בנימין נתניהו ודונלד טראמפ נפגשו אתמול שוב בדאבוס. הקשר האישי והאסטרטגי בין ירושלים לוושינגטון, בין ישראל לארה"ב, בין נתניהו לטראמפ, נמצא בשיא של כל הזמנים. תיאום כמעט מוחלט, תפיסה משותפת והערכה הדדית. מי שמסתכל מעבר לכותרות רואה הידוק של הברית היהודית־נוצרית. חלקם אוונגליסטים שרואים בארץ הקודש את היעד לשליטה יהודית, כחלק משליחות דתית. כל השאר הם מכשולים זמניים, הבלים של העולם המודרני, שלא מבין את עומק כוחו של האל, עומק האמונה וההיסטוריה של המאמינים.

סגן נשיא ארה"ב מייק פנס הוא מנציגי הגישה הזאת. במובן מסוים טראמפ הוא "חמורו של שליח" על משקל ספרו של ספי רכלבסקי "חמורו של משיח", שתיאר את הראייה של רבני יש"ע את מדינת ישראל והחילונים ככלי שרת, כבהמת משא של המטען האמוני והאידאולוגי להחזרת העם היהודי לערש היווסדו של העם היהודי. בראייה היסטורית ממשל טראמפ עשוי להיות זה שיהדק את הברית היהודית־נוצרית מול הסכנה מפני האסלאם שמנסה להשתלט על המזרח התיכון ועל העולם כולו.

תחושת החמימות והביטחון שישראלים חשים בכל פעם שהמעצמה החזקה ביותר בעולם ניצבת לצד ישראל ומגינה עליה, מעוררת מחשבה לגבי מהלכיה של ישראל. בימין הישראלי יש מי שטוען שנתניהו מחמיץ הזדמנות היסטורית לחולל שינוי מהותי, לחסל את תפיסת שתי המדינות ולקבע את שליטת ישראל ברוב חבלי יהודה ושומרון או בכולם. יש מי שאומר שביצור ישראל מפני האיום הגרעיני העתידי מאיראן ושיפוץ הפרצות בהסכם הגרעין הגרוע שהוביל ברק אובמה חשוב מהזיות של מיעוט מתנחלי משיחי, ויש מי שטוען שאלה וגם אלה מחמיצים את התמונה הכללית, והיא שאנחנו עומדים מנגד ולא נערכים
למהפכה הכי גדולה של המאה נוכחית: עלייתה של האימפריה האסלאמית.



אבו מאזן. לא רלוונטי. צילום: רויטרס

בנאומו בכנסת התחייב פנס להמשיך לרסק את דאעש, לרדוף אותם ולהחריב את הח'ליפות. חברי הכנסת מחאו כפיים. דאעש באמת חטף מכה, שטחו התכווץ, הוא נדחק לסיני ומוגר בחלקים של סוריה. ארגון הטרור הצליח לעצבן יותר מדי מדינות מערביות שמשתפות פעולה בהפצצות של החשוכים האסלמיים, שהחזירו את השברייה לאופנה. ארה"ב, רוסיה, טורקיה, מצרים, סעודיה וישראל משתפות פעולה נגד המשוגעים החדשים של המזרח התיכון. ממש ה"נוקמים". חבורת גיבורי־העל של העולם במאבק על פני המזרח התיכון.

חילונים ימניים ושמאלנים רואים בזה סימן לאופטימיות. אפשרות שהנורמליים, החילונים, אלה שרוצים שקט ושלווה יצליחו לאחד כוחות מול האייתוללות, חמאס, חיזבאללה, דאעש ושאר ארגוני הטרור, ויצליחו לקבע תנאים לאי־לוחמה ולהסדר מדיני. התקווה הזאת מעודדת מחנות שונים של מיעוטים במזרח התיכון, בעיקר בישראל, שיושבים ומזמזמים "אני ואתה נשנה את העולם", אבל לא עושים כמעט כלום בשטח. יש מי שמאשים אותם בחידלון, בכישלון ובעליבות. אבל פרופ' צבי סבר, מומחה לאפריקה מאוניברסיטת אינדיאנפוליס, חושב שהם איחרו את המועד. חלון ההזדמנויות נסגר.

חאלס עבאס

סבר מציג גישה מקורית ויוצאת דופן שלפיה, בניגוד לתפיסה המקובלת בישראל ביחס לפלסטינים שאין עם מי לדבר, האמת היא שאין על מה לדבר. חאלס עם עבאס. "אבו מאזן לא רלוונטי", אומר לי סבר, "הוא לא מחליט על שום דבר. הוא וכל החילונים לא יקבעו שום דבר באשר למה שיקרה כאן בעשרות השנים הקרובות. מי שיקבעו הם אנשי הדת המוסלמים. איתם צריך לדבר".

