בחתימת שלמה (מומו) פילבר במהלך הלילה על הסכם עד מדינה, תם עידן. הסיסמאות "לא יהיה כלום כי אין כלום" ו"מסע ציד תקשורתי מתוזמר" יובאו לקבורת חמור בכיכר העיר. לא היה כלום חוץ מארבעה תיקים פליליים כבדים. אין כלום חוץ מראש סגל עד מדינה, מקורב מספר 1 עד מדינה נוסף, שתי המלצות לשוחד ועוד אחת (לפחות) בדרך. בנימין נתניהו ישאל את עצמו למה לא חתר לאקזיט כשעוד היה אפשר לחתור. למה לא עצר, כשעוד אפשר היה לעצור. למה לא הבין את מגבלות הכוח, כשעוד ניתן היה להבין.
אם שלמה פילבר עד מדינה, יכול להיות שנתניהו ייפרד לא רק מהמעון בבלפור בקרוב, אלא גם מהווילה בקיסריה לטובת מיטה נוחה הרבה פחות. שלמה פילבר לנתניהו הוא הרבה יותר משולה זקן לאולמרט. בין זקן לאולמרט היו יחסי אחווה קרובים במשך עשורים, אבל לא היה האמון המוחלט השורר בין נתניהו לפילבר. זקן הייתה המזכירה של אולמרט, עם כל הכבוד הראוי, לא מישהי שהוא סופר באמת, והפילה אותו מן המארב. פילבר הוא קצין המבצעים החשאי והאינטימי הקרוב ביותר לנתניהו שנות דור. עוד בשנות התשעים הוא היה התחקירן הסודי שהופעל על ידי הקמפיין לכל המשימות שהשתיקה יפה להם. תמיד בצללים, תמיד נאמן, יעיל, חשאי ואידיאולוגי, ביבי ידע שאפשר לסמוך על מומו. עד אתמול.
רוצים לקבל את החדשות לפני כולם? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ב־2015, כשהיה צורך לגייס את המתנחלים לקמפיין גוועלד על חשבונו של נפתלי בנט בישורת האחרונה, פילבר היה מי שארגן את האירוע והביא את התוצאות. הוא הביא לבלפור את כל הקמב"צים האמיתיים של יש"ע, אלה שיודעים לתת עבודה, שם נשא בפניהם נתניהו את נאום חייו וכל השאר נרשם בקלפיות. אף אחד לא התפלא כשעם הקמת הממשלה החדשה פיטר נתניהו, שר התקשורת החדש, את מנכ"ל משרד התקשורת בשיחת טלפון ביום הראשון והצניח לשם במקומו את פילבר שלנו. עכשיו הצנחן פילבר צונח על הראש של נתניהו כעד מדינה.
נדמה לי שלא רק ראש הממשלה צריך להיות מודאג. אם פילבר אכן יזמר את כל זמירותיו, לא מעט אנשים צריכים להיכנס לבונקר. הניצחון ב־2015 הוא האסון הגדול ביותר שאירע לקריירה של נתניהו. הוא גרם לו לאבד את האיזונים והבלמים שעוד היו, להתמכר לאובססיית התקשורת החולנית שלו ולהפסיק לעצור באדום.
הרשות לניירות ערך ויחידת להב 433 של המשטרה עשו בחודשים האחרונים בית ספר של חקירות, תרגילי הטעיה, לוחמה פסיכולוגית ומצגי שווא. תיק 4000 הוא מופת חקירתית וחתימתו של פילבר על הסכם עד מדינה היא היהלום שבכתר. כשפרשנים רבים, כולל החתום מעלה, העלו תהיות חוזרות ונשנות "איך יכול להיות שנתניהו לא נחקר בפרשת בזק", תפרו החוקרים את קורי העכביש שלהם בסבלנות של רוקמת תחרה.
אני לא יודע אם היה להם גיבוי מירושלים (לשכת היועץ המשפטי לממשלה), אבל מעריך שכן. זה לא יכול היה לקרות בלי אביחי מנדלבליט, ואם זה אכן קרה, נדמה לי שהוא מוריד כאן את הקוף מהכתף ומוכיח שהוא אומנם אטי, זהיר, אולי גם קצת חששן, אבל המצפן שלו יציב. לפעמים הסבלנות משתלמת.
הדיל והתרגיל
הגענו לפרשת חפץ, שנחשפה אתמול באתר "מעריב־אונליין". ראשית, גילוי נאות: אני מכיר את אלי קמיר 33 שנה. אני מוכן לשים את ידי באש ולהישבע על יושרו וערכיותו בכל רגע נתון. את השופטת הילה גרסטל אני מכיר שנים ספורות, אבל לא צריך יותר מזה כדי להתרשם מאישיותה של אחת השופטות המוערכות שראתה מערכת המשפט שלנו, מיושרתה ומאומץ הלב שלה, בעיקר בהקמת גוף הביקורת על הפרקליטות ובעמידתה במסכת הלחצים וההתקפות שניתכו עליה באותה תקופה.
