1 כואב אבל פחות: לא צריך לרחם על המשקיעים בבורסה שספגו השבוע מכה קלה בתיק ההשקעות. הירידות היוו תזכורת לכך שהבורסה אינה חד־כיוונית. מאז עלייתו של דונלד טראמפ לשלטון, לפני קצת יותר משנה, המריאו שוקי המניות בכ־30% בארה"ב. חגיגת עליות השערים הייתה גלובלית, וגם אצלנו השתתפו במסיבה.
גם לאחר פתיחת שבוע מסחר מדכדכת אין עדיין סיבה לאבל. המשקיעים בגמל ובהשתלמות נהנו ב־2017 מתשואה של כ־8%, וגם ינואר 2018 האיר להם פנים. זה הישג חריג בסביבת ריבית אפסית. על הפלוס הבנקים משלמים ריבית שנתית שמספיקה לחצי מנת פלאפל.
מרבית האנליסטים הישראלים שאת חוות דעתם קראתי בעיון סבורים שהמתרחש הוא תיקון טכני ולא מפולת. הציפיות התאימו את עצמן לנתונים המקרו־כלכליים העדכניים. זה לא צונאמי בועתי אלא קצת אוויר חם שיצא מהבלון המנופח. עסקי החברות המובילות מצוינים, והכלכלה ממשיכה להתאושש. לאחר שהמשקיעים הפנימו את המצב, לקראת המחצית השנייה של השבוע התחדשו העליות.
הבורסות חטפו בגלל ציפיות המשקיעים. ציפיות הן מושג אמורפי חמקמק. לא תמיד ברור איך הוא עובד, אבל הוא חלק חשוב בתורת המשחקים. אז מה בעצם קרה?
נתוני המקרו־כלכלה החיוביים בארה"ב יצרו ציפיות לעליית האינפלציה. התוצאה המיידית היא עליית הריבית בקצב מואץ יותר מ"המצופה" מלכתחילה. הכל התפרץ ביום שני השבוע, עם כניסתו לתפקיד של ג'רום פאואל, הנגיד האמריקאי החדש. פאואל אגרסיבי מקודמתו ג'נט ילן, ומצפים ממנו להאיץ את קצב העלאת הריבית.
הירידות החלו בשוקי איגרות החוב. האיגרות הפופולריות לעשר שנים איבדו מחיר, והתשואה עלתה ל־2.8% לשנה. עם תשואות כאלה יש שיעדיפו לסגור את העסק ולהשקיע שם את הכסף. הירידה באיגרות לוותה בעליית רמת הסיכון במניות ובדרישה לקבל תשואה עודפת. הסוחרים הגיבו בחיסול תיקי מניות, וערך של טריליוני דולרים ירד לטמיון.
העלאת הריבית הצפויה חיזקה את הדולר מול כל המטבעות בעולם, וגם מול השקל שפוחת ב־2.5%. מחירי הדלק בעולם עברו לירידות, הביקוש לזהב גדל, והביטקוין צנח (גם מסיבות נוספות). הבנק המרכזי האירופי (ECB) צפוי גם הוא לחסל את ההרחבה המוניטרית ולהתחיל בהעלאת הריבית.
ומה חדש אצלנו? ריבית בנק ישראל נחה ברמתה האפסית (0.1%) כמעט שלוש שנים. תחילה ציפו שהריבית תעלה בסוף 2017. מאוחר יותר דובר על אמצע 2018 ובאחרונה עודכנה התחזית לסוף 2018. הריבית האפסית מתקיימת משתי סיבות: פספוס יעד האינפלציה מצד בנק ישראל ארבע שנים ברציפות, והדולר המוחלש שפוגע בייצוא. דולר מתחת ל־3.5 שקלים מסנדל את בנק ישראל ומונע העלאת ריבית, מחשש להאצת התחזקות השקל.
