בנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול במינכן יש להפריד בין האריזה לתוכן. האריזה, כמו תמיד, הייתה נוצצת. האנגלית משובחת. הטריקים והשטיקים מעידים על יצירתיות, אם כי חוזרים על עצמם. בעבר זה היה לוח, שעליו שרטט נתניהו בנאומו באו"ם את פצצת הגרעין האיראנית.
אתמול זה חלק מהמטוס ללא טייס האיראני, שחיל האוויר הפיל לפני תשעה ימים. פעלולי נתניהו עושים רושם על המאזינים ומעידים כי הוא מה שנקרא באנגלית "קומיוניקטור" מעולה. אבל יגיע הרגע שבו מנהיגי העולם יבינו שמאחורי הפעלולים יש מעט מאוד מהות, או כמו ששר החוץ האיראני זריף, שהובך על ידי נתניהו, הגדיר "קרקס".
ראש הממשלה שב וחזר על עמדתה המוכרת של ישראל בכל הקשור לרפובליקה האסלאמית, עם שני ניואנסים. ראשית, בפעם הראשונה הוא שב בו מההשוואה הפשטנית שנהג להשוות בין איראן לגרמניה הנאצית.
בעבר, האשימו מבקריו של נתניהו כי בעשותו את ההשוואה הזו הוא פוגע בזכר השואה, כתופעה היסטורית ייחודית. אז בכל זאת נתניהו לומד ומפנים ביקורות. עם זאת, מיד בהמשך דבריו הדגיש את מה שהם בעיניו קווי הדמיון בין שני המשטרים.
הניואנס השני, החשוב יותר, הוא האיום הלא כל כך מרומז שהשמיע שלפיו ישראל לא תהסס, אם יהיה צורך, לתקוף את איראן. ההקשר שבו נאמרו הדברים היה לגבי מאמצי ההתבססות של איראן בסוריה, רצונה להעביר לקרבת הגבול עם ישראל צבא של 100 אלף שיעים, להקים בה בסיסי טילים, מפעלים לייצורם ואתרי מודיעין.
בינתיים - ישראל משיגה את מטרתה
אבל מדבריו של נתניהו לא ניתן היה להבין אם הוא מתכוון לכך שישראל תתקוף את איראן בשטחה, או שתתקוף את מה שהיא מבקשת להקים בסוריה. יש הבדל עצום בין השניים.
לתקוף את איראן בשטחה זה סיפור אחד. היינו כבר בסרט הזה, כשנתניהו איים ואיים ואיים כי ישראל תתקוף את אתרי הגרעין של איראן. בסופו של דבר, ישראל, כידוע, לא תקפה ולמיטב הערכתי, גם לא התכוונה לתקוף, אלא רק לאיים וליצור מצג מוצלח של "תחזיקו אותי".
לתקוף יעדים איראניים בסוריה זה דבר אחר. ישראל כבר עושה זאת, לפי פרסומים שונים, בלי לקבל על כך אחריות. המסר של נתניהו הוא שישראל מתכוונת למה שהיא אומרת. וכשהיא אומרת שלא תאפשר לאיראן להתבסס בסוריה, היא מתכוונת לכך. משיחות עם שרים אחרים בקבינט, כולל שר הביטחון אביגדור ליברמן, עולה כי זו נחישות שמשותפת גם להם.
מטרת האיומים האלה היא לשכנע את איראן, סוריה ורוסיה כי ישראל יכולה למנוע את החזרת היציבות לסוריה ו"לחרב" את המסיבה. לפי שעה נראה כי ישראל מצליחה להשיג את מטרתה. האיראנים אינם מעזים לשלוח את שלוחיהם לקרבת הגבול עם ישראל, לא הקימו בסוריה מחנות צבא, לא הציבו טילים, וגם אמצעי המודיעין שפרסו בשטח אינם מסכנים את ישראל.
אבל, מצד שני, הם לא עושים רושם כי הם ממצמצים ראשונים. הם ממשיכים, בנחישות, שלא נופלת מזו של ישראל, לחתור להשגת היעדים והאינטרסים שלהם בסוריה. שעת המבחן האמיתית טרם הגיעה.