ף, אני לא לבד, יש עוד מחליטים איפה ומתי; בי"ת, רוטשילד זה סמל למחאה, לא אני בניתי את הסמל הזה; גימ"ל, כשכולם החליטו בשבוע שעבר על רוטשילד, לא ידענו כמה אנשים יבואו. חשבנו על אלף, אולי פי שלושה. לא האמנו שיגיעו כ־30 אלף אנשים שמאסו בריקבון שבשלטון".


 

יממה לפני ההפגנה היה ברור שח"כ דוד ביטן ייחקר בתחילת השבוע שהגיע. בשמונה וחצי בבוקר חייך אלדד יניב ואמר: "אני מעריך שכיוונו לחקור אותו באפריל 2019. הרי החקירה בתיק הזה לא התחילה אתמול, ולא היו מזמינים אותו ומדליפים שהוא יגיע, אם התיק לא נעול עם בטון בתחום הראיות עוד בשלב הסמוי של איסוף הראיות. אבל הוא גדל להם קצת, דוד, אז נתנו לזה עדיפות. החבר'ה האלה לא מבינים שהשיטה השתנתה. כבר לא שואלים אותך מה אתה אומר על זה ועל ההוא. יש מסרים, יש הקלטות, תדפיסים של תנועות, צילומים, סרטים באורך מלא. מגיע החשוד מנופח מעצמו, הרי הוא גם עורך דין שיודע שאוספים עליו חומר אבל לא יודע כמה, ופתאום הוא בהלם". שלושה ימים אחרי כן יאמר יניב: "אני בהלם מהחשדות ומההיקפים. לא האמנתי כמה חומר יש להם". 


אובר/אנדר שנתיים מאסר בסוף ההליך? 


"אם הייתי פרקליטו, אז לפי ייעוץ שלי, על שנה הוא חותם עכשיו. אל תהיה ילד, אובר בגדול".


# # #


בבחירות הבאות הוא לא מתכוון להשקיע שקל, אני מתרשם שהוא הפנים את ההפסדים האחרונים. הוא ישתמש במדיה החברתית כפי שהוא עושה עכשיו. רק בטוויטר יש לו 154 אלף עוקבים. אם רק שני־שלישים מהם יצביעו עבור הרשימה שלו, הוא ייכנס לאגם הדרעק. הג'מאעה בקפה מציעה לו לשכור משאית ולעשות הייד־פארק בכל יישוב בארץ.
 

אלדד מאמץ את הרעיון. "אולי נעשה את מסע הבחירות של מאיר אריאל ז"ל. נגיע לכל מקום וגם נשיר", הוא מחייך ומוסיף: "אבל אם אנחנו רציניים לרגע, אנחנו לא רוצים לעשות פוליטיקה, אנחנו רוצים תיקון עולם. נתקן ונלך".
 

רגע, רגע, מי זה "אנחנו"? כבר יש רשימה עם מועמדים? 

"אין כלום. הכל בשלב של רעיון. כללית, מי שרוצה, שיקפוץ על המשאית". 
 

מה קורה עם מני נפתלי? הוא בעניין של לחיות באגם הדרעק?

"מני הוא איש מיוחד, אתם לא מבינים כמה. הוא שיפוצניק עכשיו, פועל יומי ומארגן הפגנות מהטנדר של השיפוצים. בתחילת הדרך בפתח תקווה לא הכרתי אותו לעומק. המעצר שארגן לנו ברוב טובו המפכ"ל רוני אלשיך באמת חיבר בינינו. אין לו פחד מכלום, הוא לא חנון כמוני. השליטה העצמית שלו והיכולות שרכש בדרך להגן על עצמו, הפכו אותו לטריבון אמיתי. אני לא יודע מה ירצה לעשות בהמשך. מני מחליט, אני רק אומר מה שאני חושב. כרגע הוא נאבק בשחיתות המערכת, כפי שהוא חווה אותה. מה לא הדביקו לו? כשהוא יחליט, אני אדע ואתם תדעו. אבל הוא משלם מחיר יומיומי על הדרך שלו, שלא תטעו בעניין".
 

תקשיב רגע, אני אומר לו, אבא שלי לימד אותי משפט כשהתגייסתי לצה"ל: "כשאתה משתין על המערכת, המערכת נרטבת. כשהמערכת מחליטה להשתין עליך, אתה טובע". הבנת את הדרש? המערכת לא תיתן לך להתרומם ולהפריע לה. מעורב כאן כוח עצום, עם עתודות כספיות של מיליארדים. זו ג'מאעה שלא לוקחת שבויים, הם לא ישאלו אותך באיזו דרך תבחר למות, הם יגמרו אותך. 
 

"הכל יכול להיות", הוא משיב. "אני לא פראייר, אני הייתי שם ויודע איך זה עובד. זו לא הנחה פרועה שהם יחפשו אותי על כל דבר שעשיתי בחיים. אני לא מתכוון להתגונן, אני משתמש במציאות, שהיא האמת שלי. שהציבור יחליט".
 

