הוא מחליט מה יקרה כאן ומה לא, מה נכון ומה מוטעה, מה האינטרס הציבורי ומה מנוגד לו, ובאופן כללי על פיו יישק דבר. לא מדובר בראש הממשלה, גם לא בשר, אפילו לא בחבר כנסת. לאיש המשפיע ביותר על חיינו קוראים "הפקיד". כי זאת יש לדעת, מדינת ישראל, לפני הכל, היא מדינת הפקידים. מיהו הפקיד? איש שרובנו לא מכירים, ושאיש מאיתנו לא בחר, ולמרות זאת הוא האיש החזק במדינה. הוא יושב במשרד הפנים ובמשרד המשפטים ובמשרד התקשורת והוא שבסופו של דבר מנהל כאן את העניינים. 
 

המועצה לשידורי כבלים ולוויין היא אחד ממאחזי הפקידים הללו. ערוץ 20, ערוץ המורשת, שבו אני משתתף כחבר פאנל באחת התוכניות, הוא אחד מקורבנותיו של שלטון הפקידים הזה. ואם הוא ייסגר, זה יקרה משום שלבעל הבית שלו נמאס. מדובר באיש עסקים פרטי, שלא מקבל שקל מהמדינה, שהודיע השבוע שאין לו כוח עוד להילחם בפקידים, שמתערבים בכל החלטה עסקית שלו. שהוא לא יכול עוד להיות נתון לשיגעונותיהם ולשגיונותיהם. 

אין לכם מושג לאן מגיעים הנדנודים הקטנוניים של הרגולטור. לא תאמינו, אבל במועצת הכבלים יושב מישהו, צופה בכל אייטם בכל תוכנית וסופר. מה אומרים המשתתפים, וכמה זמן בדיוק מוקדש לשידורי מורשת וכמה לא. "ניתוח התוכן מתבצע לגבי כל אייטם בנפרד, בהתאם לתוכן האייטם", הסבירה המועצה באחת ההזדמנויות. "הבדיקה אינה מתייחסת לנושא האייטם בלבד... אלא מתבצעת לאחר צפייה בכל אייטם וניתוח של תוכן האייטם המלא, מתחילתו ועד סופו, כפי ששודר, בניסיון לאתר אלמנטים של מורשת ישראל". 
 



עוד נחזור ל"מורשת ישראל", אבל קודם נדבר על מוסד ה"הפרה". בכוחה של יו"ר המועצה, ד"ר יפעת בן חי שגב, להחליט מתי הערוץ מפר את תנאי הרישיון ומתי לא. כל הפרה זוכה לקנס. כל קנס עומד לפחות על 100 אלף שקל. עבור ערוץ קטן וחדש שלא מחזיק את עצמו, מדובר בסכומי עתק.

מהי הפרה? לפני כשנה וחצי חטף הערוץ קנס של 151 אלף שקל בעוון שני מקרים של "שידור חדשות ללא קבלת אישור מהמועצה מראש ובכתב", שהיוו "הפרה של הוראות הרישיון, שיש לראותה בחומרה". מכיוון שהייתי שם באולפן כשזה קרה, אשתף אתכם, כדי שתבינו עם מי ועם מה אנחנו מתעסקים. זה קרה בערב הפיגוע בשרונה. באותם ימים, בגלל אילוצים טכניים, נהגנו להקליט את תוכנית "הפטריוטים" שעה לפני שידורה. בתשע בערב החלה ההקלטה, כשמצב הרוח באולפן מרומם. התווכחנו על עניינים פוליטיים, פה ושם עפה בדיחה לחלל האולפן, ואז, בערך בתשע וחצי, ירד העורך מהקונטרול וביקש להפסיק הכל. "יש איזה דיווח על יריות בשרונה, בואו נעצור רגע ונחכה עד שיהיה ברור מה קורה שם". 
 

זמן קצר אחר כך התבררה התמונה. שני מחבלים פתחו באש. יש הרוגים. יש פצועים. עכשיו, בתוך זמן קצר מאוד, היו צריכים בערוץ להחליט מה לעשות. לפי הספר, כדי לא לעבור על הוראות מועצת הכבלים והלוויין, היינו אמורים להתחיל לשדר בעשר את מה שהקלטנו. צחוקים, עליזות, קטטות פוליטיות שגרתיות. מישהו עם ראש על הכתפיים הבין שזו תהיה קטסטרופה. שאין שום אפשרות לשדר חגיגה מנותקת מהמציאות, כשקילומטר בקו אווירי מהאולפן שוכבים שלושה נרצחים מתבוססים בשלוליות דם. ההחלטה נפלה. 


