רצה הגורל והשלומפר הגיע לבדוק איך מתנהלת המספרה שלו, ועיניו קלטו את עדינה, שגרמה לו לתחושה שלא הכיר קודם לכן: פרפורים. כשהגיע לדירה שבה התגורר, שלושה חדרים עם סלון גדול, שהייתה מלאה בסחורות ונראתה מטונפת כמו דיר חזירים, הוא נזכר בעדינה החופפת והחליט שזו אהבת חייו. הוא שם לה טבעת נישואים, והיא הפכה לאשת חיקו הנצחית.
קצב האירועים היה מהיר. עדינה המסכנה נענתה להצעה, והחופה נערכה באולם אירועים בשכונת שפירא. מצד החתן הגיעו גנבים, ימאים, מבריחים, נהגי מוניות, ויושבי מועדון הקלפים הצמוד למזנון של יהודה "ריבית" בלבנדה. השלומפר היה לארג' בחתונה כמו שלא היה מימיו: בקבוקי וויסקי שיבאס, שמפניה, וודקה וקוניאק פיארו את הבר; האוכל הוכן על ידי הטבחים של שמוליק וכלל גפילטע פיש, הרינג, כבד קצוץ, בשר צלוי, עופות בתנור, עשרה סוגי סלטים, שטרודל ופודינג לק; ותזמורת שימחה את לב החוגגים ששתו, שרו ורקדו. עדינה, שהשלומפר הבטיח לה להיות מלכה, נראתה מאושרת אבל לא לזמן רב.
יום אחד הרימו אנשי משטרה ונציגי מס הכנסה את השלומפר משולחן הקלפים ולקחו אותו לחקירה. עורך הדין שלו, ציון "הנחש", לא נתן לו להוציא מילה מהפה ולא הסכים שייערך חיפוש בביתו בלי צו בית משפט. הוא אמר לאנשי החוק שהלקוח שלו שיכור לחלוטין ואינו מסוגל לענות לאף שאלה ושיחכו עד מחר וכל מה שירצו לדעת הם יידעו. אנשי החוק הסכימו. מיד כשהנחש והשלומפר יצאו מתחנת המשטרה, הנחש נכנס לפעילות היסטרית. עד למוחרת בצוהריים, לפני שניגש עם השלומפר לשיחה עם אנשי המס, הוא העביר בטאבו את הדירות והעסקים על שמה של עדינה, שלא הבינה בדיוק מה עורך הדין הממולח הסביר לה וחתמה על כל נייר שביקש ממנה לחתום.
יומיים אחרי הלוויה הגיעה עדינה מלווה בטורקי, לבושה בבגדים מהודרים ובתסרוקת מודרנית. מתיק היד שלה שלפה בוכטה שמנה של מזומנים, העבירה אותה ליהודה ריבית ופלטה לעברו בחיוך: אותם תנאים, אותה ריבית, ניפגש פעם בשבוע. הטורקי הענק שלצדה הניח יד כבדה על כתפו של יהודה ובחיוך רחב אך מאיים הפליט לעברו בעברית: "בלי דאווין, אה?".
התרעות פיקוד העורף