קרנית פלוג והוועדה המוניטרית הסתפקו עד לאחרונה בתפקיד פרשנים כלכליים. הם הזהירו מתמחור מנופח של הנכסים הפיננסיים, תיארו יפה את המתרחש בשוק הנדל"ן, וחזרו כל חודש על המנטרה שהם ממשיכים לעקוב אחר ההתפתחויות. אבל בשבועות האחרונים מסתמן שינוי במדיניות ה"שב ואל תעשה". בנק ישראל העלה הילוך במלחמה בשקל המתחזק, ובינואר 2018 נרכשו דולרים בהיקף 1.8 מיליארד דולר, שיא של יותר משלוש שנים. יתרות המטבע מתקרבות ל־120 מיליארד דולר, גבוה מתקציב המדינה ל־2019.
הדרמה המתרחשת בארה"ב תעודד את ראשי בנק ישראל לבחון מחדש את מפת הדרכים הפיננסית. חברי הוועדה המוניטרית הפסיקו לדבר בקול אחד (הדבר נחשף בפרוטוקול ישיבת הריבית האחרונה), וזה שינוי מרענן. אם המגמה תתחזק, אפשר להניח שריבית בנק ישראל תעלה מוקדם מהצפוי. זו בשורה נהדרת לזוגות הצעירים. הריבית האפסית תדלקה בעשור האחרון את מחירי הדיור. העלאת הריבית תייקר את המשכנתאות ותיצור אפיקי השקעה סולידיים חלופיים בתשואה סבירה. כחלון יחגוג את הדברת יוקר המחיה בדיור לא בגלל "מחיר למשתכן", וגם לא בגלל הברחת המשקיעים מהשוק או תוכניות המיסוי השונות, אבל מה זה משנה.
2 לא עסקת בזק: הדירקטוריונים של הבנקים נושי יורוקום אמורים להתכנס בשבוע הבא כדי לאשר את מכירת בזק לאחים סיידוף - כך מפיצים האחים עצמם. ייתכן שזה יקרה, אבל סביר יותר שלא. לו היינו מקבלים את ההודעות של סיידוף כלשונן, בזק כבר אמורה הייתה להיות בבעלותם. לפני יותר משבוע הם קצבו שבוע להשלמת העסקה. השופט איתן אורנשטיין האריך את הלו"ז לחודש נוסף, מה שגרם להם להתיישר.
עסקת בזק אינה עסקת בָזק. צפוי לה גורל דומה לזה של מכירת אפריקה־ישראל שנגררה יותר משנה. סבלנות היא מצרך מבוקש בעסקאות הכרוכות בהסדרי נושים, ומי שאין לו מומלץ לו לסגת עכשיו. מאז שנודע שבזק על המדף הצליחו הנושים, ובראשם דיסקונט, לשפר את הצעות הקנייה במאות מיליוני שקלים. מדובר בסחורה חמה.
לפני שאמשיך, עדיין לא ברור איך הגיעו בזק ויורוקום עד הלום. מאז נרכשה בזק בסוף 2009 על ידי שאול אלוביץ' היא הצליחה מעל למשוער. היא מימשה נכסי נדל"ן בהיקף העולה על מיליארד שקל, ומאז 2014 חולק דיבידנד במזומן בהיקף 6.5 מיליארד שקל. מצב הנזילות שלה היה שפיר. בשלב מסוים נקלעה יורוקום לקשיים בגלל עסקות נדל"ן כושלות באירופה וכישלון מכירת חלל תקשורת לסינים. בשנה האחרונה בוצעו על ידיה מהלכים שאמורים היו להדליק נורה אדומה. הרחבת המטה הניהולי בבזק וסידור העבודה לדירקטור לשעבר עמיקם שורר כדי להפחית במיליוני שקלים את ההוצאות ביורוקום, היה אחד מהם. העסקה השנויה במחלוקת של מכירת חלקה של יורוקום ביס לבזק היא העיקרית.
הבנקים הנושים, שגם כך התלבטו ביחס למימון יורוקום, ניצלו את החקירה כדי לפתוח בהליכי הפירוק. כל זה היסטוריה, ועובדתית בזק על המדף. עם כל ההבנה לאחים סיידוף ולכאבם בהפסד עסקת אפריקה־ישראל, מומלץ להם להיערך למאבק לא פשוט. דסק"ש בראשות אדוארדו אלשטיין הקימה חמ"ל לצורך קידום העסקה. אלשטיין חם מאוד על בזק. השבוע התקבלו הבהרות שיאפשרו לדסק"ש לעלות למגרש לאחר שתמכור את סלקום. כפי שהערכתי כאן בשבוע שעבר, סלקום תימכר בכל מקרה, וההכנות למכירתה כבר החלו. דסק"ש שדרגה השבוע את הצעת המחיר לנושי יורוקום נדל"ן.