# # #
 

אלדד יניב הוא אבא במשרה מלאה, כי רעייתו ליאור עובדת במשרה מסודרת, וההרצאות שלו הן בעיקר בערב. בכל בוקר הוא מכין את הכריכים לבתי הספר, וכשאנחנו יושבים בקפה הוא מקבל מסר להביא לבתו אייס־טי לבית הספר, ולשלם עבור טיול של הבן. "אני אמא אווזה, אלוף בטיגון שניצלים. הילדים שלי חווים איתי את הדרך, והם מתים עלי. הייתה להם טראומה לא פשוטה כשעצרו אותי בפתח תקווה. פתאום עשו מאבא עבריין. אבל הסברתי להם שדמוקרטיה עושים, לא רק מדברים עליה. ואם אצליח בדרך או לא, הרי אני משתדל לעשות להם סביבה טובה יותר. הם הפנימו, אבל אני מודע לכך שהם משלמים מחיר, כל אחד מהם בדרכו".
 

אני מביט בו בקפידה. ג'ינס, טריקו וסניקרס. גם לא מגולח. הוא לא איש גדול, הפיזיות שלו סגורה, הוא לא תופס נפח גדול בשולחן, הוא גם לא אוכל כלום. אף פעם הוא לא אוכל. בימי שישי הוא מסיים איתנו ב־10:30 ויורד לשוק. בערב שישי הוא יאכל מלוח'יה אצל אמו, ילידת מצרים. 
 

אתה מודע לעובדה שאתה צפוני, שמאלני עם עיגולדים, מול ציבור שלדעתי הוא מוסת, אבל ימני בהגדרתו, שלא מבין למה אתה מפריע לו? 

"ברור שאני יודע. אבל אתה מתעקש לגרור אותי לפוליטיקה, ואני לא רוצה להיגרר. פוליטיקה כבר עשיתי, לא רוצה יותר. לנקות את השלטון, את אופי השליטה, זה מה שאני רוצה. אל תדאג, אני לא אחזיר את כל השטחים וירושלים היא בירת הנצח שלי, בסדר? עכשיו רד ממני, הרגת אותי". 


די עם הג'סטות, אל תשגע אותי. בוא נלך היפותטית. אתה נבחר איכשהו בגלל המיאוס, ואז חותמים הסכם גועליציוני ואתה מחויב לתמוך בחוק גיוס, במימון אברכים, בסגירת מרכולים וכל הדרעק. ואם אתה חותם, הציבור שלך מואס בך במיידי. מה יהיה?

"תגיד, אתה סתום? מה אמרתי לך? אני לא מחויב לכלום. לא מתאים לי ולחבר'ה שלי, אז איני חותם. מה קרה? אנחנו לא מחפשים כיסא, מחפשים ניקיון ותיקון עולם. בצרפת בא מקרון, נבחר, ואז הקים מפלגה עם עקרונות. למה שלא יהיה אפשרי כאן? לצרפת אין בעיות שחיתות? ברור שיש. אני מוכן לשמוע הכל, ואני מיומן מספיק ויודע שלחרדים יש דרישות. עם חלק אני מסתדר ועם חלק לא. רוצים מו"מ הוגן, סבבה. לא רוצים, לא צריך". 



יש לי שני דיירים באגם הדרעק שאני מחבב: אורלי לוי־אבקסיס ועפר שלח. עפר כבר מסודר. יכתוב עוד שני ספרים, ואולי גם יכתוב סרט, כי הוא גאון. לאורלי אין בית, למה שלא תצרף אותה לרעיון?

"אני לא מצרף. מי שרוצה, שיצטרף. אני לא מפלגה עם מוסדות, אני עובד בשטח. אם מתאים לאורלי, אני בעדה ויותר מזה. אני באמת מחבב אותה". 


# # #
 

זהו, הוא רץ הביתה להכין צוהריים לילדים. והוא אפילו לא הציע לי מקום ברשימה. אולי גם הוא הפנים שזה לא בשבילי, כי אסור לבוא עם טרנינג קרוע, ואם אלבש חליפה אלקה בגרדת כרונית. טוב, יאללה תתפייד, כי מצביעים אין לך כאן. "לכלכת. לא תצביע בשבילי?", הוא שואל ברגע האחרון. אין מצב, אני משיב. לא נכחתי בקלפי מאז 1984, כי המטרה מצחינה. אבל אעשה הכל כדי לסייע לך, כי אני מחבב את נוכחותך. אם תיבחר, סביר להניח שתגעיל אותי. אבל אם ממש תלכלך ותכרות ברית עם הטינופות מהשמאל, מרכז, ימין, אמצע, ימה ונגבה, אני נשבע לך שאקלף לך את העור בלי הרדמה. "מתאים לי, סגרנו". 
 

אין לך דם בגוף ולא בושה בפרצוף, אתה גם עונה כמוהם.

יניב העמיס את תרמיל הגב ואמר: "שישי בשמונה וחצי, מוצ"ש בשדרה. ביי". 

לשדרה תלך אתה, אני עם צעדות גמרתי. בשישי אנחנו כאן, כמו בכל יום. למה מה בדיוק יש לנו לעשות?

tguvot@maariv.co.il