 

השידור החי החל. בהיעדר מחלקת חדשות, לא ידענו כמעט כלום על מה שמתרחש בחוץ. כל מה שנותר לנו היה ללהג את עצמנו לדעת על האסון הכבד ועל הדרכים להיאבק בטרור. כדי לא להיות מנותקים לגמרי, וכדי לשמור מול הצופים על מראית עין של שידור ענייני, עברנו מדי פעם אל כתבת הערוץ בשטח. מה היא עשתה שם? ובכן, למרבה המזל כמה דקות לפני הפיגוע היא סיימה לצלם שם כתבה בעניין אחר לגמרי. לא פרשנו ניידות שידור, לא שלחנו כתבים לבתי חולים, לא עשינו שום דבר שדומה למה שעשו הערוצים האחרים. כל מה שניסינו לעשות היה לכבד את מעט הצופים שבחרו בכל זאת להישאר איתנו, ולספר להם, לפחות בכותרות, מה קרה. על זה ועל אירוע דומה נוסף, חטף הערוץ קנס של 151 אלף שקל. 
 

האמת, קשה להתווכח עם העובדות. אסור היה לנו לשדר חדשות, ומה שהכתבת סיפרה לנו בטלפון משרונה היה חדשות. אלא מה? שזו החלטה מטופשת של פקידים, שמוציאה מהדעת. כי גם שוטר תנועה שתופס אותך נוסע במהירות של 100 קמ"ש בכביש שבו מותר לנהוג רק 90, אם הוא רואה את אשתך יושבת לידך בסוף חודש תשיעי, אחרי ירידת מים, מבין שזה לא המקרה לרשום לך דוח עם 750 שקל קנס ו־6 נקודות. אבל מה שמוכן להבין בדרך כלל שוטר תנועה, לא מוכנים הפקידים במועצת הכבלים והלוויין להבין. 
 

# # #
 

רוצים עוד דוגמה ל"הפרה"? זוכרים את הבדיחה של אראל סג"ל על חשבונה של ח"כ סתיו שפיר? שפיר פרסמה אז ב"הארץ" מאמר על מהות האושר, וסיפרה שהיא עצמה מאושרת כשהיא רוכבת על אופניים. סג"ל חבש בתוכנית פאה אדמונית ותוך שהוא לועג למאמר, אמר שהוא רוצה "לרכוב על אופניים בלי כיסא". אין ויכוח על כך שזו הייתה בדיחה חסרת טעם. אלא שסג"ל הוא לא אבי הז'אנר הזה. זוכרים את "ארץ נהדרת" עם החיקוי של איילת שקד, הנשכבת על המזבח מול נפתלי בנט ומבקשת "הכהן הגדול, תזבח אותי, אני כבר בוערת"? זוכרים את החיקוי של ציפי חוטובלי עומדת לצדה ומבהירה: "סליחה, אם מקריבים, אז קודם אמורים להקריב את הבתולה"? לטעמי, זו לא הייתה בדיחה עם טעם טוב יותר מזו של סג"ל, ובכל זאת היא עברה בדממה. 
 

כך או כך, יום אחרי התוכנית העיתונות הכללית תקפה את סג"ל, ויו"ר מועצת הכבלים והלוויין החליטה שהיא לא יכולה לשתוק. "מדובר באמירה בוטה, בעלת קונוטציות מיניות, שאינה מכבדת חברת כנסת בישראל, ואין לה מקום בערוץ שקיבל רישיון ממדינת ישראל", כתבה בן חי שגב. "יש פה הפרה של כללי האתיקה שהערוץ מחויב להם", מסרה לעיתונות. מכתב רשמי שנשלח לערוץ העיר שחברת הכנסת הוצגה "באופן שאינו מכבד" ודרש לקבל הבהרות. בעיני, אגב, יו"ר המועצה צודקת. חברת הכנסת אכן הוצגה באופן שאינו מכבד. אלא מה? שלא ברור ממתי הפכה מועצת הכבלים והלוויין למבקרת בדיחות או לממונה על שמירת כבודם של חברי הכנסת. האם יכול להיות שיו"ר המועצה לא צפתה מימיה בטלוויזיה? האם זה המקרה הראשון בהיסטוריה של העיתונות העברית שבה נפגע כבודו של חבר כנסת? הערוץ התחייב לשדר דברי טעם והתפלקה בדיחה חסרת טעם? וממתי הרגולטור הפך לאחראי גם לנימוסים והליכות?  