מלבד סיידוף ואלשטיין מרחרחים משקיעים נוספים. אחד מהם הוא מיודענו מוטי בן משה. אם בן משה יזכה בבזק, תהיה זו הנקמה המתוקה ביותר באלשטיין, שזרק אותו מאי.די.בי. מאיפה הכסף לעסקה? רק אלוהים יודע.
בינתיים בעלי החוב (מקרב מחזיקי איגרות החוב) לוחצים. קרן אליוט, שטוענת שהיא מדברת בשם 4.8% מבעלי המניות בבזק, דורשת מהיו"ר (הזמני) דוד גרנות להאיץ את החלפת את הדירקטורים שנחשדו בחקירות ולהקדים את האסיפה. גרנות נאלץ לגלות כישורים של לוליין. בהנחה שהוא אינו עציץ, והוא לא, גרנות נמצא בין הפטיש לסדן: מצד אחד, הוא אינו רוצה לפגוע באלוביץ'. מצד שני, יושבים לו על הראש המשקיעים הדורשים כאן ועכשיו ממשל תאגידי ראוי. גרנות עלול להיתבע אישית אם יתרשל. בחצי השנה האחרונה הצליח איכשהו לתמרן ולהרוויח זמן עד לאסיפה הכללית שתתכנס באפריל־מאי (לאחר פרסום הדוחות). אם עד אז יוגשו כתבי אישום, לא תהיה ברירה, והוא יחויב לפעול מיידית.
במקרה זה ייתכן שגם כיסאה של המנכ"לית סטלה הנדלר יתנדנד. די לראות כיצד מתעקשת נציבות שירות המדינה שלא להחזיר לעבודה את מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, אף על פי שעדיין לא הוגש נגדו כתב אישום.
השאלה היא מתי באמת יוגשו כתבי אישום. רשות ני"ע המליצה על הגשת כתבי אישום ב־6 בנובמבר 2017, ארבעה וחצי חודשים לאחר שנפתחה חקירת בזק. מקובל שבחקירות בליווי צמוד של הפרקליטות טיוטת כתבי האישום והזימונים לשימוע מוגשים כשלושה חודשים לאחר מכן. מאז ההמלצות עברו שלושה חודשים, ודבר לא קרה. בעצם כן: מישהו בפרקליטות החליט לדרוש השלמת חקירה בעניינים הנוגעים למניעיו של פילבר. כמה זמן יארכו "השלמות" אלה? אף אחד לא יודע, ואת המחיר משלמים בעלי המניות בבזק.
3 אתגר האשראי: האתגר החשוב של הפועלים ולאומי הוא מכירת חברות כרטיסי האשראי ישראכרט ולאומי קארד, בהתאמה. יש להם שנתיים להשלים את המשימה. פורסם שלאומי קארד שכרה את בנק ההשקעות גולדמן זאקס, ואת התהליך מלווה ירון בלוך מנכ"ל לאומי פרטנרס, שהוא גם יו"ר לאומי קארד. בנובמבר פורסם שלאומי קארד יוצאת ללונדון ל"רוד שואו", מעין מסע פרסום להצגת מרכולתה. דובר על מכירה לפי שווי של 3 מיליארד שקל. השבוע פורסם שלאומי קארד תפרסם תשקיף הנפקה לפי 2.5 מיליארד שקל. הנהלת החברה נערכת ברצינות למכירה, החל מתוכנית לפרישת 130 עובדים וכלה בשדרוג מועדוני הלקוחות.
לצורך מכירת ישראכרט שכר הפועלים את סיטי בנק. הוא גם מינה צוות פנימי בניהול עופר קורן לליווי התהליך. הבנק בוחן שלוש חלופות: מכירה לגורם חיצוני, הנפקה בבורסה או חלוקת דיבידנד. החלופה השלישית, הליך המכונה "דיבידנד בעין" לבעלי המניות בבנק, היא האפקטיבית ביותר. שרי אריסון או מי מטעמה יקבלו כ־20% מישראכרט (על פי חלקה בבנק), ובעלי המניות האחרים יקבלו את הנתח היחסי בישראכרט.
