ב"עובדה" השבוע אילנה דיין לא חיסלה את האמינות של יעקב פרי אלא את האמינות של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. מה זה היה, תמה כל מי שיש לו עיניים וטלוויזיה. המפכ"ל התגלה כילדון שמתרגש משיחה עם כוכבת הטלוויזיה. החוקר הקשוח נתגלה כאדם שכל שאלה של אילנה דיין מעלה חיוכי מבוכה או התרפסות על פניו. אם הוא עומד בגבורה בשאלה הראשונה שלה, הוא מתמוטט מול השאלה השניה. האיש שמתרברב שיש לו חוש ריח לכוסברה, לגויאבות ולשקרנים מספר איך הוא פגש נחקר שלו בקניון, וחשד שיש עליו מטען חבלה, אבל מה מתברר כשהסיפור ממשיך? חוש הריח המפורסם לא עבד, אחרי מישוש ערמומי אלשיך גילה שאין שום מטען. 



מה קורה כאן? מה פתאום הוא מתראיין ככה? מה הוא מתאפר ומספר מול המצלמה איך הוא החליט לוותר על התנאים שהוא סיכם לקבלת תפקיד המפכ"ל, אחרי שהוא מודה שהוא הסכים לקבל את התפקיד על סמך ההבטחה הזו? מה הוא עונה על מיני שאלות בנושא מצב הקישקע שלו, כגון "מה אתה מרגיש כשאתה מפעיל אלימות?" ותמיהה גדולה: מה פתאום הוא מספר שעקבו אחרי קציני משטרה אבל החליט לא לחקור? בכל דקה ששודרה הוא נפל בפח שכל תינוק היה יודע לא ליפול בו. הכי חמור במופע הזה שעוד ידובר בו הוא העיתוי של השידור. 



שמעתי טענות שעיתוי השידור לא באשמתו כי החומרים היו בידי אילנה דיין והיא החליטה מתי לשדר. אלוהינו האדיר, אם מפכ"ל המשטרה נותן נשק כזה בידי גורם שאין לו שליטה עליו, איך הוא רוצה שמישהו יאמין שהוא ראוי לתפקידו? הגבר שנחשב קשוח כל זמן שהוא שתק, התגלה כפראייר שכל אחד יכול להכשיל אותו. מייחסים לאיינשטיין את האימרה הזו: "מוטב שתשתוק ויחשבו שאתה לא חכם גדול, מאשר שתפתח את הפה ותוכיח שזה נכון". טוב, התגלה שלמרות שאלשיך הילד קפץ כיתה, במקרה הזה - איינשטיין הוא לא.