ההקלטה שנחשפה מתארת את המציאות האמיתית בבלפור

זה קרה לי בקיץ 2014, בעיצומו של מבצע צוק איתן, באותו יום שבו שמעתי את הקלטת שבה צווחה הפירסט ליידי על מוניק בן־מלך, בת זוגו (אז) של אלי מויאל, ראש עיריית שדרות לשעבר. חטאה הנורא של בן־מלך היה שבן זוגה, מויאל, המתגורר בשדרות, התראיין באותו ערב מעירו המופצצת ומתח ביקורת על נתניהו וממשלתו, בעוד רקטות הקסאם והגראד נוחתות ליד ביתו.

אף שאין סיפור שלא שמעתי על הגברת הזו, הייתה זו הפעם הראשונה שבה שמעתי אותה במו אוזני. שום דבר לא יכול היה להכין אותי למה שהמתין לי בקלטת הזו. שנתי נדדה אחר כך ימים רבים. קחו את קלטת ה"פסי־כו־לו־גית" מאתמול, תכפילו אותה ב־200 ותקבלו את קלטת מוניק. ראשית, כי קלטת מוניק נמשכת 45 דקות, לא חצי דקה. שנית, כי גם הטקסטים שלה מופרכים יותר. שלישית, כי במהלכה עולה הגברת ויורדת במנעד הצווחות בווירטואזויות על־אנושית ממש. רגע אחד קולה מלטף כקטיפה ותוך מאית שנייה, בהבזק מבהיל אחד, הופך לצרחה הופכת קרביים. כן, ממש כך.

קשה לי להבין את הקולגות שצקצקו אתמול בשפתיים וטענו שמדובר בקלטת חסרת ערך עיתונאי ובחדירה לפרטיותה של הגברת נתניהו. כשהופכים לראש ממשלה, מוותרים על הפרטיות. אגב, גם חוק החיסיון הרפואי לא חל על נבחרי ציבור. במסגרת משימתה של התקשורת להביא לידיעת הציבור כל מה שחשוב וצריך לדעת, הסביבה הקרובה של ראש הממשלה היא חוד החנית של המשימה הזו.

ההקלטה שנחשפה אתמול אינה אירוע חד־פעמי. זו המציאות היומיומית, השגרה השוטפת והסדירה של אותה "סביבת נתניהו", שכונתה פעם על ידי אחד מעוזריו הקרובים ביותר בשם "בועת הטירלול". יש חשיבות עליונה לכך שהציבור יידע שיש בועת טירלול כזו. שראש הממשלה שלו עסוק וטרוד מבוקר ועד לילה ב"הרגעת" המצב. או, כפי שאמר פעם למישהו, "עם שרה, אני קונה זמן". רוב מעייניו נתונים למשימה מדירת השינה הזו.

כשאתם שומעים את הצרחות הללו, תחשבו על מני נפתלי בשלוש בבוקר, עם שקית החלב שהגיעה (במקום קרטון), ועם נתניהו המתחנן בפני אב הבית שיעשה כדבריה ויוכלו כולם ללכת לישון סוף סוף. כשאתם שומעים את הקלטת הזו, תחשבו על שירה רבן, המתלוננת האחרונה, החרדית הצעירה שנאלצה להסביר איך יכול להיות שהיא חשה אימה כזו אחרי פחות מחודש עבודה. ובכן, עכשיו מבינים.

המציאות הזו חייבת להיחשף כמה שיותר. אף שעברנו כבר כברת דרך משמעותית, כולל שני פסקי דין חלוטים והמלצה אחת לכתב אישום פלילי, דומה שחלק בציבור עדיין לא הפנים שכל זה יכול להיות. ובכן, זה יכול להיות, וזה קורה.

ועוד משהו: סצינת העוועים הנחשפת בקלטת של אתמול התרחשה בעקבות פרסום ידיעת רכילות זניחה, חיובית לגמרי, על אודותיה של אשת ראש הממשלה. הפשע האיום היה העובדה שמקצועה של הגברת לא צוין בטבורה של אותה ידיעה. שעיה סגל, האיש שחטף את דלי הביוב על הראש, נפטר בשנה שעברה. סגל עבד רוב הזמן עבור משפחת נתניהו בהתנדבות. זה לא מנע ממנה לצרוח עליו ולהשפיל אותו בחייתיות כזו, כשפשעו היחיד היה שהידיעה החיובית שסידר לה הייתה רק טובה מאוד, לא מצוינת. עכשיו תארו לעצמכם מה הולך שם ביומיום, כשהמשפחה נתקלת בתלאות בהן היא נתקלת. תחקירים, מתנות, חקירות משטרתיות, כתבי אישום, יאיר ומסעותיו בין נערות הליווי של תל אביב, ומה לא. תארו לעצמכם על ספו של איזה הר געש צריך לתפקד האיש שגורלנו מופקד בידו. היום, בניגוד לאתמול, אתם כבר יודעים איך זה נשמע.