האירוע עצמו היה שגרתי למדי: מדובר היה בטקס חנוכת מתקן משקף מכולות במעבר הגבול אלנבי. 50 מיליון שקל הושקעו במתקן, 40 מיליון מהם על ידי האוצר ו־10 מיליון נוספים על ידי ממשלת הולנד. הטכנולוגיה החדשנית תאפשר את האצת הטיפול במכולות מירדן ליהודה ושומרון. מספר המשאיות המטופלות יגדל מ־100 ליום ל־200. המעבר יתופעל על ידי המכס הישראלי. עבור הפלסטינים מדובר באחד המתקנים החשובים. עורק חמצן כלכלי.
טיפולו בסוגיה מאפשר לו למצב את עצמו גם בעניין זה כמבוגר האחראי. לאחר שנוסף לתפקידו כשר האוצר זכה בתואר הלא פורמלי של שר הדיור והשר לענייני יוקר המחיה, עכשיו אפשר להצמיד לו נטו גם את תואר השר לענייני פלסטינים. זה מתכתב גם עם פעילותו לשמירת מעמדו של בית המשפט העליון. כחלון הוא הגורם היחיד בקואליציה המונע את קידום יוזמת החקיקה של השרה שקד להגבלת כוחו של בית המשפט העליון מול יוזמות הכנסת.
למרות סרגל המדידה העקום של הלמ"ס, אין ויכוח שמחירי הדיור מתחילים לקרטע. גם המאבקים הגדולים, ובראשם בעיית קצבאות הנכים, מצליחים נטו. כעת יש פרק זמן של יותר משנה להרחיב את קהל היעד האלקטורלי של כולנו, אלא אם כן הממשלה תיפול וגם זה תסריט אפשרי.
אחת למספר שנים מגיח טייקון האנרגיה עם פנטזיה הכרוכה בהשקעה של מיליארדי דולרים. הפרויקט המגלומני האחרון נולד לפני עשור בוועידת הנשיא (פרס כמובן) והוא תעלת הימים. במסגרת הפרויקט הזה 3 מיליארד דולר אמורים היו לסייע לחבר את הים האדום לים המוות. "האינטרס שלי הוא לא אישי. אני מתחייב שתוך שנתיים מתחילת הקמתו יזרמו מים מהים האדום לים המלח", הצהיר במהלך הוועידה. מיותר לציין ששום דבר לא יצא מהפרויקט.
מה מסביר בכל זאת את בית החרושת לפנטזיות מתוצרתו והיותו חסר מנוח? האיש שהפך לשנוי במחלוקת מאז מתווה הגז והתספורת בדלק נדל"ן צמא להכרה כאדם הפועל למען עם ישראל. הדלקת משואה ביום העצמאות הייתה מרגיעה אותו.
"כבר כיום נשים רשאיות לעבוד עד גיל 67 ולא לפרוש בגיל 62. עובדה שגיל הפרישה הממוצע גבוה מ־64. אני תומך בהעלאת גיל הפרישה, אבל יש צורך במהלך משלים כמו טיפול במקצועות בשחיקה, הבטחת תשלומי העברה לנשים מובטלות ועוד. לצערי, המדינה קמצנית בתשלומים, והבעיה לא נפתרה".
"אני מאמין ברפורמה. אם לא הייתי מאמין בה, לא הייתי מגיע לסיכומים. עד עכשיו הבנתי שמדובר במהלך מקיף ומוסכם שהולכים איתו ביד ביד. כרגע הנושא תלוי בממשלה. אבל אם לא תהיה רפורמה, אז שלא תהיה".
"ברור שדולר חלש פוגע בתעשייה ובייצוא, ולאורך זמן עלול להביא לגידול במספר המפוטרים. כמובן שצריך לפעול לחיזוק הדולר, אבל הבעיה היא לא רק בדולר אלא בקשיים רגולטוריים והצורך בצעדי עידוד נוספים, כמו אכיפת קניית תוצרת כחול־לבן. בעניין זה אני עם התעשיינים".