כמה משקיעים מגלים עניין בישראכרט. לאחד מהם מייעץ מנכ"ל ישראכרט לשעבר דוב קוטלר. גם קרן השקעות יפנית שאותרה על ידי סיטי בנק התעניינה, אבל הכל מתעכב. מעל חברות כרטיסי האשראי רובץ ענן של אי־ודאות רגולטורית, וישנם סימני שאלה. בואו ניקח לדוגמה את גובה העמלות הצולבות בכרטיסים, נושא הנמצא בהליך שימוע. הפחתת העמלות כמוצע תגרור ירידה של עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים בשווי החברות.
סוגיה נוספת נוגעת למערכת היחסים העסקית בין הבנקים לחברות. סוגיות כמו קווי האשראי העתידיים, הריביות ומערכת היחסים הפיננסיים קריטיות לקביעת שווי החברות. סביר להניח שלפני מכירת ישראכרט או לאומי קארד ימשכו הבנקים כדיבידנד את עודפי ההון שמעבר למתחייב. מומלץ להתייחס בזהירות לכל ידיעה שתפורסם בשבועות הקרובים על תשקיף הנפקה או מכירה בענף האשראי. מכירת חברות כרטיסי האשראי, בניגוד לקופות הגמל וההשתלמות לפני יותר מעשור, היא לא עניין של זבנג וגמרנו.
4 המפקחת לא מתרגשת: המחלוקת בין הרגולטורים התחדשה השבוע: הממונה על שוק ההון והביטוח נגד הפיקוח על הבנקים, והמפקחת על הבנקים נגד הממונה על ההגבלים העסקיים בנושא תנאי האשראי ועמלות הסליקה.
עו"ד מיכל הלפרין מסכמת החודש שנתיים ברשות ההגבלים. היא הגיעה מהמגזר הפרטי (ממשרד עו"ד מיתר ליקוורניק לשם) עם הנורמות העסקיות ששררו שם. זאת הסיבה לכך שצלחה את האודישן שערך לה נתניהו לפני כניסתה, וזאת הסיבה לכך שמדיניותה תואמת את ציפיות השר הממונה אלי כהן. מדובר בעיסוק יתר בענייני יוקר המחיה על חשבון היציבות העסקית. הלפרין אינה מתרגשת מהביקורת ורואה בחיוב את התמיכה הניתנת על ידי השר.
ביקורת נוספת נוגעת לריבוי התחומים שהיא אינה יכולה לטפל בהם בשל ניגודי אינטרסים - בהם סוגיית מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות, המחלוקת בנושא ימי האשראי בכרטיסי האשראי, ענייני תנובה והמיזוג בין אל־על לישראייר. השבוע הוחלט שלא לאשר את מיזוג החברות מחשש לפגיעה בתחרות בענף (ארקיע) ועליית מחירי הטיסות לאילת.
התעניינתי לדעת אם ריבוי הנושאים שבהם היא מנועה לעסוק אינו פוגע בתפקודה, והוסבר לי שכל אלה מטופלים במקצועיות על ידי בכירי הרשות, ובסוף התהליך מובאים להכרעתה. כך יהיה בעניין מיזוג מזרחי טפחות עם אגוד, שעליו יוחלט עד למחצית 2018.
בגלל הרגישות הרבה, ההסדר למניעת ניגוד העניינים שנחתם עם עו"ד הלפרין היה רחב ולפרק זמן ארוך. עברו שנתיים, ובתקופה הקרובה הוא אמור ממילא להסתיים. במקרה של ספק, הלפרין מתייעצת עם אנשי משרד המשפטים. שאלתי אם ענייני יוקר המחיה, כמו סוגיית העברת התשלומים לבתי העסק על בסיס יומי בחברות האשראי, או היוזמה להסרת חסמים בייבוא אישי, לא יפגעו בסופו של דבר בצרכנים עצמם? הוסבר לי שיוקר המחיה הוא עניין בעל חשיבות, והטיפול הוא ענייני.
