ומדוע אחרי שפורסם, הטוקבק זכה לכזו תהודה? לכאורה "כדי להתריע על תופעות מסוכנות בחברה", אבל בפועל, במקום להשאיר תופעות כאלה בשולי החברה, ה"התרעות" מקדמות אותן למרכז הבמה. בואו לפחות נאמר את האמת: אישור טוקבקים דוחים ודיווח עליהם לא באים מתוך רצון לקדש את חופש הביטוי, אלא מתוך רצון לקדש את הרייטינג על פני כל דבר אחר. חופש הביטוי מאפשר לדבר, אבל ממש לא מחייב לתת לכל אחד במה.
גם כלי התקשורת מסננים עובדות, כל אחד על פי עמדתו, וכשאין הסכמה בסיסית על מקור מידע שהוא אמין על כולם, לציבור אין דרך לדעת מה נכון. לכאורה, הפוסק היחיד שיש עליו אחריות הוא בית המשפט. אבל האם פסיקה של בית משפט מקובלת כסמכותית? כיום, זה תלוי. היא סמכותית רק אם היא מתאימה לדעתנו, אחרת אנחנו מתעלמים ממנה. סיפור הפליטים הוא לא מקרי, זאת השיטה. במצב כזה, אם אנחנו רוצים לגבש את דעותינו סביב עובדות ולא להפך, רצוי שלפחות נסכים שמה שנקבע על ידי בית המשפט הוא עובדה.
התרעות פיקוד העורף