תארו לעצמכם שסוניה פרס/גל המנוחה, בערוב ימיה, הייתה מוסעת על ידי נהג ממשלתי לאירוע כלשהו. לצדה הייתה יושבת בת משפחה או חברה, וסוניה הייתה פורשת בפניה את כל מה שהיה לה לומר נגד מי שהיה אז נשיא המדינה. ונניח שאת השיחה כולה היה מקליט הנהג, ללא ידיעת הגברות הנכבדות. זו לא הייתה האזנת סתר מבחינה חוקית, כי המקליט היה נוכח במכונית, ואפילו החליף שלום עם הנוסעות. 

ובתוך המכונית, לא מעלה על דעתה שמישהו מקליט אותה, סוניה הייתה מספרת למה החליטה לנתק למעשה כל קשר עם מי שהיה אז נשיאנו המהולל, שמעון פרס. מדוע חדלה לגור איתו ולקחת חלק בחיים הציבוריים והפרטיים שלו. למה לא הסתפקה בפרידה הפיזית והקפידה למחוק גם את השם פרס משמה שלה וחזרה לשם נעוריה - גל. ואם לא די בכל אלו, איזו טינה עמוקה לכאורה גרמה לה להורות שלא להיקבר ליד בעלה בחלקת גדולי האומה, אלא בבית העלמין בבן שמן.
 

תארו לעצמכם מה הייתה מסבירה סוניה פרס לבת שיחה הדמיונית ומה היה מוקלט בידי הנהג. אילו משקעים כבדים ומרים היו עשויים לעלות. מה היה נחשף על האגדה החיה - אז הנשיא התשיעי. ואין ספק שהדברים המוקלטים היו קשים, שכן אדם צריך להיות פגוע עמוקות כדי להתרחק בכל מחיר ובכל אופן מבן הזוג המפורסם שלו, כפי שעשתה סוניה ז"ל. צריך לכעוס נורא, להיות מאוד מאוכזב, לנטור, להירתע, למאוס - הכל אפשרי. החזרה לשם הנעורים ממחישה יותר מכל את עומק הרגשות. זו הצהרה חסרת משמעות מעשית, שכל מטרתה לזעוק ולהתנער באופן פומבי מהאיש והשם.

שמעון וסוניה פרס. צילום: נתי הרניק, פלאש 90
 



שיחות שכאלו רצופות, בדרך כלל, בדוגמאות, ברסיסי חיים, באמיתות נוקבות שנועדו להסביר למה נלקחו אותם צעדים קשים. ואת כל זה הייתה מתעדת ההקלטה של הנהג הממשלתי. ועכשיו נניח שהנהג היה פונה לאמצעי תקשורת מרכזיים, למשל חדשות 2, ומציע את הקלטת לשידור, אפילו חינם אין כסף. האם אלו היו מפרסמים? לא צריך לנחש - ברור שלא.

איש, בוודאי שלא הערוצים המרכזיים, לא היה מעלה על דעתו לפרסם סיפור מביך כזה בנוגע לשמעון פרס או דומיו. ולו הודלף הסירוב לפרסם, היינו מקבלים צרור סיבות ותירוצים. היו מסבירים לנו שאין כאן עניין ציבורי, שזו פרשה אישית הנוגעת לענייניו הפרטיים של פוליטיקאי ומדינאי ושהיא לא רלוונטית לתפקוד הציבורי שלו.
 

אלא שאם מחילים את קו הטיעון הזה על חגיגת יאיר נתניהו, הדברים המביכים שלו היו אמורים להישאר עמוק בבוידעם. נתניהו הצעיר הוא לא ראש הממשלה וגסות הרוח היא שלו בלבד, לא של האבא שבחר הציבור. ילדים סוררים רבים כבר צמחו לאנשי ציבור ומשובותיהם לא הפכו, בדרך כלל, למטרת פרסום ראויה.
 

ודווקא שיחה דמיונית כזו של סוניה פרס הייתה עוסקת, מן הסתם, באופי ובהליכות של הנשיא המכהן. מי שהיה אז מנהיג נישא, שחשוב היה לתהות על קנקנו. ובכל זאת איש לא היה מפרסם. הוויכוח הציבורי סביב הקלטת מסרב לרדת מהכותרות, ובצדק. כי כך, אחרי שוך צקצוקי הלשון נותרנו עם שאלות קשות, שהפעם לא קשורות כלל למשפחת נתניהו.