מצד שני, הממונה אינה מזניחה גם את המגזר העסקי. כשדסק"ש התעניינה בבזק, העבירה הלפרין לבעל הבית אדוארדו אלשטיין במהירות את חוות דעתה. היא שוקלת בחיוב את הגמשת הכללים לגבי קונצרנים גדולים.
5 חול ואין מה לאכול: אחת מבעיות התשתית החמורות במשק שעדיין לא נמצא להן פתרון היא המחסור בחומרי גלם לענף הבנייה: ענף המחצבות מגלגל 2 מיליארד שקל ומפרנס כ־10,000 משפחות. אלא שבשנים האחרונות מורגש מחסור הולך וגובר בחומרי גלם לבנייה. בעוד הביקוש עולה, מספר המחצבות הפעילות ירד מ־50 ל־27. למרות הגידול המשמעותי בפרויקטים של תשתית לאומית בשנים האחרונות, רשויות הבנייה והתכנון מנמנמות.
"אני מניף כמה שנים את דגל האזהרה מפני המשבר, והמצב רק מחמיר. רשות מקרקעי ישראל סגרה לפני כמה שבועות מחצבה של חולות במישור רותם שבבעלות היזם יעקב אנגל. נטען שבעל המחצבה פעל בניגוד להסכם", אומר אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר. החברה מקיבוץ החורשים מוכרת דבקים לריצוף וחומרי טיח ואיטום בכ־100 מיליון שקל בשנה. היא אינה לבד: נפגעות נוספות מהמצב הן החברות כרמית מיסטר פיקס, איטונג תעשיות, וינשטיין תעשיות ועוד.
"המחסור של 30% מכמות החול הנדרשת יביא כבר ברבעון הנוכחי לעליית מחירים של 15%־20%. מי שמדבר על יוקר הדיור ורוצה לבנות 60 אלף יחידות דיור חייב לחשוב על כך. צריך להפעיל תוכנית מחיר למשתכן לענף המחצבות", מזהיר כהן.
בעיה נוספת המסתמנת בענף נוגעת לשוק המלט. משרד האוצר שוקל להכפיל את המס על מוצר האנרגיה פטקוק, מה שעלול להפחית את כדאיות ייצור המלט. באוצר דורשים ממנו להתחבר לגז אף על פי שגם שם יודעים שאין שום אפשרות מעשית לכך.
אז אולי את המצב יציל מונופול המלט נשר, או מספנות ישראל, המייבאים מלט מטורקיה, אלא שמכירת המלט הטורקי במחירי היצף תפגע בתעשייה המקומית. למשבר מוצעים מספר פתרונות: הארכת תוקף הרשאות החציבה הקיימות, החזרת האחריות לתכנון מחצבות ליזמים מהמגזר הפרטי, הנהגת תגמול דיפרנציאלי שתביא להפקת חומרים נחותים הנדרשים לסלילת כבישים ועוד.
אלא שהענף נותר מאחור. שר השיכון יואב גלנט הודה בשבוע שעבר במהלך כנס התעשיינים שענף הבנייה תקוע עם שיטות עבודה שהיו נהוגות לפני עשרות שנים, ואחת הסיבות לכך היא המחסור בפועלי בניין ובחומרי בניין בגלל סגירת מחצבות הנובעת ממדיניות רשות מקרקעי ישראל.
מי שפועל לשינוי המצב הוא ח"כ איתן ברושי, שיזם תיקון לחוק עידוד השקעות הון. הוא מבקש שהחוק במתכונתו הנוכחית יכלול תמריצים גם לפיתוח חומרי גלם ולחדשנות טכנולוגית. הוא דורש לעודד מתן מענקים למפעלים לא רק על בסיס ייצוא, אלא גם למקומיים באזורי הפריפריה. נוסף לכך, יש לסייע לפיתוח טכנולוגי ולהשקעות בענף הבנייה.
בעקבות תלונות המפעלים התקיים דיון בוועדת הכספים. ברושי: "הדרישה שלנו היא פתיחה מיידית של מכרזים נוספים לאספקת חול. במינהל התחייבו בפני ועדת הכספים לקבוע לכך לוח זמנים, אבל עד עכשיו הם לא חזרו למשה גפני. מדובר בלא פחות ממצב חירום בענף הבנייה, שכל כך יקר ללבו של כחלון".