גרסטל מסרה שלשום עדות מפורטת לחוקרי להב על אותה הצעה מגונה שקיבלה, דרך אלי קמיר, מטעמו של ניר חפץ. נדמה לי שקמיר ידע לאורך כל הדרך ולא העלה על דעתו, אפילו בצחוק, שגרסטל יכולה לקבל או אפילו לדון בהצעה כזו. במהלך השנתיים שחלפו מאז פרקה גרסטל את המטען שהעיק עליה וסיפרה את הסיפור למספר גדול של חברים ומקורבים, ביניהם מי שמכהנת היום כנשיאת העליון, השופטת אסתר חיות, חברת נפש שלה. כשהמידע הזה הגיע למשטרה, מתישהו בשבועות האחרונים, נעשתה עבודה חקירתית מקיפה והוצלבו כמה פריטי מידע שמספקים לחוקרים את הביסוס והנחרצות שלהם כפי שנשמעה אתמול בבתי המשפט.
מה אפשר להגיד בשלב הזה? שאלי קמיר אכן התקשר נסער לגרסטל באותו יום בשלהי 2015, ביקש לראות אותה בדחיפות ופגש אותה כעבור זמן קצר בבית קפה תל אביבי. הוא אכן דיווח לה על ההצעה המגונה שקיבל לכאורה מחפץ - האם גרסטל תסכים לסגור את תיק המעונות נגד שרה נתניהו תמורת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה? גרסטל הייתה אז מועמדת לתפקיד ונחשבה אפילו למועמדת בעלת סיכוי, לאור יחסיה הקרובים והטובים עם שרת המשפטים איילת שקד. גרסטל הגיבה כפי שקמיר האמין שתגיב - שלילה מוחלטת. אנחנו יודעים שקמיר אכן נפגש באותו יום במשרדו, מוקדם יותר, עם ניר חפץ.
מה אנחנו לא יודעים? האם מישהו שלח את חפץ? האם חפץ פעל ביוזמתו הוא? האם הוא תכנן לתפור קודם את הדיל המושחת ואז לבוא לבלפור ולספר לבעל(ת) הבית על הרעיון, כדי שהיא תדאג שבעלה ידאג שהמינוי ייפול בחלקה של גרסטל?
אישית, אני לא מאמין שבנימין נתניהו עצמו יכול היה לשגר את חפץ למסע הזוי כזה. נתניהו חכם מדי, אם כי בשנים האחרונות נסחף למחוזות המשיחיות ושיכרון הכוח כפי שלא נסחף מעולם. נתניהו גם לא סומך על חפץ. בצדק. אף אחד אף פעם לא יצא טוב מיחסיו עם חפץ. שום מערכת יחסים כזו לא נגמרה בדרך הטבע.
הוא גמר רע ב"ידיעות", הוא גמר רע מאוד ב"מעריב", הוא הושלך מלשכת ראש הממשלה אחרי קדנציית בלהות כיועץ תקשורת, הוא חזר בדלת האחורית להיות היועץ המשפחתי למשפחה, בעיקר כי לא היה אף אחד אחר שהסכים לעשות את זה אחרי שגם שעיה סגל הקשיש נשבר. גם הסאגה של חפץ עם נוחי דנקנר נגמרה כפי שנגמרה, ודנקנר בדרך לכלא. עושה רושם שחפץ לא יאחר להגיע לשם אחריו.
האיש שהשאיר אחריו עיי חורבות באשר הלך לא ידע גבולות והאמין שהערבוב התמידי שבו התמחה יוכל להחזיק מעמד לנצח. הוא טעה. גם במירוץ האחרון, לכהונת עד מדינה, הוא הפסיד. לאחר שפילבר חתם לפניו, חפץ עוד יתחנן לחתום. מה שראינו אתמול זה מרוץ שליחים למעמד עד מדינה, כשעורכי הדין של פילבר מבינים מהר יותר מאלה של חפץ שעדיף לחתור לעסקה מהירה ולסגור עניין. כל הקודם זוכה, לפחות בחירותו האישית.
צריך לתת לרשויות החקירה להשלים את העבודה כמה שיותר מהר. נדמה לי שגם לוח הזמנים האינסופי שרבים מעמיתי משננים באוזנינו בשנה האחרונה ("אין כלום עד אמצע 2019") עומד לספוג זריקת זירוז צירים דחופה. חתימתו של שלמה פילבר על הסכם עד מדינה תטרוף את הקלפים ותשבור את הכלים.
נפתלי בנט, שכבר אמר אמירה ערכית בשבוע שעבר, יצטרך להסיק מסקנות. אפילו משה כחלון, שמשכן את מצפונו למען הורדת מחירי הדיור (המטרה ראויה) יבין שזה נגמר. בליכוד כבר החלו הלחשושים ואתמול בערב כולם דיברו עם כולם והחל מאבק הירושה. השאלה היא מה יעשה נתניהו. האם ימשיך להילחם עד טיפת דמו המטאפורית האחרונה, או יבין וירים ידיים? את זה רק הוא יודע.
כמה חבל. כמה כישרון מבוזבז באיש אחד. איזה מנהיג הוא יכול היה להיות לעם ישראל, אילו רק ידע לכבוש את יצרו, להבדיל בין מותר לאסור, בין טוב לרע, בין שחור ללבן. אילו רק התמקד בהנהגה ובהובלה, ולא בשיסוי, בביזוי, בפלגנות ובהסתה. אילו רק סימן מטרה וחתר אליה, כשהעם אחריו, ולא בדק בשבשבת יומיומית את מצב ה"בייס".