בנאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול, נר שמיני, חנוכייה מלאה, כפר המכביה, צצה ועלתה שוב השאלה מהו בדיוק פירוש העיקרון "אדם חף מפשע עד שיוכח אחרת". ביבי ניסח את זה במשפט חד: "אז יהיו המלצות, אז מה?". סוג דיבור כזה מקפיץ לשמיים את מי שמייחל לנפילתו של ראש הממשלה, אבל בעצם פירוש הדבר הוא: משטרת ישראל תגיש המלצות להעמיד את ראש הממשלה נתניהו לדין, אבל זוהי רק תחילת תהליך ארוך. הוא, נתניהו, עדיין חף מפשע.

כל אדם ישר צריך להתייחס אל כל מי שהמשטרה הגישה המלצה להעמידו לדין כאל חף מפשע, ולייחל לכך שהוא ייצא זכאי. והטוב ביותר, שההמלצות של המשטרה יבוטלו על ידי הדרג המשפטי עוד לפני שהן יגיעו לבית המשפט. לכן, ועל סמך העיקרון הזה, כולנו רוצים שנתניהו ייצא זכאי אם הוא חף מפשע. ככה נדמה לי, לא? לעתים נראה שאני תמים וכי יש אנשים שרוצים חריצת דין ועונש לביבי, ואם יוכח שהוא איננו אשם, הם יצטערו ויזעמו.

לשם היושר המחשבתי ננסה לחשוב מה היה קורה אם מנהיג המדינה היה איש שמאל, ולא זו בלבד, אלא הוא היה על סף חתימת הסכם שלום עם הפלסטינים. ונניח שאז הייתה צצה האשמה כל שהיא נגדו והמשטרה הייתה חוקרת. בסוף החקירה, המשטרה הייתה ממליצה להעמידו לדין. מה הוא הדבר שהיינו צריכים לקוות לו אז? שהוא ייצא חייב בדין או שהוא חף מפשע?



זו שאלה שמראה יותר מדי בבירור שהאזרח הישראלי נמצא עדיין בשלב התפתחות משפטית שבו הוא מתייחס לעיקרון "אדם הוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו" רק אחרי שיגידו לו מה היא ההשקפה הפוליטית של אותו אדם. לא טוב. ולא טוב שנוצר כך, לאט־לאט, גם חוסר אמון במערכת המשטרתית והמשפטית.