לכאורה, כן. עמוק בבטן התחושה הראשונית שמתעוררת היא שמחבל שהציב לעצמו מטרה לרצוח ישראלים חפים מפשע, שימות בעצמו. אבל השאלה היא מה באמת ישיג חוק כזה, וכשפורטים את זה לפרוטות עולות לפחות שש סיבות לכך שעונש מוות למחבלים הוא הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה היום.


1. קודם כל, כי הוא לא ירתיע. מה לעשות, אבל התרבות שחיה לצדנו מקדשת את השהידים (ובמקביל, אגב, מקדשת גם עונש מוות ואת כלל חוקי השריעה). אז מה בדיוק ישיג עונש מוות, אם המחבל מביא בחשבון שקיים סיכוי גבוה שהוא ימצא את מותו באירוע, שלא לדבר על מחבל מתאבד שבכל מקרה מוכן להקריב את חייו?

2. כי מדובר בעוד אחד מאותם ״חוקים״ לצורך כותרות. מסוג החוקים שגם אם יצליחו לעבור בגלל קומבינות פוליטיות למיניהן, לא ייאכף. הרי גם היום הפרקליטות יכולה לדרוש עונש מוות למחבלים או לפושעים שפלים אחרים, ופשוט לא עושה את זה. 



3. כי שימוש בעונש מוות יפגע בנו יותר משיפגע במחבלים. אולי כתוצאה מהשיח הקשה שהיה כאן סביב מקרה אלאור אזריה, שיח שבחלקו בחר להתייחס למחבל כאל קורבן תמים שנרצח, שכחנו כמה דברים בסיסיים. זה לא קשור להתייפייפות או לצדקנות, אבל עם כל הזעם שלעתים מתעורר, כדאי שנזכור שעדיף לנו להיות פחות גסי לב. לא למען הערבים, הפלסטינים, המחבלים או האיחוד האירופי. עדיף לנו להיות פחות גסי לב למען מרקם החיים שלנו כאן. מי שנותן לרגשות האימפולסיביים הפרימיטיביים ביותר שקיימים בכולנו לנהל אותו, לא יהיה גס לב רק כלפי מחבלים שפלים, אלא יהפוך לאדם גס לב בכלל, גם כלפי שכניו. זה גם מה שמוביל אותנו לדבוק בטוהר הנשק - לא למען הרוצחים, אלא למעננו ולמען דרך חיינו כאן.


עומר אל עבד, המחבל מחלמיש. צילום: TPS

ייחודה של ישראל הוא בהיותה וילה בג׳ונגל. אז כן, אנחנו צריכים להיות קשוחים, אין ספק. אבל מצד שני אנחנו חייבים לשמור על האיזון העדין הזה, בין קשיחות הישרדותית לבין מרקם חיים מתקדם, אנושי ונעים. אנחנו לא רוצים לאפשר לחיות הג׳ונגל להיכנס לנו לווילה, ומצד שני אנחנו גם לא רוצים להכניס אלינו הביתה את תרבותם. אז כן, האינסטינקט הוא לשנוא מחבלים ולייחל למותם. אבל מה שמייחד אותנו הוא היכולת לעצור, להשתהות, לחשוב, להתגבר. אנחנו לא רוצים להפוך מדינה שרק מתחזה למתקדמת, כמו קטאר. 

4. כי ב־2016 התקיימו הוצאות להורג בסין, איראן, סעודיה, עיראק, פקיסטן, מצרים, סומליה, בנגלדש, מלזיה, אפגניסטן, בלארוס, אינדונזיה, סינגפור, ניגריה, הרשות הפלסטינית, סודן, בוצוואנה, טאיוון, קוריאה הצפונית, וייטנאם ודרום סודאן. האם אלה המדינות שאליהן ישראל רוצה להידמות? אומנם, גם ביפן ובארה״ב קיים עונש מוות, וזה לא נזקף לזכותן. בארה״ב, כידוע, הוא הוצא מחוץ לחוק בחלק מהמדינות. המגמה העולמית היא הוצאתו של עונש המוות מחוץ לחוק, ולא להפך, לפחות במדינות המפותחות. 

5. כי הפופוליזם המתלהם בימין סביב קידום חוק עונש מוות למחבלים, הוא תמונת הראי לפופוליזם המתייפייף של השמאל. הפופוליזם השמאלני מדמה שהווילה שלנו ממוקמת בערבות סקנדינביה, ואילו הפופוליזם הימני מתעלם מכך שאנחנו רוצים להמשיך לחיות בתרבות נעימה, שיודעת מהי חמלה ואנושיות. אנחנו רוצים את זה כאן אצלנו, בתוך הווילה, בינינו לבין עצמנו.

6. כי אפילו ברמה הכי אינטרסנטית, חוק כזה לא יעזור לליברמן ולמפלגתו. גם ככה יש תחרות צמודה על התואר המפוקפק ״הכי ימני בעיר״, אבל אם הניצחון בקלפי היה נמדד בכותרות פופוליסטיות, אורן חזן כבר היה ראש ממשלה. מי שמנצח לאורך זמן הוא לא הכי ימני, אלא הימני הכי חכם. אומנם ישראל ביתנו לא התאוששה מהמכה שחטפה לפני הבחירות האחרונות, אבל לא זו הדרך לשקם אותה. כדאי להזכיר לליברמן שחקירות השחיתות הן אלה שהבריחו מצביעים, לא מחסור בימניות. אחרי ההבטחה המפורסמת לחסל את הנייה מיד כשיתמנה לשר ביטחון, אולי כדאי לו להירגע. מה שבאמת מייחד אותו הוא החילוניות והפרגמטיזם. המשבצת הימנית המתלהמת צפופה, אין לו שם שום יתרון.

tguvot@maariv.co.il