 

והנה עוד "הפרה". בוקר אחד התעוררו הרפורמים והקונסרבטיבים וגילו שאין להם נוכחות בערוץ. אם מדובר בערוץ מורשת, טענו, גם אנחנו חלק מהמורשת. במועצת הכבלים והלוויין אימצו את הרעיון והחליטו להיכנס בעובי הקורה. בחודש מרץ האחרון הם ערכו בדיקה מדוקדקת וגילו שאכן לרפורמים ולקונסרבטיבים אין ייצוג. "מכוח הסמכות המוקנית לי... ולנוכח ההפרה שנקבעה לערוץ בגין אי ייצוג זרמים ביהדות בשידורי הערוץ... הריני להודיעכם כי החלטתי להטיל על הערוץ עיצום כספי בשיעור של פי שבעה מן הקנס הקבוע... דהיינו, עיצום כספי בסך 100,800 שקל...", פסקה הד"ר בן חי שגב. "...הנכם נדרשים להעביר מעתה והלאה, בכל ראש חודש, דיווח על החודש שחלף, שבמסגרתו ייכלל פירוט של הייצוג וההצגה של זרמים שאינם אורתודוקסים בערוץ".
 

אני לא נכנס לשאלה אם צריך יותר רפורמים בערוץ או לא. ייתכן שהרפורמים צודקים. אבל על דבר אחד צריך להסכים. האופן שבו הרגולטור מרשה לעצמו להתערב ככה בתכנים ולהטיל מחויבויות מופרכות שכאלה, הוא הטרלול בהתגלמותו. ערוץ המוזיקה מחויב לפי החוזה שלו לתת "מגוון רחב של נושאים, סוגות וסגנונות מוזיקליים שייתנו ביטוי הולם לתחומים מגוונים... בנוף המוזיקה הישראלית". הוא גם מחויב ל"מתן במה הולמת למוזיקה שאינה מוגדרת פופולרית". מישהו יודע להסביר למה המוזיקה החסידית לא ממלאת 12% מזמן השידור של הערוץ הזה, בהתאם ליחס של החרדים באוכלוסייה? מישהו בדק ש־20%  מתושבי ישראל הערבים מקבלים ב־20%   מזמן השידור את המענה למוזיקה שלהם? הערוץ ברוסית נדרש גם הוא לתת "ביטוי הולם... להוויה התרבותית והחברתית של ציבור דוברי הרוסית במדינת ישראל על כל מרכיביו וגווניו". קראתם טוב? "על כל מרכיביו וגווניו". אז למה שהמועצה לא תשב גם אצלם ותספור כמה דקות מקבל הגוון הקווקזי והגיאורגי, וכמה מקבל המרכיב הבלארוסי והבוכרי, והאם זה הולם את היחס של כל אחד מהם בין עולי חבר העמים? 
 

ובחזרה לערוץ 20, ערוץ המורשת. למה לעצור ברפורמים? יש פה הרבה יותר חסידי גור מרפורמים. מה איתם? ומה עם הפלג הירושלמי של הרב אויערבך? למה ייפקד מקומו? והיהודים המשיחיים, שאני בכלל לא בטוח שמספרם לא גבוה יותר מזה של הרפורמים? מישהו הרי נפל פה על הראש. עד כדי כך נפל על הראש, שלפני ארבעה חודשים הגיע לערוץ מכתב ששלח מנכ"ל המועצה העליונה של ארגון היהדות הקראית העולמית. "שמחנו לשמוע כי בעקבות החלטת מועצת הכבלים והלוויין... יורחב הייצוג של זרמים שאינם נמנים עם היהדות האורתודוקסית בערוץ 20... נבקשכם לדעת כיצד בכוונתכם לשלב ייצוג ליהדות הקראית בערוץ כאמור". בנאדם מקים ערוץ, מוציא מאות מיליונים מכיסו, ויושבת הפקידה יפעת בן חי שגב ועורכת לו את התוכניות. 


