אין ארוחות חינם. זהו המסר הבוטה העולה מהצהרת הנשיא דונלד טראמפ על כוונתו לקצץ מהסיוע האמריקאי לסוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים של האו"ם (אונר"א). הנשיא ושגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי טענו כי ינקטו את צעד העונשין הזה בתגובה לסירובם של הפלסטינים להיכנס למשא ומתן עם ישראל. הצרה היא שאצל הנשיא טראמפ כל דבר, כל יעד, כל משימה הם קודם כל "דיל", עסקה כלכלית. ובעסקאות אסור להפסיד ואסור לתת לצד שכנגד משהו בלי תמורה. אבל זה לא עובד ככה בזירה הבינלאומית, בוודאי לא כתגובה וכשיטה מצד מעצמת־על.

אם אכן תממש ארה"ב את עונש הקיצוץ לאונר"א, יהיה זה צעד שמתיישב עם האיום שהנשיא והשגרירה הצהירו כי יפסיקו את הסיוע האמריקאי לחברות האו"ם שהצביעו נגד הכרת הנשיא בירושלים כבירת ישראל. "זאת מדיניות חוץ חדשה ומפוקפקת. לא יוזמה, לא תוכנית ולא הצעות חדשות. רק איום. אם לא תצייתו לנו - נעניש אתכם", אמר אתמול בלעג דיפלומט מערבי בכיר בניו יורק. לדבריו, "זה רק יקומם נגדו ארצות שיהיה להן עכשיו אינטרס מיוחד להפגין את גאוותן ולא לציית".

אפשר להבין את כעסו של הנשיא נגד הפלסטינים. הרשות בהנהגת אבו מאזן הרוויחה ביושר את זעמו. בקרב שגרירים ודיפלומטים ותיקים במרכז האו"ם רווח וידוע הכלל - אסור להתקוטט בפומבי עם ארה"ב גם אם אתה צודק, כי בסופו של יום תצא מפסיד. ההצהרות הבוטות של אבו מאזן נגד הנשיא היו משגה ומחדל מצד הבכיר הפלסטיני.



אבל גם לישראל אין שום סיבה למסיבה בעקבות הדברים הקשים והאיומים נגד הפלסטינים שהשמיעו הנשיא והשגרירה. העונש של קיצוץ בסיוע הוא שוט שבעתיד הלא רחוק עשוי להיות מונף ומיועד לישראל. "אם הם (הפלסטינים) אינם מוכנים לשבת למשא ומתן, אין סיבה שנמשיך את ההשקעה הגדולה שלנו בהם", טען הנשיא טראמפ. אבל על איזה משא ומתן הוא מדבר? מרכז הליכוד החליט על סיפוח השטחים, והפתרון של שתי מדינות לשני עמים נקבר זה כבר.

כמעט שנה שהצוות האמריקאי - ג'ארד קושנר, ג'יימס גרינבלט והשגריר בישראל דיוויד פרידמן - עובדים על מה שמוגדר "מתווה שלום". לדברי גורמים מדיניים בניו יורק ובוושינגטון, הצוות הזה לא הגיש עדיין שום מסמך ושום סיכום כתוב למה שהעלו והסיקו בשיחות שקיימו עם ישראל ועם הרשות. משא ומתן בין הצדדים לא נראה כל כך רחוק ולא מעשי כמו היום. צעדי עונשין לא יקדמו באינץ' אחד את הסיכוי לחידוש התהליך.