"תרשה לי רגע שאלה אחרונה: אתה שיקרת, רימית, הודית בחלק מהפשעים שעשית. אתה לא מתבייש לבוא לכאן ולזבל לנו את השכל עם ססמאות כמו 'אובדן הבושה' ו'אני הייתי בדימונה'?". או־קיי, הגענו למאני טיים. זה נראה כמו כביש ללא מוצא, דרך לא סלולה מלאת חצץ ומסמרים. אבל שים לב, אתה עומד לעבור אותה ולצאת כמנצח. תשפיל מבט, תתרכז, תרים את הראש ותענה כך: "קודם כל, תודה על השאלה. תנו לי לספר לכם סיפור: לפני שלוש שנים תפס אותי בחור צעיר, אני חושב שהוא היה בן 23–24, משהו כזה".
"רגע, אדוני, אין לנו זמן לסיפורים. תענה במשפט!"."אה, פתאום אין לכם זמן? בשביל מה הזמנתם אותי לפה בכלל? אתם חצופים (כאן אתה כבר מסיר את המיקרופון שחיברו לך לחולצה, וממשיך לצעוק בדרכך החוצה). מה נהייה מהמדינה שלנו, מה? אתם יודעים איפה נולדתי בכלל? מאיזו מצוקה הגעתי? אני צריך לספר לכם על סבא שלי שבכה בנגרייה?".
התרעות פיקוד העורף