אירועי יום אתמול בצפון קבעו שני תקדימים בעייתיים, שילוו אותנו מעתה ואילך: בחיל האוויר דיברו הרבה על ההצלחה המבצעית, אבל העובדה שבפעם הראשונה זה 36 שנה הצליחה סוללת טילים סורית ליירט מטוס של חיל האוויר היא תקדים שכבר מלהיב את הדמיון של השכונה המזרח־תיכונית. חיל האוויר אומנם מעולם לא הבטיח לשמור על אפס נפגעים, ועדיין התרגלנו שאין אף אחד באזור שמצליח לאיים על מטוסינו. והנה, טיל ששוגר משטח סוריה והפיל את מטוס ה־F16I שהיה בכלל מעל ישראל משנה את התפיסה.

ההפלה הזו עשתה תיאבון לכולם: אנשיו של בשאר אסד יתאמצו מעכשיו להשיג עוד הישגים כאלה, ולא מן הנמנע שגם חיזבאללה ישתעשע ברעיון של הצבת מארבי נ"מ למטוסי חיל האוויר הפועלים בלבנון. מנגד, חיל האוויר צריך עדיין לבדוק ולהבין איך הצליח הטיל הסורי, שהגיע ממרחק רב, להפיל את אחד ממטוסיו המתקדמים, ואם שגיאה של הטייסים היא שאפשרה את הפגיעה במטוס.

מנגד, הזכירה ישראל לאסד שבמהלך פשוט היא מסוגלת לשלול ממנו את כל יכולות ההגנה האווירית ולהותיר אותו חשוף. התקיפה השנייה אתמול על סוללות הטילים הסוריות הייתה בהיקף שגם הוא לא נראה זה 36 שנה.



התקדים השני הוא שלראשונה לאחר עשרות שנים של מאבק חשאי ובאמצעות שליחים, צפה המלחמה בין ישראל לבין איראן ועולה על פני השטח. שנים שאנחנו נאבקים באיראנים, שנים שהאיראנים משתמשים בחיזבאללה, בחמאס ובג'יהאד האסלאמי כדי להילחם בנו, אבל אתמול הוסרו המסכות. איראן העזה, לראשונה, לפעול ישירות נגד ישראל, ואילו ישראל הגיבה במהירות ובישירות נגד הכוחות האיראניים. עכשיו המלחמה הזו הופכת גלויה וישירה.

את המשבר של אתמול דאגו הצדדים לצנן. לא ישראל, לא אסד וגם לא הרוסים רוצים בהידרדרות ובסכנת עימות. אבל מעכשיו כל פעולה של חיל האוויר בסוריה, וכנראה יהיו עוד כאלה, תגרור איתה סיכון גובר לתגובה סורית ומכאן הדרך להסלמה. את האירוע אתמול עברנו, אבל השאלה היא מה יקרה בפעם הבאה.