כוכב חדש נישא בזמן האחרון על כתפי הימין. חיים רמון שמו. האמירות האחרונות שלו נגד השמאל, נגד בג"ץ, נגד השופטים, ונגד הרעיון שנתניהו יצטרך לפרוש רק בגלל המלצות המשטרה, הופכות את האיש לאטרקטיבי למדי בצד הזה של הסקאלה הפוליטית. בשישי האחרון הוא פרש את משנתו ב"מקור ראשון", לפני כמה שבועות הוא עשה את זה בגלי צה"ל, ובחוצות הימין שמחה וצהלה.

הבעיה איננה בעצם קיום הראיונות, המעניינים כשלעצמם, שנערכו עם רמון. הבעיה היא שהם חלק מעסקה בלתי כתובה: אתה תזרוק לנו כמה טקסטים שיעשו לנו טוב. אנחנו, בתמורה, נשפוך על כל חטאיך דלי של סנו מסיר כתמים.

כשעלה ב"במקור ראשון", בחצי מילה, עניין הרשעתו בעבירת מין, גימד אותה רמון, וכהרגלו, הפך את עצמו לקורבן הפרשה. "אני מבין את מערכת המשפט", אמר. "רציתי לעשות מהפכה, והם אמרו לעצמם 'אנחנו לא ניתן לו'. לא הייתי ממושמע, לא הלכתי בתלם, ולכן הפרקליטות עשתה הכל כדי לרסק אותי, והצליחה" .



רמון מנסה כבר שנים לשכנע את עצמו ואותנו שהרכב השופטים שדן בעניינו התכנס בכלל כדי לסנגר עליו ולהריע לו על תרומתו לחברה. השבוע הוא נלחם בטוויטר, על הרקע הזה, עם כמה עיתונאים שהזכירו לו במה הורשע. את ברוך קרא מערוץ עשר כינה "משרת הפרקליטות". את דדי מרקוביץ, עורך "סדר יום" בכאן ב', האשים בכך שהוא מפיץ עובדות "שאין להן שחר". על קרן נויבך כתב ש"אין גבול לצביעות" שלה. לפני חמש שנים, כשנויבך פירטה בפני מאזיניה מה פסק בית המשפט בעניינו, הוא פנה למנכ"ל רשות השידור ודרש לנקוט נגדה צעדים. "הן בית המשפט השלום והן בג"ץ... קבעו במפורש שאינני עבריין, ושאין בי דופי מוסרי מובנה", כתב בתלונה.

זה מסוג המקרים שבהם כדאי לתת לעובדות לדבר. מכיוון שלא רק שבית המשפט לא קבע שחיים רמון אינו עבריין, אלא הרשיע אותו בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה, אחרי שנישק קצינה בצה"ל בניגוד לרצונה והחדיר את לשונו לפיה.

את טענותיו, שלפיהן התיק הזה נולד במטרה להפיל אותו, הגדירו השופטים כ"רעיון משולל כל בסיס ויסוד". "האמירות: 'העלילו עלי', 'הפילו עלי תיק', 'תפרו לי תיק' – הן לרוב מפלטם של עבריינים, לרבות נבחרי ציבור, שמסתתרים מאחורי אמירות חסרות שחר, כדי להינצל מחבל החקירה והמשפט הנכרך סביב צווארם", קבעו. את אמינותה של הקורבן הם הגדירו ככזו ש"אינה מוטלת בספק". על גרסתו של רמון, מנגד, אמרו ש "אינה עומדת במבחן ההיגיון והסבירות", ש"הנאשם לא דבק באמת" וש"עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת". ניסיונותיו להסביר איך נולדה הנשיקה עם החיילת, נדחו על הסף. "פיו של הנאשם לא נפתח מעצמו, אלא אם רצה בכך. ללשונו של אדם אין חיים משל עצמה, וזו אינה יוצאת מפיו בלי שהתכוון לכך. שימוש בלשון תוך כדי נשיקה הנה פעולה מודעת ועם כוונה בצדה".


לזכור את לקח ההתנתקות


השופטים מתחו ביקורת על עדי ההגנה של רמון, שבעה במספר, "שהובאו, רובם ככולם, במטרה להשחיר את פניה של המתלוננת". שלוש עדות הוגדרו על ידי ההרכב כ"עדות בלתי אמינות ובלתי מהימנות, שתיאמו את גרסתן". "לא בהטרדה מינית עסקינן", דייקו, "לא בתחום האפור עסקינן, ולא בתחום הדמדומים, אלא במעשה פולשני, פוגע ומשפיל... נשיקה שאיננה בהסכמה מעוררת דחייה, גועל ומיאוס". גם על הבעת החרטה שלו היה להרכב מה לומר. "הבעת החרטה המאוחרת אינה מתיישבת עם האופן שבו ניהל הנאשם את הגנתו, כאשר כל חצי ההגנה כוונו נגד המתלוננת, להכפשת שמה ולרמיסת כבודה ברבים".

ומכיוון שכאמור אני מזהה בימין התלהבות מאמירותיו האחרונות של רמון, אני מבקש להציע לחבריי לזכור את לקח ההתנתקות. ערב ההתנתקות, כשבימין נרשמה ציפייה שהשמאל יתנער מאריאל שרון, על רקע פרשיות השחיתות שלו, היו בשמאל שלעגו על כך. "האיש גנב איתכם כל חלקה טובה במשך עשרות שנים וזה לא הפריע לכם, ועכשיו, כשהוא התהפך עליכם, נזכרתם להילחם בשחיתות?". זו הייתה טענה נכונה, ולקח בצדה.

אין מושחתים טובים, ואין עבריינים טובים. לא שלנו, ולא של אחרים. כך עם אריאל שרון, כך עם חיים רמון. אם הימין משוכנע שעמדתו בעניין בית המשפט העליון צודקת, שיילחם עליה. חיים רמון לא מסייע למאבק הזה; הוא מכתים אותו.