אבקש לא לאשפז אותי לפני בדיקה רפואית, אבל לפני כמה שבועות עשיתי דבר כזה: נכנסתי לסטריט וויו של גוגל, הקשתי “חלם, פולין” והתחלתי לטייל ברחובות. צריך להוסיף שלפני שנים פסעתי ממש ברחובות חלם, במציאות, בביקור שם. ובכן, טיילתי שוב דרך המחשב שלי. חלם השתנתה מאוד; מטופחת יותר היום. דבר אחד לא השתנה: אין בחלם יהודים עוד. כשהייתי בעיירה הזו, לפני שנים, צילמתי מצבה עם כתובת עברית שהציצה מבין סבך שיחים ועצים במקום שבו עמד בית הקברות היהודי, אבל זו הנוכחות היהודית היחידה בחלם. מי השמיד את יהודי חלם? אני יודע ואתם יודעים: הגרמנים. אסור לשכוח ואסור להתבלבל. את השואה תכננו וביצעו הגרמנים. לא הפולנים. מחנות ההשמדה לא היו פולניים. הם היו גרמניים. למה כל כך קשה לומר את זה ברור וחד־משמעית גם בעברית? איך קרה שפתאום התעורר ויכוח מי ביצע את השואה? 
 

זה נושא רגיש. כל יהודי שבן משפחתו נרצח בידי אנטישמי פולני, או הוסגר לגסטפו, יאמר: מי אתה שתדבר? נכון, קל לשתוק. אבל אכפת לי, כי הוויכוח המוזר שפרץ פתאום עלול להוביל למסקנה שהפולנים והגרמנים הם אותו דבר בנושא האחריות לשואה. היות שהחיים בברלין כל כך נחמדים, והמרצדס כל כך יוקרתית, בעצם קל יותר לשנוא את הפולנים ולרכך את השנאה לגרמנים. נתקלתי בהטיית ההאשמה מהגרמנים לפולנים הרבה פעמים בחיי, במיוחד בנסיעות לפולין עם צעירים ועם מבוגרים. אגב, הגרמנים עצמם מבקשים שנאמר שלא הגרמנים ביצעו את השואה, אלא הנאצים. רבים אצלנו אימצו זאת. 
 

אני יודע שרבים מהפולנים היו אנטישמים, והיו ביניהם אנטישמים רצחניים. אני מבין את השנאה כלפיהם. כשנסעתי בשנת 1985 בפעם הראשונה לפולין, זה היה בתקופה שבה היא עדיין הייתה בשלבים האחרונים של הקומוניזם, מאחורי מסך הברזל והחושך. נסיעה לשם הייתה דומה יותר לנסיעה למקום מיתולוגי שלא קיים במציאות. שאלתי אז ישראלי מעולי פולין מה הוא רוצה שאגיד לפולנים. “שיישרפו”, הייתה תשובתו. תשובה חדה וברורה לי. 
 



אני יודע על ההתפרצויות האנטישמיות הרצחניות בפולין בתקופה הנאצית, ופרשת השמדת היהודים בהתנדבות בידי הפולנים בעיירה ידוובנה מוכרת לי. הייתי גם בקיילצה, שבה (ולא רק) נרצחו יהודים אחרי המלחמה, כשלא היה גרמני אחד על אדמת פולין. אין סליחה לטבח בקיילצה. הוא המחיש ליהודים הפולנים שאין אפשרות להישאר בפולין וגרם לגל עלייה. היהודים שעדיין נותרו, קיבלו רמז עבה להסתלק בתקופת ירוזלסקי, ראש ממשלה פולין בשנות ה־60. אז החל גל אנטישמיות שגרם לשארית היהודים לעזוב. 

פולני מגלח ליהודי את שערו בפני חיילים גרמנים, 1939. צילום: גטי אימג'ז
 

את הגל האנטישמי של ירוזלסקי לא מסתירים בפולין. במוזיאון החדש בוורשה ששמו “פולין”, המתאר את חיי היהודים בפולין, ראיתי אגף המוקדש לגל האנטישמיות הרשמית הזו. כך הציגו לי הפולנים בביקורת עצמית את האנטישמיות שלהם באותם תקופה, יותר מאשר למדתי עליה בכל שנותיי בארץ. 

נתקלתי גם בהרבה גילויי אהבה ליהודים לאורך שנות הביקורים והקשרים שלי עם פולין. עם זאת, חזיתי בעצמי באנטישמיות בפולין.

פעם הייתי בוורשה עם קבוצה של איטלקים, ונערים פולנים התנפלו על צעיר מאיתנו, שהייתה כיפה לראשו, וחטפו את הכיפה. פרופסור למשפטים, לא יהודי, מנאפולי, שהיה איתנו, נרעש ופנה לשוטר באנגלית. תגובת השוטר הייתה: “דבר פולנית. כשאנחנו אצלכם באיטליה אתם דורשים מאיתנו לדבר איטלקית. כאן דבר פולנית”. הייתה אנטישמיות ונשארה אנטישמיות בפולין. עם זאת, היו עמים שהתנהגו גרוע הרבה יותר תחת שלטון הנאצים: הליטאים, הלטבים, האוקראינים, ההונגרים. שלא לדבר על המופתי מנהיג הפלסטינים, אם כי בישראל עבר חוק לא כתוב שאוסר להזכיר זאת. 
 

חברים פולנים שלי מאגודת הסופרים הפולנית כותבים לי במייל דברים נוראיים על הממשלה הנוכחית, בלי קשר לנושא החוק בנושא מחנות ההשמדה (אני מקבל במייל משפטים כגון “זוהי תקופה אפלה בפולניה” ואפילו תיאור הממשלה הפולנית הנוכחית כפשיסטית). חברי רפי וייכרט, שאחראי לתרגומי ויסלבה שימבורסקה וצופה בטלוויזיה הפולנית, סיפר לי: “זה נורא מה שהם אומרים. מישהו טען בטלוויזיה הפולנית: מה פתאום מחנות השמדה פולניים? אפשר לקרוא להם מחנות השמדה יהודיים. הוא יורק לנו בפנים. אני לא נוהג לירוק, אבל הפעם הייתי רוצה לירוק לו בחזרה בפנים”. אחרי שאמרתי כל זאת, אחזור ואומר: הפולנים אינם אחראים לשואה. לו ניתן היה, הייתי מחליף עכשיו את השואה שביצעו הגרמנים וממיר אותה בהתנהגות הפולנים כלפי היהודים. אלה שני דברים שונים.