אי שם היה ראש ממשלה שניהל את ענייני מדינתו הנרדפת, ואילו מלפניו מצדדיו ומאחוריו הייתה לו משפחה שבכל רגע הביכה אותו, בלבלה אותו והעסיקה אותו. סיפורים על משפחתו זרמו מכל עבר, החל ממועדוני חשפנות ברחבי העיר ועד לארונות המטבח ואסלות השירותים במעונו. כך סיפקה המשפחה של ראש הממשלה סיפורים, כי מה אוהב העם הזה יותר מאשר רכילות, הצצות והקלטות סתר?
 

תשומת הלב של העם פנתה אם כן מהישגיו ומפעולותיו של ראש הממשלה אל הסיפורים הלוהטים יותר. העם שקע בשקיקה בחגיגות עליזות של רכילות ובששון של האזנות לשיחות. לא היה לאיש עניין דחוף יותר מאשר צחקוקי ילדים מפגרים מחוץ למועדוני בחורות ערומות וריקודיהן על ברכי הלקוחות, עד שבמלוא עוצמתה עולה השאלה: האם המדינה צריכה לדאוג לאבטח את יאיר נתניהו, או את פיו של יאיר נתניהו? 
 

מתוך הקלטת עולה השאלה ששאל יאיר: האם על 20 מיליארד שקל של מאגרי גז מגיע לבן של ראש הממשלה 400 שקל או שזה מוגזם? עצב קל יורד עלי לשמע ההקלטה הזאת, כי דבר כזה לא אומרים אפילו כבדיחה. רומן אברמוב, אחד המשתתפים בשיחה, הבין זאת כשאמר "שלא תצא השיחה הזאת בחוץ". אבל יאיר היה זה שצריך היה להבין זאת. לא אומרים מה שאמר, אפילו כשאין חשד שמישהו זדוני מקליט אותך. 

אסדת קידוח תמר. צילום: מרק ישראל סלם
 



במשפחות של המנהיגים שלנו שכחו שיש בעולם התרבותי דבר כזה שנקרא קוד התנהגות מחייב. נכון שלא מפילים ראש ממשלה מפני שהבן שלו לוקה בחוסר הבנה מינימלי בהתנהגות, ואולי גם אין דבר כזה "אצילות" בדמוקרטיה שנראית יותר ויותר כעממיות בגילוייה הנמוכים ביותר.  לאחדים מן הישראלים הבדיחה של יאיר היא הוכחה שכל הגז נקדח על ידי נתניהו אישית בים, רק כדי שייתן אותו במתנה למישהו ויגזול אותו מאיתנו. לאחרים זה נשמע כבדיחה טיפשית של בחור בתהליך התבגרות אטי מדי.

מה שמעלה שוב את הבעיה המעיקה, העולה בכל שלטון, גם בדמוקרטיה ההגונה ביותר, והיא  - שאנחנו נשלטים על ידי בני אדם. לא הרעיון מנהיג, אלא אדם בשר ודם. ולכל אדם יש חולשות של אדם. יצרים, אגו, טעויות. ומתברר שיש לו גם משפחה שיכולה להיות ממש חולשה. אם נבחר מנהיג אחר, נבחר משפחה אחרת, שנקווה שתדע להתנהג טוב יותר (או שיקליטו אותה פחות) - אבל בכלל לא בטוח. נכון, עד היום אנחנו לא מכירים שיטה אחרת, לכן אנחנו עסוקים עכשיו במה אמר הבן של המנהיג בהוללותו או בקיזוזים של חברי כנסת בהצבעות או בשאלה אם חברת כנסת צריכה להצביע על פי החלטתה או על פי הוראות מפלגתה.
 

בני אדם בשלטון יגררו אותנו תמיד לבעיות שנובעות מכך שההנהגה היא בידי יצורים בשר ודם. כבר טיטוס ליוויוס, היסטוריון רומאי שנולד לפני הספירה ומת אחריה, התגעגע לתקופות קודמות לו, שבהן לדעתו כוחה של רומא נבע מפשטות האזרחים, וממידותיהם הנעלות של מנהיגי המדינה. מאז כולנו מתגעגעים לכך, וכנראה נתגעגע תמיד. עד שנמצא שיטה שבה לא בני אדם ינהיגו, אלא הרעיון בטהרתו. אבל אז לא יהיה לנו מעניין בחדשות.