# # #
 

לפני שנה בדיוק החליטה מועצת הכבלים והלוויין לאשר לערוץ 20 לשדר חדשות. בניגוד לכל מיני הבלים שפורסמו, אף אחד במועצה לא עשה שום טובה לערוץ. כבר ברישיון הראשון שהערוץ קיבל בינואר 2014 מופיע סעיף המאפשר שידור חדשות, בתנאים מסוימים. בדצמבר 2016 החליטה המועצה לאשר להוציא את האופציה מהכוח אל הפועל. המועצה פרסמה את החלטתה, ובמקביל שלחה לערוץ מכתב שבו היא מפרטת כמה מטלות פשוטות למדי שאותן עליו למלא, כמו מינוי דירקטור חיצוני לתחום, מינוי מנכ"ל נפרד והצטרפות למועצת העיתונות. 
 

בערוץ, שבנה תוכנית עבודה, לקחו את העניין ברצינות והחלו לגייס עובדים. בינואר 2017 הודיעו למועצה שהבקשה להצטרף למועצת העיתונות, אושרה. בפברואר האסיפה הכללית של בעלי המניות מינתה את מנהל הטלוויזיה הישראלית לשעבר, יאיר שטרן, לדירקטור חיצוני. במאי בישרו על תחילת עבודתו של המנכ"ל והעורך הראשי החדש. ביוני שלחו מכתב מסכם וביקשו: עמדנו בכל הדרישות, תנו לנו להתחיל לעבוד. עבר חודש, עברו חודשיים ושלושה, והתשובה החיובית בוששה לבוא.
 

בתחילת אוקטובר התעוררו במועצה לחיים, והחלו להפציץ את הנהלת הערוץ בסדרת מכתבים, עמוסי סעיפים. כתבתם לנו (לפני שמונה חודשים) שמיניתם את יאיר שטרן לדירקטור, האם המינוי עדיין אקטואלי? אם כן, שלחו לנו בבקשה את החלטת האסיפה הכללית על המינוי, וכתב הסכמה לבדיקת המרשם הפלילי שלו, וגם תעדכנו אותנו בבקשה אם קורות החיים שלו, ששלחתם לנו לפני כמה חודשים, עדיין מעודכנים. רגע, זה עוד לא נגמר. יש עוד כמה דברים. הקוד האתי של הערוץ "אינו מפורט דיו". ואנחנו רוצים לקבל גם קובץ כללי אתיקה חדש ומעודכן, וגם רוצים לדעת מי אישר את הקוד האתי שלכם, וגם מבקשים שתשלחו לנו את חוזי ההעסקה של כל העובדים בערוץ, כדי שנוכל לבדוק אם שולבה בהם התחייבות לשמור על כללי אתיקה, כפי שדרשנו.  

בערוץ, שאנשיו המתינו לאישור אחרי שכבר העבירו הכל, התפוצצו מכעס. הרשימה הזו נראתה כמו ניסיון לעשות דווקא. "הערוץ מילא אחר התנאים שנדרשו בהחלטת המועצה ומרבית הנתונים שנתבקשו במכתבך שלהלן, כבר נמסרו", כתבה היועצת המשפטית של הערוץ, ולמרות זאת חזרה והשיבה על הכל. "נבקש את אישורכם המיידי לשידור חדשות בערוץ", סיימה היועצת המשפטית, מירי נאור אליאס. 
 

לפני עשרה ימים הגיעה התשובה. שלחתם לנו את כללי האתיקה, אבל לא שלחתם אישור שנציג הבעלים והמנכ"ל והיועמ"ש אישרו אותם. אה, וגם לא שלחתם את נוסח "החלטת האסיפה הכללית, בדבר מינויו של מר שטרן כדירקטור חיצוני". עברו עוד יומיים־שלושה והקטנוניות עברה את כל הגבולות. עכשיו, שבעה חודשים אחרי שהערוץ הודיע למועצה על מינוי מנכ"ל חדש, כפי שנדרש, נזכרו במועצת הכבלים לבקש את החלטת הדירקטוריון על המינוי. חוץ מזה, אומנם הערוץ שלח כבר לפני עשרה חודשים את האישור של מועצת העיתונות על צירופו, אבל במועצת הכבלים החליטו שהם רוצים הוכחה שערוץ 20 שילם כבר את דמי החבר שלו. רגע, זה לא הכל. התגלתה, מסתבר, עוד בעיה עם יאיר שטרן. כי בהסכם ההעסקה שלו, זה שנשלח אליהם זה מכבר, לא לגמרי ברור אם שטרן לא הורשע רק בעבירות הספציפיות שהופיעו בהסכם, או שלא הורשע בפלילים בכלל. 
 

