המכתב שפרסמו בשבוע שעבר שני ראשי המכינה הקדם־צבאית בעלי ניסה לתפוס את מקל הציטוטים האחרונים, שפורסמו מפיהם של רבני המכינה על נשים והומוסקסואלים, משני קצותיו. מצד אחד: “באחרונה התפתחה לה פרקטיקה של תלישת משפטים מניפולטיבית מתוך שיעורים שנאמרו בין כותלי בית המדרש והפיכתם לאייטם חדשותי נטול רקע והקשר מתאים”, כלומר, התקשורת אשמה.

מצד שני: “בחוכמה שלאחר מעשה, אין ספק שהיו משפטים ואמירות שנאמרו בקונטקסט של שיעור תורני באוהלה של תורה, שלא היה נכון לומר אותם. חלקם שגויים בתוכנם, וחלקם לא מכובדים בסגנונם, וחבל שנאמרו”. או במילים אחרות, הרבנים אשמים. מבולבלים? זה עוד כלום. כי על המסמך הזה חתומים כאמור, שני מייסדי המכינה, הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין, מי שחלק מההתבטאויות שגררו את הביקורת הגדולה ביותר על המכינה - יצאו בכלל מפיו שלו.

כמה שזה יישמע מוזר, בואו ננסה להניח בצד את המהות. למה? כי זכותם של הרבנים לחשוב מה שהם רוצים על הבעייתיות בשילוב נשים בתפקידי לחימה בצה”ל, וזכותם לחשוב מה שהם רוצים גם בכל מה שקשור להומוסקסואליות, בפרט כשמדובר באנשי הלכה ובעניין שהוא אסור מהתורה.



אז על מה כן צריך לדבר כאן? על הדרך. יצדק מי שיטען שמול הקהילה הלהט”בית קשה לנהל שיח אמיתי על ערכי המשפחה או על הדרך שבה רואות את הסוגיה הזו היהדות ומורשת ישראל. כל מי שמשמיע קול שחורג מהמקהלה, סופג בתגובה מתקפה בוטה. די להיזכר איך מועמדי הבית היהודי לכנסת הקודמת הוצגו כבלתי לגיטימיים, אחרי שהביעו את עמדתם נגד נישואים של בני אותו מין.

ולמרות כל זאת, רבני עלי, הפעם הסיפור מונח לפתחכם. אתם אלה שצריכים לעשות בדק בית. כי האל”ף בי”ת של חינוך הוא דרך ארץ. יש לכם מחלוקת? יש לכם מסר להעביר? תנמקו. תסבירו. אל תלבינו פנים. אל תעליבו. אל תפגעו. מולכם בשיעורים האלה יושבים חבר’ה צעירים, אידיאליסטים, כאלה שמוכנים לעשות הרבה כדי לתרום למדינה ולחברה. איזה מסר אתם מעבירים להם? מה אתם מצפים מהם לעשות כשהם ייתקלו בפלוגה בבחור שהוא הומוסקסואל? ומה אתם רוצים שיקרה כשיהיה להם חבר כזה בעבודה? ומה אם בשורה הראשונה במכינה שלכם יושב בחור כזה? ומה נראה לכם שחושב עליכם מי שמוכן לשמוע גם עמדות שונות מאלה שהוא עצמו מאמין בהן, אבל לא מבין איך אנשי חינוך נחשבים מזלזלים ככה בכבודם של אחרים?

נניח שהטענה שהעליתם במכתבכם נכונה. נניח שחלק ממי שתוקף אתכם הם “חורשי רעה ומזימה”. אז מה? איפה האחריות שלכם כמחנכים? נכון, לא מדובר בכל רבני עלי. מדובר במיעוט קטן מאוד. במיעוט קטנטן שההתבטאויות שלו לא יוכלו למחוק עשייה ענקית ומשנה חינוכית רחבה וענפה. אבל דעו לכם שיום יבוא, והוא לא רחוק, שבו גם למי שתומך בכם ומוקיר את פועלכם, יהיה קשה מאוד להגן עליכם.

דעו לכם שקרב הרגע שבו גם לאוהביכם לא יהיה קל להשיב למי שיצפה בהתבטאות התורנית של הרב התורן בטלוויזיה, ויתהה למה הוא צריך להשתתף במימון של הדבר הזה. ואז, כשהמפעל הנפלא שהקמתם יתחיל להתנדנד, לא תוכלו להאשים אף אחד; לא את ההומואים, ולא את ארגוני הנשים, ולא את השמאלנים ולא את החילונים. הסיפור הזה יהיה כולו על הידיים שלכם.