יממה לפני ההפגנה היה ברור שח"כ דוד ביטן ייחקר בתחילת השבוע שהגיע. בשמונה וחצי בבוקר חייך אלדד יניב ואמר: "אני מעריך שכיוונו לחקור אותו באפריל 2019. הרי החקירה בתיק הזה לא התחילה אתמול, ולא היו מזמינים אותו ומדליפים שהוא יגיע, אם התיק לא נעול עם בטון בתחום הראיות עוד בשלב הסמוי של איסוף הראיות. אבל הוא גדל להם קצת, דוד, אז נתנו לזה עדיפות. החבר'ה האלה לא מבינים שהשיטה השתנתה. כבר לא שואלים אותך מה אתה אומר על זה ועל ההוא. יש מסרים, יש הקלטות, תדפיסים של תנועות, צילומים, סרטים באורך מלא. מגיע החשוד מנופח מעצמו, הרי הוא גם עורך דין שיודע שאוספים עליו חומר אבל לא יודע כמה, ופתאום הוא בהלם". שלושה ימים אחרי כן יאמר יניב: "אני בהלם מהחשדות ומההיקפים. לא האמנתי כמה חומר יש להם".
"אם הייתי פרקליטו, אז לפי ייעוץ שלי, על שנה הוא חותם עכשיו. אל תהיה ילד, אובר בגדול".
"ברור שאני יודע. אבל אתה מתעקש לגרור אותי לפוליטיקה, ואני לא רוצה להיגרר. פוליטיקה כבר עשיתי, לא רוצה יותר. לנקות את השלטון, את אופי השליטה, זה מה שאני רוצה. אל תדאג, אני לא אחזיר את כל השטחים וירושלים היא בירת הנצח שלי, בסדר? עכשיו רד ממני, הרגת אותי".
"אני לא מצרף. מי שרוצה, שיצטרף. אני לא מפלגה עם מוסדות, אני עובד בשטח. אם מתאים לאורלי, אני בעדה ויותר מזה. אני באמת מחבב אותה".
יניב העמיס את תרמיל הגב ואמר: "שישי בשמונה וחצי, מוצ"ש בשדרה. ביי".
לשדרה תלך אתה, אני עם צעדות גמרתי. בשישי אנחנו כאן, כמו בכל יום. למה מה בדיוק יש לנו לעשות?