סבר אומר שצריך לדבר עם חמאס או אפילו עם גורמים קיצוניים יותר, כי הם אלה שבסוף יקבעו מה יהיה. צריך לדבר איתם עכשיו, כשישראל חזקה, אחרת יהיה מאוחר מדי. זה הדבר הכי פחות מהפכני שהוא מעלה לשיח השחוק והמקובע על הסכסוך. לפני שאתם מבטלים את דבריו, כדאי שתדעו פרט חשוב: לפני 24 שנה הוא הציג תחזית מוזרה ואפלה, שהיום אפשר לומר בוודאות שהתממשה בניגוד לכל התחזיות. מיד אחרי רצח רבין הוא אמר זאת לשמעון פרס וכתב על כך שוב ב־2007 וב־2011. אז הוא טען שישראל צריכה להיערך לעליית אימפריה אסלאמית במזרח התיכון ועליה לנהל כבר כעת משא ומתן על קיומה האפשרי של אוטונומיה ישראלית יהודית במרחב האסלאמי החדש. "זה אומר לדון כעת בהסכם כניעה", אני מזדעזע, וסבר מחייך בסבלנות. "אני רואה בזה ריאליזם מול כוח שאי אפשר יהיה לשנות", הוא אומר. כבר שנים סבר מנסה לעורר שיח ישראלי שיוביל להיערכות מול התהליך הזה. הוא לא הצליח.
אני מנסה שוב כאן.

כך הוא כתב לפני כשבע שנים: "כפי שכתבתי במסמך אל ראש הממשלה ושר הביטחון מר שמעון פרס, הולכת ומתגבשת אימפריה אסלאמית אשר תחלוש על רובו של העולם הישן (יבשות אירופה, אפריקה, אסיה ואוקיאניה). מאז אותו מסמך התהליך רק מואץ. הדרך לאימפריה אסלאמית תהיה משולבת במספר תהליכים, אחד מהם יהיה שינוי המבנה הארגוני. כך למשל התהליך המלאכותי שנכפה על העולם הערבי, קביעת גבולות ויצירת מדינות, יהיה בין הקורבנות הראשונים למען גיבושה של האימפריה האסלאמית. אנו נחזה בהתמוססותן של מדינות והתארגנות שלטונית חדשה בשיטת 'הכתמים'".

לפי סבר, בשיטה זו יופיעו "כתמי שייכות" של אזורים שאינם מדינה, אך עדיין אינם מבנה ארגוני מוגדר אחר. "כך הופיע כתם חיזבאללה בדרום לבנון, כך התגבש כתם בשליטת חמאס בצפון מזרח מצרים, שאצלנו נקרא רצועת עזה, כך יש כתם בשליטת הטאליבן באפגניסטן ועוד", כתב. "בשנים הקרובות לא נופתע לגלות קבוצות מוסלמיות ישנות וחדשות המשתלטות על אזורים גיאוגרפיים שונים ומנהלות בהם חיים דתיים על פי חוקי האסלאם. התהליך מוגבל כרגע למדינות ערב, אך במהרה יגלוש אל מדינות שבהן אוכלוסיות מוסלמיות אחרות".

סבר עסק גם בתחזית לגבי ארה"ב: "מדינה זו, אשר חצתה את האוקיינוס והסתערה על העולם הישן במהלך מלחמת העולם השנייה, הפכה להיות הגורם המשפיע ביותר בעולם. עתה, כאשר הם חווים את מגבלות הכוח מול נחישות האמונה הדתית המוסלמית, נראה שהאמריקאים מתחילים בתהליכי בירור אשר יימשכו במהלך הקדנציה הנוכחית של הנשיא אובמה, וגם בבאה, אם תהיה. סופו של התהליך שבתוך פחות מעשור האמריקאים יבצעו הינתקות/נסיגה מהעולם הישן, לראשונה מאז מלחמת העולם ההיא.

"אנחנו, הישראלים, איננו יכולים להשפיע על התהליך המשמעותי ביותר של המאה ה־21: התגבשות אימפריה אסלאמית על פני רוב העולם הישן ואף לא על התבדלות האמריקאים, אך שומה עלינו לראות את מרכיבי שני התהליכים הללו בעיניים פקוחות ולקיים דיונים פנימיים על היערכותנו בעת התרחשותם".

כל מה שסבר כתב באמת קרה. טראמפ לא שינה כיוון. הוא לא חוזר למזרח התיכון, בינתיים. גם אם כן, המגמה של התכנסות ארה"ב מתרחשת לנגד עינינו. גם מי שמתלהב מתבוסת דאעש צריך להבין שזה רק שלב. "הם ילמדו מהטעויות של הח'ליפות ויתקנו תוך כדי תנועה", מנתח סבר.

הלוואי שהוא טועה. אם לא, כדאי להכניס את דבריו למערכות החשיבה האסטרטגיות של ישראל. האמת היא שגם המערכות הכי מושקעות לא חושבות יותר מחמש שנים קדימה. והאמת היא שזה הדבר הראשון שצריך לשנות.

tguvot@maariv.co.il