ורוצים לשמוע את הבדיחה הכי גדולה, רק כדי שתבינו במה עוסקים האנשים האלה, שכולנו מפרנסים? התברר שבחוזה ההעסקה של אחת המפיקות באחת מתוכניות הערוץ, חסרה התייחסות לעניין אתי הקשור בשיווק פרסומות, תחום שכלל לא קשור לעבודתה. וכך עומד לו הערוץ, שנה בדיוק מהיום שבו אושר לו לשדר חדשות, ולא מצליח לצלוח את אוסף המכשולים המטופשים שמציבים בפניו הפקידים. פעם זו הקבלה על תשלום דמי החבר למועצת העיתונות, פעם זה החוזה של המפיקה הזוטרה ביותר בערוץ. 
 

# # #
 

לפני כשנה וחצי קיבל ערוץ 20 היתר להפחית את שידורי המורשת, ולהסתפק ב־75% מזמן השידור. זו לא הייתה המצאה של הערוץ. קודם לכן אפשרה המועצה גם לערוץ המוזיקה לעשות את זה, כשהתברר שהוא לא מסוגל להחזיק את עצמו אחרת. למועצה יש תלונות רבות על הפרות של ערוץ 20. הפרשנות שלה לשאלה "מהי מורשת?" שונה מזו של הערוץ, מה שמביא אותה לטעון שוב ושוב שהערוץ לא עומד בדרישות. 
 

לאחרונה קיבל ערוץ 20 הודעה, שלפיה אם ההפרות שלו לא יתוקנו עד חודש ינואר הקרוב, המועצה תחלט את דמי הערבות שהפקיד הבעלים בסך 4 מיליון שקלים. לכאורה, חוק זה חוק והפרות הן הפרות. אלא מה? שלא רק שבן חי שגב יודעת שאין שום אפשרות לערוצים הקטנים לשרוד בתנאי הרגולציה שהיא אחראית עליהם, היא גם יודעת מצוין שערוץ 20 לא לבד בעניין הזה. "אף ערוץ לא עומד בהתחייבויות שלו", אמרה היא בעצמה לפני כמה חודשים, כשנדרשה להתייחס לאי־העמידה בתנאים של ערוץ "הלָא טי.וי" הערבי, שחובותיו הרגולטוריים הגיעו ל־60 מיליון שקל. "אני רואה חשיבות עליונה בכך שערוץ ערבי במדינת ישראל ישדר מתוך המגזר הערבי ולא מתוך המגזר היהודי. זה אינטרס לאומי מהמדרגה הראשונה... איזו ברירה יש לי כעת? אף ערוץ לא עומד במחויבות. לחלט ערבויות לערוצים שלא מחזיקים את הראש מעל למים, זה לא הפתרון". זה לא הפתרון? אז איך רק בערוץ 20 החלטת שזה כן הפתרון? 
 

אין בישראל ערוץ שעומד בכללים. על הוויתורים של המדינה לערוץ 10 שלא עמד בהתחייבויותיו, כבר נאמר הכל. רשות השידור לא עמדה גם היא מעולם בדרישת החוק לקדם, בין השאר, "את החינוך היהודי על כל גווניו", "לטפח את הכרת הלשון העברית ולקדם את השימוש בה" ועוד כל מיני דברים מעין אלה. חוק הרשות השנייה - כמה שזה נשמע מצחיק - קובע שתפקיד הרשות הוא, בין השאר: "ליתן ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית באזורי הארץ השונים ובצורות ההתיישבות השונות ולהשקפות השונות הרווחות בציבור"... והכי חשוב: לשדר "מידע מהימן, הוגן ומאוזן". 
 

החשיבות של ערוץ 20 לשיח הציבורי ולפלורליזם גדולה עשרת מונים מזה של ערוץ 10, שהמדינה כולה התגייסה להצלתו. בלי ערוץ 10, היינו נשארים עם ערוץ 2, שאיננו שונה ממנו בתפיסותיו בדבר. ערוץ 20 הוא כרגע היחיד על השלט שמציע משהו אחר. אם הפלורליזם והגיוון מעניינים את הממשלה הזו, ואת העומד בראשה, הם צריכים לעשות הכל כדי להעיף את הרגולציה לכל הרוחות, לשחרר את הערוץ (גם את האחרים) מהכיבוש של מדינת הפקידים, ולהשאיר אותו חי. סגירת ערוץ 20 תהיה אות קלון גדול על המשמרת שלהם.